האם זו אוטופיה?

אני נתקל השכם והערב בטיעון ש"מה שאתה מתכנן ומעצב זו אוטופיה, כי המערכות שלנו אינן מסוגלות לתמוך בכך". מדובר מן הסתם במערכות שירות מקוונות או סחר אלקטרוני הנתמכות במערכות מידע "כבדות".

כיוון שבדרך כלל אני מתכנן משהו רק לאחר בחינה (לפחות ראשונית) של קונפיגורציית המידע, ומאחר שבכל זאת אני מבין משהו לא רק בתכנון ועיצוב אלא גם במערכות מידע, אני שואל "מה הכוונה שהמערכות אינן מסוגלות לתמוך"? במקרים רבים מדובר בטיעון סתמי שנועד להפחית את כאב הראש, כי הרי מעטים מאוד המקרים שמבחינה טכנולוגית קיימת מכשלה אמיתית. המכשלה בסופו של יום היא נטו אנושית.

כאשר בן שיחי אינו איש מחשוב, כאב הראש בו הוא מהרהר חמור יותר מזה עליו יהרהר איש מחשוב. כל זאת כי הוא "מוכר" לי את מה "שמכרו" לו, מבלי שיוכל להציע חלופות מתאימות לאנשי המחשוב, ויסתום את הגולל באמרה "זה מה שהסבירו לי במערכות מידע".

אז אולי כדאי שאני אפגש איתם (אני מגלה אסרטיביות) והתשובה במרבית המקרים היא כמעט ברמת ההזדעקות "לא צריך". עצם המחשבה על כמה "סבבים" עם אנשי מערכות המידע של הארגון שעלולים לגלות התנגדות, ההתמודדות עם אנשי אבטחת מידע, או שינוי תקציבי כלשהו, כבר מציפה אצל בני שיחי פחדים חבויים. הם מעדיפים להסתפק במועט מבלי לחוות כאבי ראש.

להפוך את האוטופיה לאפשרות מציאותית

זה לא מכבר יצא לי לבחון עבור ארגון גדול אפשרויות שדרוג של חנות מקוונת שהוא מפעיל. יאמר לשבחה של מנהלת התפעול שאחראית על הפרויקט הזה, שדאגה להפגיש את צוות החברה שלנו עם כל הגורמים הנוגעים, לרבות שיווק ומחשוב. התמונה הראשונית שקבלנו מהשיווק לא הייתה מעודדת, אולם המפגש הישיר עם אנשי המחשוב הפך את הקערה על פיה, כי רבים מהנושאים שנראו אוטופיים הצטיירו באור מעשי לחלוטין.

ההתייחסות לתכנון מסוים של אפליקציה כאל אוטופיה נשמעת משעשעת. בהחלט ייתכן שבמצב נתון התכנון הוא אוטופי, אבל הרי ניתן לשנות את התנאים ולהפוך מהר מאוד את האוטופיה לאפשרות מציאותית.

על פי הניתוח של הסופר האוסטרי רוברט מוסיל, בספרו "האיש בלא תכונות", אוטופיה היא בגדר אפשרות שרק הנסיבות המסבכות אותה מונעות בעדה להיפך למציאות. התר את הסבך והנה לך אפשרות מעשית. לולא הייתה האוטופיה אפשרות מעשית היא הייתה אי-אפשרות ולא אוטופיה. אגב, מוסיל לא היה רק סופר אלא גם מהנדס, פילוסוף ופסיכולוג.

אסור להסתפק בתכנון המוגבל לטווח הקצר

ההתדיינות על מידת ההיתכנות של האפליקציה מזכירה לי את סדרות הקומיקס המצוינות של "דילברט" (דמות מאוירת שיצר סקוט אדמס, מבכירי רשות הדואר האמריקנית, כדי לתאר את נפלאות הבירוקרטיה הארגונית). על מנת לחסל הצעות ייעול המצריכות מאמץ כלשהו הוא יצר את גלגל המזל למנהל, בו ישתמש שעה שמישהו שולח לו הצעת ייעול מפתיעה.

אחת החלופות בגלגל היא "תענה שהעברת את ההצעה למזכיר החברה כדי שיבדוק אם היא עולה בקנה אחד עם חזון החברה". זה כבר עדיף בעיניי על  "המערכות שלנו אינן מסוגלות לתמוך".

האם באמת אתם סבורים שלמשל מערכות המחשוב של חברת דואר ישראל אינן מסוגלות לתת לכם תמונת מצב מדויקת אודות מיקום החבילה שלכם, שעה שבאותו הרגע ממש, עשרה אתרים בעולם כן יספקו את המידע? זו רק אחת מדוגמאות רבות שאני נושא באמתחתי.

אכן לעיתים כדי להשיג קפיצת מדרגה שעשויה לחסוך רבות לארגון, או למכור יותר, יידרש תכנון רב שלבי של אפליקציה מסוימת. אולם יש לזכור שאסור להסתפק בתכנון המוגבל לטווח הקצר, וכל תכנון לטווח בינוני שלא ילווה בנכונות לשנות תנאים המשפיעים על היתכנותו, מהווה מלכתחילה בזבוז משאבים.

סוף עניין – לא טכנולוגיה ולא מדיניות מונעות שיפורים, רק הגורם האנושי.