חוקיות תן וקח בחיים
התנהלות חיינו אינה מקרית, אלא היא מראה של מעשינו - החיים מעניקים לנו חזרה את שאנחנו מעניקים להם ● כשאנחנו מחנכים ילד באמת, אנחנו מקנים לו ערכים נצחיים, ערכים שמחילים עליו את זהותו האנושית ● למעשה, תפקידנו כהורים הוא להיות מורי ערכים והדרך הטובה ביותר להקנות לילדים ערכים, היא לחיות אותם ולהוות דוגמא מאלפת
יש לי שכן, אבא צעיר, שחוזר ומצהיר שהמניה הטובה ביותר שיש לו היא הילדים שלו. הוא ממשיך ומפרט: "אדם שיש לו עסקה חשובה שיכולה להניב רווח אבל גם הפסד, לא יתאמץ בשבילה? אם עליו לרכוש דירה הוא ישאיר הטיפול ברכישה רק לאשתו? מדובר פה בהשקעה הכי טובה שיש, במניה שעשויה להניב תשואות הכי גבוהות – חינוך ילדים". מכיוון והוא רוצה שהמניה הזו תעלה ותפרח, הוא חושב עליה כל הזמן, דואג לה ומשקיע בה את מיטב הונו, אונו וזמנו, השכם והערב.
יום אחד, בחופשת החנוכה, לקח שכני, האב המסור, את בנו בכורו לטיול ביער, לחזות בנפלאות הבריאה. הטיול היה מרתק והילד היה כמהופנט. לפתע מעד הילד למגינת ליבו, ועיקם את רגלו. "איי" צעק הילד בכאב. "איי" ענה לו קול מן ההרים. הילד, שהקול הפתיע אותו, הסתקרן וקרא "מי זה"? והקול ענה לו "מי זה"?
מאוכזב מכך שלא קיבל תשובה צעק הבן: "פחדן! מי אתה"?! והקול ענה לו "פחדן! מי אתה"?! הביט הבן באביו בתמיהה ושאל: "אבא, מה קורה כאן"?
שכני הבין שנקרתה בפניו הזדמנות פז ללמד את בנו פרק מאלף בחיים והשיב בחיוך: "שים לב, שים לב היטב למה שיקרה כעת, התבונן ונסה להבין": 'אני אוהב אותך!'" צעק שכני. "אני אוהב אותך!" השיב לו הקול מבלי להתמהמה.
"אתה נהדר!"
"אתה נהדר!" השיב הקול.
הבן שהיה מופתע מכל העניין, עדיין לא הבין ממש מה קורה. שכני חיכה לרגע זה והחל להסביר בדרמטיות. "אנשים נוהגים לכנות תופעה זו כ'הד', אבל למען האמת יש לכנותה 'החיים'. החיים תמיד מעניקים לך חזרה מה שאתה מעניק להם. החיים הם המראה של פעולותיך. רוצה אהבה? תן עוד אהבה! רוצה עוד אכפתיות? תן עוד אכפתיות! רוצה הבנה וכבוד? תן הבנה וכבוד! רוצה פרגון? תן פרגון! רוצה שאנשים יהיו מבינים וסבלניים יותר כלפיך? היה מבין וסבלני יותר בעצמך. חוק טבע זה חל מכל מישורי חיינו".
הבן, על אף גילו הצעיר, ספג לתוכו את המסר החשוב הזה, שיעזור לו כל כך בחיים. בכך המחיש שכני לבנו את חוקיות ה-"תן וקח", כלפי החיים עצמם. החיים מעניקים לנו חזרה את שאנחנו מעניקים להם. התנהלות חיינו אינה מקרית, אלא היא מראה של מעשינו.
