מוכנים לשיגור? 3-2-1 – Lens Launcher!

אחד התחומים הפופולריים ביותר בשוק האפליקציות לאנדרואיד, אם מורידים כמובן את המשחקים מהתמונה, הוא המשגרים (Launchers).

מדובר באפליקציות שמחליפות את הדרך בה מתנהלים עם האפליקציות האחרות שמותקנות במכשיר החכם, ויהיה זה טלפון או טאבלט כי זה לא משנה לצורך העניין. אפליקציות אלו מספקות דרך אחרת לגשת לנושא של הרצת האפליקציות השונות, ולעיתים הן מהוות גם מעין ממשק מלא למערכת כי חלק מחליפות עוד מספר תפקודים, עד כדי השתלטות על מסך הנעילה של המכשיר.

הדבר כמובן נובע מיכולת ההתאמה האישית שמאפשרת אנדרואיד, גם אם לא תמיד ההורה גוגל (Google) מרוצה מכך. למעשה אם זה היה תלוי לחלוטין בה, ואם אנדרואיד מטבעה לא הייתה מבוססת על קוד פתוח, ייתכן שהיא הייתה אפילו מונעת את יכולות ההתאמה האישיות הללו – אם כי אז קשה לדעת מה היה מעמדה בשוק – זה נתון רק לניחושים.

נקודת מבט חדשה

כך או כך, יש כמה גישות לתחום המשגרים, ואחת מהן, שאני כמובן אוהב יותר מאחרות, היא זו שניתן לכנות כניסיונית משהו. אפליקציות משגר אלו מנסות ללמד את המשתמשים, או אולי יותר נכון להעניק להם, נקודת מבט חדשה על התחום, והן משלבות טכנולוגיה ייחודית ומיוחדת כדי לעשות זאת.

Lens Launcher היא מעין אפליקציית משגר ניסיונית כזו שמתייחסת לאפליקציות כאילו מביטים עליהן דרך עדשת מצלמה, ולא סתם עדשת מצלמה, אלא מצלמה עם מסנן בצורת "עין הדג". למעשה, היא באמת ניסיונית. היא מבוססת על נייר עמדה שנכתב כבר ב-1993, הרבה לפני שטלפוני האנדרואיד פרצו לחיינו בעוצמה כזו, שנקרא "נקודות מבט גרפיות מעין הדג". כותב האפליקציה, בחור בשם ניק ראוט למד חלק מהשיטות שמוסברות שם להכנת תצוגות גרפיות, ולפי זה הכין את האלגוריתם שמשמש את האפליקציה.

עד כמה המשגר הזה ייחודי? מאוד מאוד. מה שהוא עושה זה לקחת את כל האפליקציות שקיימות בטלפון של המשתמש ולהציג את כולן, אבל ללא יוצא מן הכלל, במסך אחד. תשכחו ממסכי בית. תשכחו ממגירת היישומים של אנדרואיד. תשכחו גם מווידג'טים. כל מה שיש זה מסך אחד מלא בעשרות אייקונים קטנים של כל האפליקציות. התצוגה מותאמת למספר האפליקציות שיש, מבחינת מספר טורים ומספר שורות, והמערכת יודעת להציג גם יותר מ-100 צלמיות על המסך. בדוק.

אז איך מזהים את האפליקציות? אין מריצים אותן? שאלות טובות, נכון? אז קודם כל, הגענו לעוד דבר ייחודי ולשילוב של עין הדג בפועל בסקירה הזו ולא רק בדרך של סיפור. כשמעבירים את האצבע/ות מעל האפליקציות האייקונים שלהן גדלים באופן יחסי למרכז של נקודת המבט, כלומר האצבע, ונוצר מעין עיגול תצוגתי שמזכיר את עין הדג, ומי שאי פעם צילם תמונה במצב הזה יודע בדיוק על מה אני מדבר כאן.

לפתוח את הראש

ואיך מריצים? פשוט משאירים את האצבע מעל האייקון של האפליקציה שרוצים להריץ. לא צריך אפילו לחיצה, רק השארת אצבע כאמור, וזה קורה בזריזות. בעצם, הכל קורה בזריזות. התגובה להזזת האצבע היא מיידית ומהירה מאוד, כך שאפילו אם לא מצליחים לזהות את האייקון הממוזער, קל מאוד לעבור במהירות בין כל האפליקציות ולמצוא את הרצוי.

הרצת האפליקציה עצמה, לאחר שקובעים שהיא תהיה משגר ברירת המחדל של המכשיר האנדרואידי, מאפשרת לשלוט בהגדרות השונות של האפליקציה שכוללות את הגודל של העדשה, את גודל האייקון המינימלי, פקטור של שינוי הגודל תוך כי הזזת האצבע ועוד, כשהגדרות אלו ששולטות על התצוגה עצמה של המשגר, מבוססות על מחווני הזזה. ההגדרות האחרות הן הגדרות מיתוג, וכך אפשר למשל לקבוע ששם האפליקציה יופיע מעליה כשמפסיקים להזיז את התצוגה ומתמקדים באפליקציה שרוצים להריץ.

אפשר גם לקבוע שתהיה ויברציה בעת פתיחת אפליקציות, להציג תגית מעל אייקונים של אפלקיציות חדשות, וכדומה.

קצת קשה להתרגל לסגנון הזה של המעקב אחר אפליקציות, אבל אם פותחים את הראש קצת, ומנסים כמה פעמים מגלים אפילו שזה די אינטואיטיבי ומאוד מאוד מהיר – רק, שכאמור, מאבדים את היכולת לגשת למגירות היישומים וכן לסדר את האפליקציות בתיקיות. תמיד הרי אפשר לחזור למשגר המקורי של הטלפון.

להורדה מ-Google Play לחצו כאן.