לבחור בחיים – לצמוח ולהתקדם

יצאתי לי לאחרונה להתוודע לצורי, אדם מיוחד, בעל כוחות מופלאים וכוח רצון עצום.

לצורי, עולה חדש צעיר ומיוחד מדרום אפריקה, יש ללא ספק ביטחון שלא קל למצוא בגבר טיפוסי בן 30. אולי זה בגלל שהוא הכל, חוץ מאדם טיפוסי. לילה אחד ביוהנסבורג, לפני 10 שנים, הפכו חייו בבת אחת לקשים ומסובכים. חבר שלו שם לב שמאחורי המכונית שלהם נוסע רכב ובו שלושה גברים ואקדח.

צורי לחץ על דוושת הגז. כמה שניות אחר כך התחילו לירות עליהם. כדור אחד פספס את צורי ונתקע במשען הראש. כדור שני שרט את פניו ושלישי חדר לעינו הימנית.
בינתיים התוקפים הגבירו מהירות, ונעלמו.

הקהילה היהודית ביוהנסבורג התלכדה סביב צורי, ומאות יהודים התפללו להחלמתו. ארוחות, תמיכה כלכלית והסעות לבית החולים הורעפו על המשפחה ועליו.
עינו הימנית הוחלפה בעין-זכוכית, והרופאים אמרו להוריו שלמרות שעינו השמאלית לא נפגעה, הוא לא יוכל לראות בה, משום שהכדור פגע בעצב הראייה. צורי שב להכרתו כגבר צעיר ועיוור, בקושי בן 20.

אולם באופן ניסי, עוד לפני שחרורו מבית החולים, התחילה ראייתו של צורי בעינו השמאלית לחזור. הצוות הרפואי לא ידע איך להסביר את התופעה. ראייתו שבה בהדרגה, השחור התבהר והפך שוב לתמונות, והוא נותר עם קו שחור ודק החוצה את שדה הראיה של עינו השמאלית.

כוחה של קהילה

"ההשגחה העליונה סידרה שהחיים שלי יינצלו. הכל לטובה, ויש מישהו שמנהל את הכל. מהעזרה של הפרמדיק במקום בתוך כמה דקות, דרך חדר הניתוח המוכן בבית החולים הטוב ביותר ביוהנסבורג, ועד לתפילות הקהילה" אמר צורי והוסיף "זהו כוחה של קהילה מאוחדת להדהים. הרגשתי שכל יוהנסבורג מתאחדת סביב העזרה שניתנה לי ולמשפחתי".

אחרי שצורי שוחרר מבית החולים, הוא נזקק למספר שבועות של התאוששות. אל הבדיקה האחרונה שלו, שבה קיווה לקבל מהרופא אישור לשוב לפעילות מלאה, הוא הגיע לבוש בבגד אימונית. הוא קיבל את האישור לו חיכה, וחזר הביתה מהמרפאה בריצה. לאחר שהשלים תואר מתקדם בפיזיותרפיה, צורי הגיע ארצה, וכעבור זמן קצר מצא את מקומו בישיבת "אש התורה", לומד גמרא בחברותא, בעזרת זכוכית מגדלת ומשקפיים מיוחדות.

כששואלים אותו מאיפה יש לו גישה חיובית וקלילה שכזאת, הוא עונה: "יכולתי לבחור לעזוב את החיים או להתקדם ולצמוח. יכולתי לבחור להישאר במיטה ולהרים ידיים – הייתה לי בחירה. אנחנו צריכים להבין שהכל לטובה. אולי זה לא נראה טוב באותו רגע, אבל ה' נותן לנו רק טוב. הצלחתי להמשיך בחיי, להשלים תואר בפיזיותרפיה, להיכנס לישיבה וללמוד. אבל כבר בהתחלה הייתי צריך לבחור לא להיכנע. הקשר האישי עם ה' עוזר. גם כשלמדתי בתיכון, הייתי מתפלל לפני שהייתי יוצא לתחרות ריצה – רציתי להיות מחובר".

"תמיד הייתי אדם חיובי", אמר צורי. "תקרית הירי עוררה אותי לחשוב בצורה עמוקה יותר על מטרת חיי. למדתי כל כך הרבה על כוחה של התפילה. אני טיפוס תחרותי מטבעי, וזה עוזר לי להתמיד. ה' מזמן לנו נסיונות שאנחנו צריכים לעבור, ובעזרתו אנחנו לומדים וצומחים – אנחנו פשוט צריכים להתאמץ".

"אולי הרווחתי משהו ובעצם לא איבדתי דבר"

צורי לא מרחם על עצמו, הוא מרגיש את אהבת ה' למרות הירי והראיה המוגבלת שבאה בעקבותיו. לכל אדם יש ניסיונות משלו, אך נדיר למצוא מישהו שכמו צורי מתמודד איתם בצורה מוצלחת כל כך.

צורי מסביר, עם נצנוץ שכמעט אפשר לראות בשתי עיניו, "אולי הרווחתי משהו ובעצם לא איבדתי דבר. אולי הרווחתי טווח ראייה רחב יותר ממה שהיה לי קודם".
זו כוחה וזו עוצמתה של האמונה!

האגדה מספרת על סוס זקן שיום אחד נפל לבור עמוק בחצר אדוניו. הסוס זעק במשך שעות, אך בעליו הגרמני החליט שלא כלכלי להציל אותו. כיוון והגרמני היה צריך למלא את הבור ממילא,  וכיוון שהסוס זקן, החליט הגרמני למלא את הבור מבלי להוציא את הסוס ממנו. בתחילה, הבין הסוס את המתרחש סביבו ובכה מרות, ואז להפתעת אדוניו כעבור זמן מה הוא השתתק. כמה דקות לאחר מכן הביט הגרמני מטה אל הבור ונדהם למראה עיניו!! עם כל חופן עפר שפגע בגבו, עשה הסוס דבר מה מדהים! הסוס היה מנער את העפר מעל גבו, ומטפס צעד אחד למעלה. במהרה, ניתן היה לראות את הסוס צועד אל מעבר לשפת הבור ומסתלק בדהרה.

המסקנה והלקח מהסיפור האמיתי של צורי ומהאגדה על הסוס, היא שאסור להתייאש. החיים ישפכו עליך הרבה עפר, מכל הסוגים. כל שעליך לעשות כדי לצאת מהבור, הוא לנער את הצרות ולצעוד צעד אחד למעלה.

יש לזכור! כל אחת מהצרות שלנו היא אבן דרך במסע שלנו. אנחנו יכולים לצאת מהבורות העמוקים ביותר על ידי כך שלא נעצור ולא ניכנע לעולם. הכל שווה כדי להיות פה!