תפקידנו האמיתי כהורים הוא חינוך
במהלך שמונת ימי החנוכה חשבתי רבות על המסר האדיר שהעביר שכני לבנו. חשבתי על ילדינו, על חנוכה, ועל הקשר ביניהם, שהרי שורש המילים "חינוך" ו"חנוכה" משותף. לפעמים אנו שוכחים את תפקידנו האמיתי כהורים, ומתחילים להאמין שאנחנו לא יותר מנהגי הסעות, שירותי קייטרינג, בוררים (לא) מוסמכים. אך למעשה תפקידנו האמיתי כהורים הוא חינוך! אנחנו עוסקים בהוראה! כשאנחנו מחנכים ילד באמת, אנחנו מקנים לו ערכים נצחיים, ערכים שמחילים עליו את זהותו האנושית. למעשה, תפקידנו כהורים הוא להיות מורי ערכים והדרך הטובה ביותר להקנות לילדים ערכים, היא לחיות אותם ולהוות דוגמא מאלפת.
הפלגתי במחשבות על הנרות, על המכבים, על שמן זית זך, על האור הגנוז, וכל אלו העלו בי הרהורים על זה שהמפתח להצלחה הוא נתינה. נתינה אינסופית.
תחשבו רגע על דברים חומריים וגשמיים. האם אתם מכירים חומר גשמי, שניתן לקחת ממנו עוד ועוד והוא לעולם אינו מתמעט? אולי אוויר? לא. האוויר מוגבל. וכמוהו מוגבלים גם שאר החומרים ביקום: מים, עפר, זהב, נפט, וכו'. חוץ מה… אש! האש אינה מוגבלת!
ניתן להעביר אש ממקור אחד ולהבעיר בעזרתו אינסוף מקורות נוספים, בה בשעה, שמקור האש הראשוני, אינו חסר, אינו מתמעט ושומר כל העת על איכותו וכמותו. בעולמנו הגשמי, כל דבר שקשור לחומר, ככל שניקח ממנו, הוא מתמעט עד שנפסד לגמרי. אי אפשר לקבל או לתת דבר כלשהו ללא הגבלה. עצם הקיום הפיזי שלנו מגביל את היכולת , אנו מוגבלים מלשון "גבול".
אך בניגוד לכך, כל מה שקשור למימד הרוחני, לעולם לא מתכלה, לעולם לא נפסד, ורק מתעצם והולך. טוב לב למשל, ניתן להעניק טוב לזולת ללא הגבלה. ניתן לחייך ולשמח אנשים, מבלי לחשוש שמא נאבד אי אלו מנכסינו. ניתן לאהוב, ניתן להשפיע עוד ועוד ממעיינות השפע הרוחני. מעיינות אלו הם אינם מוגבלים, ומעצם טבעם הרוחני הם אינסופיים.
כנראה שהאש שייכת למימד הזה, למרות שיש לה ביטוי גשמי.
את זאת ידעו כפי הנראה גם המכבים, בני חשמונאי, שבשלהבות הצנועות של מנורת הזהב המטוהרת, העלו אור, שעתיד להפוך ברבות הימים, לסימן וסמל, לניצחון כוחות הטוב על כוחות האופל, ניצחון הרוח על החומר.
חיזוק לכך נוכל למצוא אף בנס הבעירה עצמו. השמן למאור, אותו מקור להבערת השלהבות, הוא עצמו התחדש ונשפע כל יום מחדש, במשך שמונה ימים (שמונה מסמל אינסוף, גם בצורתו ∞ , כמרמז לנו על היכולת העל טבעית הגלומה בכל אחד מאיתנו, בכל הקשור להשפעה ונתינה!
אור קטן מסלק הרבה מן החושך
בפעם הבאה כשנדליק נרות ונעלה את הלהבות בחנוכייתנו הפרטית, הבה ונזכור יחדיו, כי אור קטן מסלק הרבה מן החושך, ולא נפחד להעניק מעצמנו ומהשפע שברשותנו, לכל הסובבים אותנו.
נסו שבוע אחד בלבד, בבית שלכם, להעניק מעצמכם בנדיבות מופלגת לבני הבית היקרים לכם מכל. מובטח לכם שלא תאבדו דבר.
ועוד דבר, כאשר נחייך אחד לשני נגלה לפתח שלא רק נרות מאירים – אלא גם אנשים מאירים.
חג חנוכה שמח ומאיר לכם וכל בית ישראל!
תגובות
(0)