איך תגנו על ילדיכם מפני הסכנות ברשת?

בעידן בו הילדים מבלים חלק ניכר מזמנם בגלישה ברשת, אם לצרכי פנאי ואם לצרכי איתור מידע, עידן בו הפלטפורמות הדיגיטליות הופכות לחלק בלתי נפרד מהמציאות החברתית שלהם, הילדים נחשפים גם לטווח רחב יותר של סכנות ברשת. תפקיד ההורה בעידן זה הוא לספק את "רצועת הביטחון" הערכית.

הדיאלוג עם ילדים על נושאים אלו חשוב ביותר ומרבית ההורים גם יופתעו לגלות כמה צמא ורצון יש אצל הילדים לקיימו, למרות החשש של מרבית ההורים מן ההתמודדות והעימות מול הילדים בנושא. חשש שנובע בעיקר מתחושת נחיתות מול ילדיהם בהיבט הטכנולוגי. אולם, בניגוד לחששות, ההכשרה העיקרית שהורה מעורב זקוק לה על מנת לספק לילדיו כלים להתנהגות בטוחה ברשת, היא  אכפתיות, אחריות אישית והיכולת להבדיל בין טוב לרע.

גולשים בטוח. אילוסטרציה: BigStock

אמנם, ניתן למצוא היום מגוון רחב של כלים טכנולוגיים להתמודדות עם האתגרים החדשים העומדים בפני דור המיליניאלס, המקוון, המשתף והנחשף: החל באפליקציות לסינון אתרים, דרך הדרכות לשימוש נכון בהגדרות הפרטיות, בפונקציות של חסימה והסרה של אנשי קשר בלתי רצויים ועד אפליקציות שונות שמאפשרות להורה להגדיר את גבולות הגזרה של התנהלות ילדו ברשת – מבחינת תכנים, משך זמן, סוגי פעילויות, ואפילו מעדכנות את ההורה היכן הילד נמצא.

אך חומת המגן האמיתית כנגד האיומים הללו אינה רק דיגיטלית.

להתמודד עם הסכנות של המרחב הדיגיטלי

הכלים המשמעותיים ביותר בהם הורים יכולים לצייד את ילדיהם ביציאתם לחצר המשחקים הדיגיטלית הם כלים רגשיים וכלים ערכיים.

הבסיס לכך הוא הנוכחות ההורית גם בזירה זו, ולה משקל רב בהשפעה על יכולת הילד להתמודד עם הסכנות של המרחב הזה שמתנהל במסך המחשב או הסמארטפון. ממש כפי שאנו כהורים נמצאים לצד ילדינו כדי לתת כלים, להדריך ולהגדיר כללים בהתמודדות הראשונה עם אתגרים מוחשיים יותר כמו חציית כביש או היום הראשון בבית הספר.

כללי התנהגות בסיסיים שהילדים מכירים מהמציאות הפיזית כמו "אסור לדבר עם זרים" או "אסור להרביץ", זקוקים להרחבה והנגשה עבור המציאות הדיגיטלית.

כך למשל, חשוב לקיים עם הילדים שיחה ובה מבהירים מיהו חבר ומיהו זר בעולם שבו הגבולות הללו מטשטשים. לדוגמה,  גם ילד שאני משחקת איתו כבר שבוע במשחק ברשת ומזמין אותי להיפגש למשחק כדורגל במציאות הפיזית – הוא לא חבר כמו החברים לכיתה שאיתם אני נפגשת כל יום בבית הספר, ולכן אסור לי להיפגש איתו או למסור לו פרטים על מקום מגוריי או איפה אני נמצאת בלי לערב או להתייעץ עם ההורים.

לא לייצר חרדות ופחדים

האתגר הוא כפול – מצד אחד לשקף לילדים את האיומים והאתגרים, ומצד שני לא לייצר אצלם חרדות ופחדים שיקשו עליהם ביצירת קשרים חברתיים. גם "אסור להרביץ" מצריך תרגום במרחב הזה – ההרבצה אינה פיזית – היא מילולית, אך כוחן של המילים והעוצמה שהן מקבלות כשהן בקבוצה היא עצומה, והתוצאה של כאב ותחושת מחנק יכולה להיות אותה תוצאה. ילד חייב להבין שמה שהוא לא היה מרשה לעצמו לומר בעל פה, פנים אל פנים, הוא גם לא אמור לכתוב כשהוא יושב מול המקלדת או מאחורי המסך.

אתגר נוסף ומורכב לא פחות עימו מתמודדים ילדים ובני נוער, הוא החשיפה ברשתות החברתיות. תופעת הבריונות כגון החרמות וההצקות, לא נולדה עם הרשתות החברתיות. אולם בעבר, ילד שהיה נחשף לבריונות והצקות בבית הספר היה יכול להגיע הביתה, להיכנס לחדרו ולהשאיר את העולם הזה מעבר לדלת. אולם היום, התופעה חורגת מגבולות אלו ומלווה אותו גם מעבר לשעות הלימודים, מעבר לגבולות חצר בית הספר, לתוך החדר שלו ולמעשה מבטלת את השקט המועט שסיפק המרחב האישי.

האם התוכן הזה יכול לפגוע במישהו?

עלינו, כהורים, מוטלת המשימה ליצור מרחב נוח ובטוח לשיתוף ולדיווח – גם במקרה בו הילד חשוף לפגיעה ישירה כנגדו וגם במקרים בהם הילד חשוף לפגיעה המופנית כנגד ילד אחר. הנוכחות הפיזית היא המפתח – לשאול ולהתעניין, לשתף בחוויות דומות שחווינו אנו כמבוגרים, להעצים במתן כלים שמייצרים אקטיביות – שילד יחשוב לפני שהוא משתף במשהו, לפני שהוא מעביר הלאה תמונה – האם התוכן הזה יכול לפגוע במישהו? איך היה מרגיש אם זה היה נאמר עליו?

אם הוא נחשף לתוכן, לקבוצה או להתנהלות בריונית – להבהיר לו שיש דרך לחסום, להסיר אנשים ספציפיים, לצאת מקבוצות שליליות, אבל יותר מכך לתת בידיו כלים לנקוט צעדים אקטיביים לעצירת התופעה – אם על ידי דיווח למבוגר ואם על ידי חבירה לילדים אחרים החשופים גם הם לבריונות ולהתנהגות הפוגענית ויצירת "קואליציה" כנגד הגורם הפוגע.

לבסוף, גם בקביעת גבולות מוסכמים על איך ומתי משתמשים ברשת וגם הדוגמה האישית שלנו – בנוכחות האקטיבית, בהתעניינות ובשיתוף החוויות האישיות שלנו,
מילת המפתח היא התמודדות ולא הימנעות – גם עבור הילד וגם עבור ההורה.

הכותבת הינה יועצת משפטית ומנהלת אחריות תאגידית, מיקרוסופט (Microsoft) ישראל.