הזמן הוא הדבר הכי יקר בעולם

סבי, עליו השלום, אמר לי פעם: "זמן הוא הדבר הכי יקר בעולם. לדידי, העולם נחלק לשני סוגי אנשים – אלו שמדייקים בזמנים ואלו שאינם מדייקים!"

דומה כי רבים מאיתנו פוסחים על שני הסעיפים. לפיכך כאשר לפני שבוע ימים נשמעה מן העבר השני של שפופרת הטלפון ההבטחה: "בשעה שמונה בדיוק אגיע לספר לך סיפור עם מוסר השכל לקוראיך", פקפקתי קמעא. ברם מששב משה והדגיש נחרצות בטון שאינו משתמע לשני פנים: "בשמונה ב-ד-י-ו-ק", התחלחלתי קמעא. דימיתי בעיני רוחי אדם שעניבתו מהודקת לחולצתו בתפסן מיוחד וחליפתו הנקייה מכל רבב מונחת עליו כעל קולב, הליכתו מדודה, ומדי דקה בדיוק הוא מביט בשעונו כדי להתעדכן במספר השניות שחלפו. במוחו האנליטי סדורים למופת שמות האנשים שאיחרו למפגש עמו ודיבורו כמונה מעות. בסקרנות מהולה בחשש התייצבתי במקום המפגש חמש דקות לפני השעה שמונה. הוא כבר היה שם. טרם היה סיפק בידי להתאושש למראהו המרושל קמעא ולעובדה שהוא לא ענד שעון על ידו, פתח משה וסיפר בשטף את המעשה המדהים הבא.

"אני בן אדם בריא בדרך כלל", פתח תוך שהוא טופח על חזהו בשביעות רצון. "אבל אתה יודע, רופא המשפחה המליץ על בדיקה שגרתית. רעייתי לחצה, ילדיי המליצו, ומתוך מחשבה זחוחה ניגשתי למכון הרפואי לעריכת הבדיקות השגרתיות ולו כדי להוכיח ליקירי שככל הנראה הם ישהו בחברתי הבריאה בעשרות השנים הקרובות. צילום משמאל, צילום מימין והבדיקה הסתיימה".

האמת המרה

"ביציאתי מחדר הבדיקות שלשל פקיד הקבלה פתק זימון לידי לקבלת התוצאות. ברוך השם איני זקוק לפתקאות. הצצה חפוזה במספר טלפון או בהזמנה לחתונה והפרטים חרוטים במוחי. נדרשתי להתייצב בעוד חודש ימים בשעה שש אחרי הצהרים. בדיוק. נו, נו – בדיוק. לא דימיתי בנפשי שמחשבות עגומות יקננו בליבי ביום קבלת התוצאות. ומה יהיה אם… ואיך אודיע אם… גירשתי מחשבות זדוניות אלו ממוחי ובראש מורם פסעתי למכון הלב כדי לקבל את התוצאות, משמחות כמובן. בסביבות השעה שש נכנסתי אל הלובי המהודר של המכון. פגישה עם ידיד ותיק היתה בשבילי הפתעה נעימה ועוד במקום כזה ביום שכזה. שוחחנו על הא ועל דא, והנה מן הקומה השנייה נשמע קולה של המזכירה הרפואית: 'מר משה… בבקשה להיכנס. מר מ…' – הזדרזתי לעלות לחדרו של הרופא תוך נסיון שלא להתאמץ יתר על המידה. עוד חסר היה לי שהוא יודיע לי כי קצב פעימות הלב שלי מואץ יתר על המידה. התיישבתי מול הרופא. ניסיתי לחלץ ממנו חיוך. פעם פעמיים ללא הועיל. מבע פניו היה אטום לחלוטין. הוא נעץ את עיניו ממושכות בצילומים שהחזיק בידיו ואני הסכנתי לשבת בדממה".

