עוד שבוע קשה; מה לעשות כדי למנוע כאלה בעתיד?

יש לנו מין נוהג שכזה בין האחים, שכאשר אחד מאיתנו נוסע לחו"ל הוא שולח מייל לשניים האחרים עם פרטי הנסיעה. וכך, קיבלנו, יאיר ואני, בשבוע שעבר מייל ממוטי על נסיעה ל-10 ימים. בתגובה כתבתי לו: "תעשו חיים! אני מקווה שעד שתחזרו נצליח לסכל את ההסכם עם איראן, לסכם את מתווה הגז, לאשר את התקציב ולהרגיע את הרוחות בבית אל, כך שהנחיתה חזרה תהיה לכם רכה".

ואז קרה האירוע המזעזע במצעד הגאווה בירושלים, שם יהודי הסתער כדי לרצוח יהודים אחרים, רק כי הם אחרים. לא הספקנו לעכל את מעשה התועבה הזה (זה התועבה, לא המצעד) וקרה הפשע הנתעב בכפר דומא, מהסוג הנקלה ביותר של מעשי טרור. זה כבר לא רק מוסלמים שעושים את זה ליהודים, או מוסלמים שעושים את זה למוסלמים אחרים, זה גם יהודים שעושים את זה למוסלמים, ויהודים שעושים את זה ליהודים אחרים.

אי אפשר להתחייב במדינה שלנו על נחיתה רכה. כמעט כל שבוע הוא עוד שבוע קשה. אבל אנחנו עם שההיסטוריה שלו כבר ידעה קשיים גדולים יותר – ושרדנו, והתפתחנו. אפילו תהיה לנו בגוש דן בעוד כ-10 שנים רכבת קלה (אומרים 6… אז אומרים…). אז מה אם על אף שמתכננים אותה כבר 30 שנה, מועדי תחילת העבודות הגיעו "בהפתעה" ואנחנו הולכים כנראה לכאוס ומרקחה…? נשרוד גם את זה.

באירועים הנוראיים של מצעד הגאווה וכפר דומא, מדובר בתקלות קשות שגרמו לתוצאות מזעזעות. צריך להיזהר מהתלהמות שכבר התחילה נגד מגזרים שלמים. בכל מגזר יש פלחים קיצוניים שלא מייצגים את הזרמים המרכזיים. גם במשטרה ובשב"כ לא צריך למהר ולערוף ראשים. אני מאמין שהארגונים עושים מאמצים עילאיים, אם זו המשטרה כדי למנוע אירועי פשיעה, גם פשעי שנאה, ואם זה השב"כ כדי למנוע אירועי טרור, גם טרור יהודי.

מדובר באירועים קיצוניים וצריך לעסוק בהפקת לקחים, כדי לשפר ולהצליח יותר במניעתם. אם אחרי כל מה שעבר על המשטרה בשנה האחרונה נפטר מיד את מפקד מחוז ירושלים, ויש כאלה קריאות, האם זה יספק לנו הרגשת ביטחון יותר טובה? אני לא מכיר את האיש, אני לא בקי בפרטי התקלה ומה רמת המחדל, רק אומר שלא נכון אוטומטית לפעול מהרגש שמתקשה להכיל את הזעם. צריך שיקול דעת של מפקדים, שיבחנו בקור רוח ויגבשו מה עושים. אם יתברר שהיתה רשלנות פושעת, או, אז יש מקום גם לנקיטת צעדים אישיים.

לא כך בעניין הרכבת הקלה. כאן ברור שיש שערוריה. חוסר מקצועיות בסיסי, משגה חמור ניהולי. מי שיודע כבר שנים שמדובר בפרויקט שישבש למטרופולין שלם ולאנשים רבים את כל מרקם החיים, היה צריך לתכנן ולהקדים מבעוד מועד פתרונות על ידי חלופות, וגם למצוא מראש פתרון לבעיית החולדות; נתיבים חלופיים; מערך אינטנסיבי של אוטובוסים ומוניות; תקצוב ותמיכה בהוצאת עסקים מהאזורים הנפגעים; ובעיקר, תקשור בטווח זמן גדול יותר למועד תחילת החפירות, כדי שארגונים, עסקים, ואנשים יוכלו להכין את עצמם ל-"אירוע אסון" מסוג זה. למה תקשרו רק שלושה חודשים מראש? זה היה צריך להיות שלוש שנים מראש! כאן לא מדובר ב-"תקלה", כאן יש כשל ניהולי ומקצועי קולוסאלי, ששום ארגון לא יכול להרשות לעצמו, בודאי לא רשויות מדינה. ואפשר לומר שזו גם רשלנות פושעת כי יודעים מה היה בפרויקט הרכבת הקלה בירושלים, וכאן זה הרי כפל כפליים.