בין קריירה למשפחה בעידן הדיגיטלי

מחקרים אחרונים שפורסמו וכללו השוואה בין שעות העבודה של הישראלים לאלה של האירופים והאמריקנים המחישו את מה שידוע מזמן: אנחנו משקיעים הרבה יותר שעות במקום העבודה שלנו. משרה מלאה בישראל עומדת על 43 שעות. בארצות הברית, שבוע עבודה עומד על פי החוק על 38 שעות, בדנמרק הוא עומד על 33 שעות, בגרמניה – 35 שעות, ובהולנד – 29 שעות.

ישראל אינה מובילה רק במספר שעות העבודה הרשמיות. יש מגזרים בישראל, כמו מגזר ההיי-טק, שם מספר שעות העבודה הוא הרבה מעבר ל-43 שעות בשבוע. במיוחד בחברות גלובליות, שתלויות בזמנים שונים שקיימים במדינות מעבר לים.

לתופעות אלה יש השלכות ישירות על העובדים, שברוב המקרים נשארים בעבודה מתוך מחויבות למשימות ופרויקטים, וחלק גדול מהם לא ממש מתוגמלים בשעות נוספות, אלא מקבלים שכר "גלובלי".

גם בזה אנחנו שונים מעמיתנו מעבר לים, במיוחד בענפי ההיי-טק והטכנולוגיה. שם מספיקים לעמוד ביעדים לא פחות מאיתנו אבל במקומות רבים, ברוב ימות השנה, בשעה 18:00 "העט נופל להם מהיד", כפי שנהוג לומר.

אלא שסקר שערכה מחלקת המחקר של אנשים ומחשבים בקרב קהילת ההיי-טק נותן נקודת מבט אופטימית. המגמה המסתמנת היא של ירידה מסוימת בכמות שעות העבודה בהיי-טק הישראלי. עם זאת, רוב המשיבים טענו שזה לא מספיק והצביעו על כך שהמעסיקים לא מעודדים קיצור שעות עבודה ולא ממש מפרגנים.

במקומות שבהם הישגיות, תחרות, מצוינות ומחויבות למשימות הם תנאי העסקה בסיסיים, מעט עובדים ייקחו לעצמם את החירות לקצר את שעות העבודה אם זה לא יבוא מההנהלה. העובד מקריב את חיי המשפחה שלו כדי לשמור על מקום העבודה והתוצאות הן בדרך כלל לא טובות.

תוכנית לאומית לעבודה מהבית

נקודת חולשה נוספת שעלתה מהסקר היא ההתייחסות לעבודה מהבית. במאה ה-21, מגוון המקצועות והתפקידים שמאפשרים לעובדים למלא את המשימות שלהם מהבית, ללא צורך לנסוע לעבודה, הולך וגדל. הטכנולוגיה, הטלפונים הניידים והנגישות לרשת לא אמורים לפגוע בשום משימה של לא מעט עובדים, גם אם הם מבצעים אותה מביתם. בנוסף, מערכות הבקרה הממוחשבות המתוחכמות שקיימות מאפשרות למעסיקים שליטה מלאה על תפוקת העובד מהבית.

אלא שעל פי הסקר, מרבית ההנהלות לא מעודדות את מודול העבודה הזה, ולא מעט מהן מתירות עבודה מהבית רק במקרי חירום או לא בתדירות גבוהה.

זוהי תופעה שצריך לתקן אותה, ולא רק מהיבט הרווחה של העובד. קיים צורך במדיניות לאומית שתעודד מנהלים לאפשר לעובדיהם לעבוד מהבית. מדיניות שכזו תחסוך אנרגיה, תצמצם זיהום אוויר, תקטין עומסי תנועה ותאפשר גמישות רבה יותר ברמת הנדל"ן והעמדת שטחי עבודה לעובדים.

הסיבה שזה לא קיים היא תרבותית. אנחנו עדיין לא מאמינים האחד לשני ומעסיקים חוששים שעובדים לא מספיק אחראיים וחסרי משמעת עצמית יעבדו פחות. אלא שמחקרים לא מעטים הוכיחו שבמקצועות מסוימים, דווקא עבודה מהבית מעלה את הפריון, כי העובד מרוכז יותר ולרוב הוא נמצא לבד – מה שמאפשר לו את הריכוז הזה.

טשטוש גבולות בין הבית לעבודה

אולם, גם אם ייווצר מצב אידיאלי, של מודעות רבה יותר מצד מעסיקים לעודד עובדים לצאת מוקדם הביתה, עדיין תישאר הדילמה הקשה. עדיין יהיו בני משפחה שיכעסו על העובד שהוא עובד קשה מדי. הסיבה היא שבעידן שלנו, היטשטשו הגבולות בין בית ועבודה. עובד שיוצא הביתה אחרי 10-12 שעות ממשיך לעבוד בבית. המיילים זורמים והווטסאפים ממשיכים לצפצף.

במקרים רבים ההודעות מגיעות מבוסים בחו"ל. כאן נוצרה מציאות די מוזרה: מנהל בחו"ל שיש לו אחריות על עובדים בישראל ירשה לעצמו לטלפן או לסמס אליו בכל שעה מהיממה, כולל ביום כיפור. אבל מעטים מאוד הישראלים שיעזו להפריע לבוס שלהם ביום מנוחה או בחג במקום מושבו. ואם הם יעשו זאת – הם פשוט לא ימצאו אותם.

לכן, מעסיקים חכמים לא צריכים להתנכל לעובדים שרוצים לעבוד מהבית, כי אותם עובדים לא יסגרו את המחשב בשעה 18:00. אולי יצאו להפסקה עד שהילדים ילכו לישון, אבל אחר כך יחזרו למסך וימשיכו לעבוד. המעסיק מקבל פה תפוקה נוספת מבלי שהוא נדרש לשלם עליה, שייתכן שאף תגרום לעלייה בהכנסות של הארגון.

השורה התחתונה: המאה ה-21 שינתה לחלוטין את מושגי העבודה ושעות העבודה. מן הראוי שהמעסיקים ישנו גישה ואם הם לא יכולים להרשות ימי עבודה מקוצרים, לפחות שלא יסתכלו בעין עקומה על העובדים שיוצאים פעם בשבוע קצת לפני הזמן.