משתלם לפרגן גם במקום העבודה

בעקבות כמה "תקלות" מיותרות שנגרמו בעקבות "יד קלה על ההדק", חשבתי על דרכים להשיג "רפואה מונעת" שתמנע אי-נעימויות.

נניח שזה עתה שלחתם דואר אלקטרוני. לפי הסטנדרטים של ימינו, הוצאתם תחת ידכם פנינה אמיתית. כלומר, המכתב שלכם שטחי, רכילותי ומראה שאתם בהחלט יודעים איך לקטול אנשים. בקיצור, אתם מתמצאים היטב בצורת התקשורת המודרנית. הפעם, חיציכם מכוונים למישהו במשרד, וזה עתה שיתפתם מישהו אחר בכל מה שהיה לכם להגיד.

ואז נופל לכם האסימון.

הדואר נשלח לכתובת הלא נכונה! שלחתם אותו לאדם שהשמצתם – ושבמקרה, הוא גם הבוס שלכם. לפני רגע הרגשתם הכי שנונים בעולם, חדים כתער, אבל עכשיו – הלך עליכם.

בעצם, אולי לא. לטכנולוגיה יש פתרון – ברוב תוכנות הדואר האלקטרוני קיימת אפשרות לאחזר בנסיבות מסוימות הודעה ששלחנו. זו תכונה, שנועדה לאנשים הזקוקים לפתח מילוט – כלומר, לכך שתהיה להם אפשרות להתחרט.

לא "לחשוב רע"

מזה עידן ועידנים מציעה היהדות ברירה אחרת – להימנע ממצב זה מלכתחילה, ובמילים אחרות, לא לרכל, לא להשמיץ, לא "לחשוב רע". אם הדבר אינו חיוני לחלוטין, אל תאמרו דברים שעלולים לפגוע באחרים.

ידידיי היקרים, למילים יש כוח!

לכן, חישבו לפני שאתם פותחים את פיכם, נוטלים את העט, מקלידים על המחשב או לוחצים על העכבר. או, כפי שאשתי נוהגת לומר: "אם אין לכם משהו נחמד לומר על מישהו, עדיף שלא תגידו כלום".

ברור שזה לא קל, כשרצח אופי נחשב כתחביב המועדף בתרבות של ימינו. מילים פוגעות הפכו ל"מיינסטרים" בגלי האתר, אולם הן שולטות גם במקומות רבים נוספים. הן מרחפות ברקע בשיחות היומיום, ואיש מאיתנו אינו נותר שה תמים.

נראה שרכילות מספקת לנו את הצורך הפסיכולוגי העמוק בהערכה עצמית. שכן, איזו דרך יכולה להיות טובה יותר לשיפור התדמית שלנו, מאשר התבטאות שלילית ביחס לאחרים, התבטאות שנועדה להוכיח שאנחנו חכמים, יודעי דבר ובכלל, נעלים יותר? ואם ניהול שיחות רכילות גורם לנו הנאה, בצורה קצת משונה, כך גם ההקשבה לשיחות כאלה – אלא אם כן, כמובן, השיחה נסבה עלינו.

כך ממשיכה להתנהל מתקפת השמועות הבלתי פוסקות, האמירות המרושעות, המחמאות המזויפות וההערות הסרקסטיות. כל אלה יוצאים מפינו ללא כל מאמץ. בלעדיהם, תמהני, כיצד היינו יכולים אי פעם לנהל שיחות מעניינות?

הפצת לכלוך על המתחרים

הנה דוגמה ממקום העבודה. נניח שאתם משתוקקים נואשות לקבל את התיק היוקרתי ביותר, אבל אתם לא היחידים. כיצד תצליחו להעלות אותו בחכתכם? כיצד תטו את כף המאזניים לטובתכם? אולי על ידי הפצת מעט לכלוך על המתחרים שלכם?

תשכחו מזה.

לחלופין, נניח שאתם רוצים להתיידד עם עוזר המנכ"ל כדי לזכות במשרה מסוימת. אתם יכולים לבחור בדרך הנלוזה יותר ולרכל על עובד מקביל לכם שגם הוא מעונין במשרה. מסתבר שהוא אמר על עוזר המנכ"ל כמה דברים לא מכובדים מאחורי הגב ובמקרה, שמעתם אותו.

מצד שני, תוכלו להדחיק את הדחף שלכם לבחוש בקלחת. תוכלו, למשל, לשמור על פה סגור ולא להחמיר את המצב. זיכרו: אם זה לא משהו נחמד, עדיף לא לומר כלום.

בחברות עסקיות, קצת טאקט יכול לסייע לתקשורת להתנהל בצורה חלקה יותר, מה שישפר את עבודת הצוות ואת התפוקה הכוללת. זה הגיוני: תככים פנימיים ומזימות אפלות בתוך המשרד מערערים את הסמכות ובדרך כלל, מרעילים את האווירה במקום העבודה. שכן, אם אינכם יכולים לבטוח בחבריכם לעבודה, העבודה לא תתבצע כראוי והעסקים יסבלו מכך.

לתקן את הנזק שנגרם

באופן דומה, גם אנשים פרטיים סובלים מאוד ולעתים הנזק הנגרם להם הוא בלתי הפיך, כשהמוניטין שלהם נפגע שלא בצדק. במקרים כאלה, לא תמיד ניתן להשתמש בתכונת האחזור.

לדוגמה, נניח שמסתובבת שמועה בלתי מבוססת על כך שאיש מפתח בחברה ביצע עבירה כלשהי שיש עימה קלון. שמועה זו לבדה עלולה להרוס את ביתו, משפחתו והקריירה שלו. כיצד יוכל איש זה לתקן את הנזק שנגרם לו?

כמו כן, כדאי לשים לב לכך שצנזורה עצמית אין פירושה היעלמותן המוחלטת של שיחות מעניינות והיא אינה מקלקלת את ההנאה. להיפך, היא מגבירה ומהדקת את הקשרים בין אנשים. אלה ששומרים על פיהם עדיין מצליחים ליצור קשרים חברתיים ולמצוא דברים מעניינים שאפשר לשוחח עליהם, גם כשהם לא נעזרים בהשמצות ובצורות אחרות של רצח אופי.

וחישבו גם על כל היתרונות הבריאותיים: לאיש לא ייתפס הצוואר מרוב ניסיונות להביט מאחורי הכתף.

בקיצור, עדיף לפרגן, ומה שיותר, בחינת כל המרבה הרי זה משובח. צריך לדעת שאם אנחנו מפרגנים לאחרים, אנחנו לא גורעים מעצמנו דבר, נהפוך הוא, אנחנו משדרגים את עצמנו, את אישיותנו, ובונים את המידות שלנו. בדיוק כמו שכאשר מדליקים נר נוסף מנר קיים, הכפלנו את עוצמת האור, ומהנר הראשון לא נגרע דבר.