על הסכמי שכר וטכנולוגיה בשירות הציבורי

הסכם השכר שנחתם לפנות בוקר בין משרד האוצר להסתדרות מיקד את תשומת הלב, באופן טבעי, בתוספת השכר שעובדי השירות הציבורי יקבלו בקרוב, ואם לא תהיינה תקלות או התנגדויות, הדבר יכול לזלוג גם לסקטור העסקי.

אולם, בתוך ההסכם יש סעיף מסקרן לא פחות, שהאוצר דרש להכניסו, ומחייב את ההסתדרות להכיר בצורך להכניס יותר טכנולוגיות למגזר הציבורי-ממשלתי. על פי נוסח ההסכם שגובש, "ההסתדרות תסכים להכניס טכנולוגיות למען שיפור השירות לאזרח, מבלי לדרוש עוד בונוסים או לפגוע ביחסי העבודה". נציגי ההסתדרות, כך דווח, הסכימו לסעיף, אבל כמובן שלא הסכימו לוותר מראש על זכות השביתה בגין זה – ובצדק.

ראשית, צריך לומר שנוסח הסעיף לקוי ומי שקורא אותו עלול להניח שתי הנחות: הנחה ראשית, שכל עובדי המדינה וכל משרדי הממשלה מתנגדים להכנסת מחשוב וטכנולוגיה למשרדים, ושנית, שמה שמפריד בין שירותים ממוחשבים וטובים לבין האזרח זה רק עובדי המדינה. סביר להניח שלא לזה התכוון שר האוצר, משה כחלון, ובהכירו את המציאות בנושא הוא יודע שמדובר בעניין מורכב יותר ולא חד משמעי.

סולידריות כסיבה להתנגדות להכנסת טכנולוגיות

צריך להבין את מקור ההתנגדות שהייתה עד כה מצד ההסתדרות: כאמור, היא לא מתנגדת לחדשנות וטכנולוגיה באשר היא, אלא קשורה יותר באנשים שמטמיעים את הטכנולוגיה או באלה שאמורים ליישם אותה.

גם האוצר וגם ההסתדרות יודעים היטב שלמעלה ממחצית עובדי המחשוב במשרדי הממשלה הם עובדי קבלן, או כפי שקוראים להם בשם המכובס "עובדי כתף אל כתף". אלה עובדים שמבצעים עבודות הזהות לעובדים הקבועים באותו משרד, אבל מופלים לרעה מבחינת ביטחון סוציאלי, תנאי רווחה וביטחון תעסוקתי.

מציאות כזו יוצרת אנטגוניזם טבעי בקרב העובדים, הן עובדי הקבלן והן העובדים הקבועים, שמגלים סולידריות. ברשות המסים, למשל, מנהלים עובדי ה-"כתף אל כתף" מאבק ארוך עם ההסתדרות נגד האוצר, במטרה להכניס אותם כעובדים קבועים בשירות הממשלתי. האוצר מתנגד לכך, כמובן, וכך נוצר מצב שבו לא פעם שירותים חיוניים של הרשות נפגעים ופוגעים באזרחים. האם עובדי רשות המסים פוחדים מטכנולוגיה? התשובה היא לא.

אבל גם להסתדרות יש חלק גדול באחריות למציאות הבלתי נסבלת הזו: היא אפשרה במשך שנים להכניס עובדי קבלן למשרדי הממשלה בדלת האחורית. משיקולים שונים, חלקם בלתי ענייניים וחלקם מתוך אינטרסים צרים, העדיפו ראשיה להעלים מכך עין, עד שהעובדים עצמם החלו להיאבק ולמעשה גררו את ההסתדרות למאבק זה.

יש משרדים מסוימים שבהם תהליכים מחשוביים פנים ארגוניים, כמו הכנסת מערכת מרכבה, התעכבו במשך שנים וגרמו לחריגות בתקציבים. שם הסיבות היו סכסוכים אישיים וחוסר יכולת של ההנהלות להידבר עם העובדים – מצב שיצר אצל חלק מהם חשש אמיתי שהאוטומציה תדחק אותם החוצה, אל עבר לשכת התעסוקה. פרויקט מרכבה ממשיך עד היום וצועד אל עבור הישורת האחרונה של חיבור המשרדים השונים. אם תשאלו את עובדי המשרדים שכבר עובדים עם המערכת האם מעמדם או תפקידם נפגע בדרך כלשהי תקבלו תשובה שלילית.

העדר המשילות כחסם

יש בשירות הציבורי עוד חסם להכנסת טכנולוגיות, שמגיע מכיוון אחר: העדר משילות שמסוגלת לממש פרויקטים חשובים כמו ממשל זמין ולחייב את כל המשרדים להתחבר אליהם.

בכלל, יש לפעמים תחושה שבכל הנוגע לתקשוב הממשלתי קיימות שתי מדינות שונות: אחת עם ממשלה שדוחפת פרויקטי ממשל זמין ותקשוב, ומיישמת מכרזים בתחום עבור משרדיה, ומדינה אחרת שבה הזמן עצר מלכת וטכנולוגיות חדשניות, שהושקעו בהן מיליוני שקלים מקופת המדינה, עומדות כאבן שאין לה הופכין. הסיבה היחידה לכך היא שבאותם משרדים אין שר ואין מנכ"ל שיכולים להוביל את התהליך ולכפות אותו, ואין במשרד ראש הממשלה מנהיג שיכול לדרוש מאותם מנהלים לשתף פעולה.

הדו"ח האחרון של ממשל זמין חלק שבחים למשרדים שעלו על דרך המלך ומיישמים שירותים חדשניים לאזרח. אולם, לצד זה הוא גם חשף את אותם משרדים ורשויות שלא עושים כלום, כי אף אחד לא מעניש אותם או גובה מהם את המחיר על העדר עשייה.

משרד האוצר החליט להתערב בנושא ולדרוש לפחות מהעובדים שיגלו מחויבות לטכנולוגיות חדשות ושיפעילו לחץ על ההנהלות לממש אותן. פרויקט תקשוב ממשלתי יכול להימשך שבוע ויכול להיגרר למשך שנים, על ידי תירוצים מתירוצים שונים. אם יש מי שילחץ, קיים סיכוי שהפרויקט יזוז יותר מהר.

השורה התחתונה: סעיף הטכנולוגיה שהוכנס להסכם השכר יכול לחולל שינוי בתולדות התקשוב הממשלתי בהינתן כמה תנאים: קודם כל, כמובן, אם כל הצדדים יממשו אותו. שנית, אם העובדים יבינו שטכנולוגיה עדיין לא גרמה לפיטורים ישירים, אלא רק שינתה ושיפרה את דרך העבודה שלהם. שלישית, אם מנהלי המשרדים, השרים וראש הממשלה יפנימו ששיפור בתנאי השכר והעבודה של העובדים שיאפשר חדשנות במשרדי הממשלה ישפיע, בסופו של דבר, על כלל החברה הישראלית – הן ברמה הפרטנית והן ברמה העסקית כלכלית.