"'תראה מר משה', פלט באחת, כיווץ את שפתיו והמשיך. 'המצב לא טוב. עליך לעבור סדרת בדיקות נוספות, מקיפות יותר. אך כבר עתה ברור כי עליך להתכונן לניתוח מעקפים דחוף. איני מבין איך לא קרסת. למעשה ניתן לומר שאין לך לב. מבחינה רפואית כמובן'. אני הרגשתי כי עוד מעט קט גם מבחינה פיזית לא יהיה לי לב. ארבעים שנה לא עשו לי מדרגות דירתי הממוקמת בקומה רביעית את שעשה לי רופא זה בחצי דקה. 'אתה בטוח?', שאלתי אותו ומיד התחרטתי. 'לא שואלים רופאים שאלות כאלה', הסבירו לי אחר כך. 'מה זאת אומרת בטוח?!', זעף. 'אני בטוח בדברי כשם שאתה בטוח ששמך הוא משה חיימוביץ'. – 'מה???', שאגתי. – 'אדוני תרגע בבקשה', פלט הרופא ביבושת בעודו שולף זריקת הרגעה מכיס חלוקו הצחור. 'מה???', שאגתי. 'מר חיימוביץ אני מבקש ממך להירגע. לטובתך', הוסיף באיום וצידד בעיניו לעבר חוד המחט. 'אבל לא קוראים לי חיימוביץ!!!'"

"'מה???', שאג הרופא. – 'שמי אינו חיימוביץ!!!' – 'מה???', שאג הרופא שנית. הפעם היה זה תורי. 'אדוני הרופא, תירגע בבקשה', אמרתי לו. 'לטובתך'. כשוך ההלם, התברר כי לאחר שאני, משה לוי, לא הופעתי בחדרו של הרופא במועד שנקבע לי, התבקשה המזכירה לזמן לחדרו את הבא בתור אדם בשם משה חיימוביץ".

הזמן הוא ידידו הטוב ביותר של האדם

"לאחר שנרגענו שנינו, יצאתי מן החדר וראיתי את חיימוביץ יושב זחוח בחדר ההמתנה. נשאתי בליבי תפילה חרישית לשלומו ונמלטתי מן המקום כלעומת שבאתי".

איש שיחי, שזיכה אותי בסיפור מדהים בעל מסר חזק מאוד, התרווח אחורנית על כסאו, נשם עמוקות ונעץ בי מבט משועשע. "אתה מבין מדוע אני מספר לך זאת? הזמן. הזמן ידידי, הזמן. הזמן הוא ידידו הטוב ביותר של האדם, אך אם האדם מזלזל בו הוא הופך לאויבו המושבע. איחור של מספר דקות גורליות שינה אותי לחלוטין. אני רוצה להדגיש גם את הצורך הגדול לדייק בזמן. היום אני כבר יודע שגם לאיחור של מספר דקות לפגישה, לקיום מצוה, לשיעור תורה, עלולה להיות השלכה גורלית. הזמן ידידי הזמן. הזמן הוא הדבר הכי יקר בעולם. אם הוא עבר, אי אפשר להחזיר אותו. אם לא ניצלנו אותו בצורה נכונה, קשה מאוד לתקן".

"אני חייב להיפרד ממך", סיים. "קבעתי מפגש עם חמישה חברים לייסד פעילות קבועה של תרומה לקהילה לשעה שמונה ארבעים וחמש, בדיוק. תברך אותי שנצליח להשיג את היעדים שהצבנו לנו, ולעמוד בזמנים שקבענו לעצמנו. אסור לי לאחר למפגש."

בעולמנו, כאשר מערכות המידע אמורות להיות הלב והמנוע של הארגון שמאפשר לו לפתוח פער על יריביו, ניהול זמן הוא פרמטר חשוב להצלחת מנהל, בעיקר כאשר "רצים" במקביל כמה פרויקטים שחיוניים מאוד לארגון. הדרישות של ההנהלה העסקית כיום הן הרבה יותר תובעניות מאי פעם, ובצדק. התחרות בעולם העסקי לא מאפשרת לנו את הלוקסוס לפקשש בעמידה בלו"ז וביעדים שהוצבו לנו. תזכרו שזמן שעבר ולא נוצל נכון, קשה מאוד להחזיר אותו.