מגדלור של חסד בעיר האורות

בשבוע שעבר הוצרכתי לבצע קפיצה לפריז, עיר האורות, על מנת להשלים מעשה חסד שהאיר את חייה של משפחה יקרה.

במהלך הביקור הקצר בעיר שמעתי מידיד טוב שלי סיפור מרתק על יהודי ניצול שואה בשם משה יהודה שהתגורר בפריז ומשם האיר כפרוז'קטור גדול במעשיו הטובים לכל חלקי העולם. לקרוא, להתרגש וללמוד ממעשיו.

יהודה היה אדם מסתורי שרב הנסתר אצלו על הנגלה ואף אחד משכניו לא ידע באמת מה מתרחש אצלו. עם זאת, כתובתו היוותה מוקד משיכה למשולחים ומתרימים מארץ הקודש שסובבו על פתחי הגבירים, והכל ידעו כי בביתו יתקבלו בסבר פנים יפות ובמתת יד רחבה.

ויהי היום, ואל ביתו נכנס ידידי, ראש ישיבה נכבד, אשר מזה זמן רב קיננה בליבו התחושה, כי מאחורי פעילות הצדקה הענפה, מסתיר יהודה מאורע מיוחד שעבר עליו, והוא ביקש לדעת האם אמנם יש דברים בגו. בסיום המפגש ביניהם דובב ידידי את יהודה ואכן הסתבר, שבאמתחתו של האדון, שעבר את אימי מאורעות המלחמה הנוראה, מסתתרת לה פרשיה מופלאה של קידוש ה' ומסירות נפש, שבסופה, רווח והצלה עמד ליהודים.

להתנזר ממאכלות אסורות

בזמן המלחמה סיפר, "הייתי בהונגריה. עוד בטרם כניסתם של הנאצים ימח שמם וזכרם, כינס ראש העיר בודפשט, שהיה אנטישמי מובהק, כ-300 יהודים למחנה סגור, כדי לקדם את פני הקלגסים כיאה וכיאות. גם אני נקלעתי לאותו מחנה ונכלאתי בו עם אחי היהודים. כמובן שהאוכל שהגישו לנו היה טרף, ואני וחבריי נאלצנו להתנזר ממאכלות אסורות".

"עברה לה תקופה, ואנו, שהקפדנו לאכול מאכלים כשרים בלבד, הרגשנו שהמחסור באבות המזון משפיע לרעה על בריאותנו, והחל בינינו ויכוח. היו שרצו לבקש ממפקד המחנה שיקים מטבח כשר. כנגדם, היו שטענו, כי לשמע בקשה מעין זו, עלול המפקד להתפרץ בכעס ולהעניש את קבוצתנו. לבסוף, ניגשה נציגות מטעמנו, ואני בתוכם, וברגליים רועדות ביקשנו מהמפקד מטבח כשר".

"'אני לא יודע מה זה מטבח כשר', ענה המפקד. 'אך יודע אני, כי כשר משמעותו לאכול פחות וממילא תהיו חלשים יותר. אני מוכן להסכים לבקשתכם, אך בו ביום, שאחד מקבוצתכם יחלה ולא יוכל להופיע לעבודה, אסגור את המטבח'. הסכמנו, וכי היתה לנו ברירה? עשינו הכל כדי לשמור על המטבח 'שלנו'. בכל פעם שאחד מבני החבורה חלה, הפעלנו את כל האמצעים כדי לחפות עליו ולסייע לו להגיע לעבודת הפרך, כדי שהמפקד העריץ לא ימצא, חלילה, עילה לסגור את המטבח".

עולם חסד ייבנה

יום אחד, סיפר יהודה, "קרא מפקד המחנה למסדר את כל כלואי המחנה, והקריא בפנינו מכתב שקיבל מאת המפקדה העליונה, בו הוא מתבקש לחלק את דרי המחנה לשניים. קבוצה אחת תלך לשדה הקרב, שם זקוקים לבשר תותחים, והקבוצה השנייה תתלווה אליו לעבודה בתוך העיר שאינה כרוכה בסכנת נפשות. 'אתם', הצביע עלינו המפקד, 'באים איתי לתוך העיר. אני זקוק לבחורים חרוצים שכמותכם, שמעולם לא החסירו יום עבודה'"!

"כך היה. למרבה הפלא, קבוצתנו כולה שרדה את אימי המלחמה, ואיש לא נהרג. איני יודע חשבונות שמים, אך ראינו בעליל כיצד התורה היא שהגנה עלינו. אם עד אותו יום סברתי שעל ידי קיום התורה אנו שומרים עליה, עתה, הסתבר לי, כי להיפך, התורה הקדושה היא השומרת עלינו"!

"או אז נדרתי שכאשר אחלץ בסיעתא דשמיא מהתופת הזו, אקדיש הרבה מהכספים שאחסוך לעזרה לאחרים. לשמחתי ה' עזר לי רבות, ולא רק שיצאתי בשלום למקום מבטחים, אלא גם הצלחתי לצבור עושר רב. מכאן, הדרך לעזור לכל נצרך היתה קצרה ביותר".

הלוואי ונשכיל גם אנו להפנים את מה שהבין נדיב זה, שכל מה שיש לנו קיבלנו על מנת שנזכה לעזור בו לאחרים. "עולם חסד ייבנה".