לא עילה לפיטורים

בזמנים של מתיחות ביטחונית, הסובלנות של רבים מאתנו פוחתת למינימום. כשהטילים, הסכינים, הרובים והאבנים מדברים – גואה הרצון שאלה שמביעים דעות "קיצוניות", שנחשבות אנטי ישראליות, ישתקו. חלקם רוצים שזה יקרה גם בימים של שגרה, והפלטפורמות הבולטות ביותר שבהן זה בא לידי ביטוי אלה הרשתות החברתיות.

עידן הרשת והפעילות האינטנסיבית בפייסבוק (Facebook), טוויטר (Twitter) ואתרי המדיה החברתית הנוספים הביא לכך ששני הצדדים – אלה שמביעים את אותן עמדות ואלה ששוללים זאת – מקצינים את ביטוייהם. זה הכי קצר, מידי ובולט, ועבור הפוליטיקאים גם מלכד את קהל הבוחרים הקיים שלהם ומביא חדשים. הרשת מאפשרת את הקיצוניות הזאת, לצד קללות ואלימות מילולית קשה.

לעתים נדמה לנו שמי שקוראים את הפרסומים האלה הם רק החברים שלנו או המשתתפים, במידה שמדובר בדיונים. אולי זה בגלל האינטימיות המזויפת שנוצרת כתוצאה מהעובדה שמדובר בנו מול מסך של מחשב או מכשיר סלולרי. אלא שזה כמובן לא נכון. אנחנו לא תמיד זוכרים שאת מה שאנחנו כותבים יכולים לקרוא גם השכן, קרוב המשפחה והמעסיק.

נראה שזה מה שקרה לעובדת פלאפון, שהחליפה לאחר אחד הפיגועים האחרונים שאירעו בירושלים את תמונת הפרופיל שלה בפייסבוק לזו של המחבל וקראה לו "אהובי" ו-"שאהיד". המהלכים האלה הביאו לפיטוריה.

המסר המתבקש כאן הוא: שימו לב, חישבו טוב לפני שאתם מעלים תמונות, מפרסמים סטטוסים או מצייצים, כי "האח הגדול" שם והוא יכול לקרוא כל מילה ולראות כל דבר. אלא שזה מסר שחוק שנכתב כבר כל כך הרבה פעמים. אני רוצה להפנות את הזרקור למקום אחר: הקלות שבה מפטרים כיום מישהו על רקע האירועים והמתיחות.

הסיבות מובנות – המעשה לא

זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה: המגמה תפסה תאוצה במספר מקרים שאירעו בשנה שעברה, במהלך מבצע צוק איתן. אלא שאם היה נראה שהיא נבלמה, ולו מאחר שלא קרו אירועים ביטחוניים בולטים – מסתבר שלא כך.

הסיבות לפיטורים האלה יכולות להיות שונות ומגוונות, מה גם שאם נאמין לטענה של פלאפון, החברה דרשה מהעובדת כמה פעמים להוריד את הפרסומים לפני שפנתה לפיטורים. ראשית, אכן מדובר בפרסומים מבחילים, שראויים לכל גינוי. ככלות הכול, היא מתייחסת שם בחיוב למחבל שדקר נער בן 15. גם אם הוא חבר שלה, או יותר נכון היה חבר, כי הוא נהרג לאחר הפיגוע, הוא ניסה לרצוח, ליטול חיים.

שנית, פלאפון רצתה למזער את הפגיעה בשם שלה. הלאומנות העכורה, שכבר מזמן הרימה את ראשה, לא מקבלת שום דבר שהוא לא היא ושחורג מהקונצנזוס, והחברה כבר קיבלה פניות בהתאם.

אלא שעם כל הכבוד לאינטרסים העסקיים ולרצון של פלאפון להיתפס כפטריוטית, יש כאן סוגיות שצריכות להיות קודמות. אסור, גם אם לא חוקית – אז מוסרית, שעובד יפוטר כי הביע את דעתו, קיצונית ומרגיזה ככל שתהיה. כל עוד לא הוכח שהדברים שפרסמה חורגים מגבולות חופש הביטוי, היא זכאית שלא ייכרת מטה לחמה בעקבות הפרסום וכן, להשאיר את הציון שציינה בפייסבוק היכן היא עובדת.

היה ויש חשד שאותה עובדת עברה על החוק – זה כבר עניין למערכת האכיפה ואולי אפילו לבית המשפט. היה ופלאפון חושבת שהפרסומים הללו מזיקים לה, משום שמי שפרסמה אותם ציינה וממשיכה לציין שהיא עובדת החברה, היא רשאית לתבוע אותה. העברת העניין למישור של פיטורים היא דבר שעלולות להיות לו השלכות חמורות – על פלאפון עצמה ועל החברה שלנו בכללותה. כאן מדובר אמנם בעובדת שפרסמה דברים חיוביים על מחבל מיד לאחר שביצע את הפיגוע, אבל בדברים האלה יודעים איפה מתחילים ולא יודעים היכן זה ייגמר. מן הראוי היה שאנשי פלאפון היו מקדישים לכך מחשבה לפני שביצעו את הפיטורים. לאחר מעשה, מן הראוי שישנו את החלטתם.