להיות מוהל, סנדק וגם אבא רוחני

‏יש לי שכן, הרב אברהמי, מוהל מיוחד במינו שכל כולו נתינה לזולת. אין יום שעובר והוא לא עושה חסדים עם מספר משפחות. ההספקים שלו בעולם החסדים הם ברמה שלא היתה מביישת שום מנכ"ל אנרגטי וביצועיסט.

בשבתות הקיץ הכי חמות כאשר אף אחד לא מעיז להוציא את האף שלו מפתח הבית, תראו אותו מתרוצץ מקצה אחד של העיר לקצה השני רק כדי להכניס תינוקות בבריתו של אברהם אבינו. נסו לצייץ שאתם רוצים לשלם לו על העבודה שלו ותקבלו נזיפה כיצד אתם רוצים לגזול ממנו את המצוה לשם שמיים. יש לו הרבה סיפורים מרתקים הקשורים לעבודתו בקודש, אך הסיפור הזה גם אותו הדהים.

יום אחד צילצל הטלפון בביתו בבני ברק של הרב אברהמי. על הקו היתה אישה שהזדהתה כתושבת צפון תל אביב אשר אמרה: "ילדתי לפני שבוע ומחר היום השמיני, רציתי לבקש ממך שתבוא למול את התינוק בביתנו".

‏"ברצון ובשמחה", אמר המוהל המנוסה. "מתי להגיע אליכם, בשלוש או בארבע אחרי הצהריים?"

‏"בשום פנים ואופן לא בשעות האלו", ענתה האם. "תבוא בשעה שבע וחצי בבוקר, לא דקה אחרי".

עבד מודרני

המוהל הופתע לשמע השעה המוקדמת אבל שמח בליבו כי גם ברמת אביב יש כאלה זריזים המקדימים למצוות. האישה הסבירה זאת קצת אחרת: "בעלי איש היי-טק, אתה יודע – כזה 'עבד מודרני'. הוא יוצא למשרד כבר בשעה שש בבוקר וחוזר מאוחר מאוד, ואני הולכת לעבודה בשבע וחצי, אז זה הזמן הכי מתאים".

"בסדר", אמר המוהל וקיבל ממנה את הכתובת המדויקת.

‏למחרת השכים המוהל לקום והתפלל שחרית בהנץ החמה כדי להספיק להגיע לדירה בזמן. הוא נטל את תיק המוהלים ולאחר חיפוש קצר הגיע לבניין המיועד. הוא התפלא לראות שאין שום תכונה מיוחדת במגרש החנייה שתעיד על האירוע החגיגי. בדרך כלל כאשר הוא מגיע לאירוע הברית, המקום כבר הומה באנשים שעטים עליו כדי לקבל ברכה וללוות אותו אל התינוק. הוא הגיע לבית המשפחה, צלצל בפעמון, והופתע לראות אישה עם חלוק בית שמקדמת את פניו.

‏"סליחה", אמר המוהל במבוכה. "אתמול התקשרה אליי אישה אחת והזמינה אותי למול את בנה. לפי הכתובת והשם זה המקום, אבל כנראה שטעיתי".

‏"אין שום טעות", אמרה האשה. "אני אמו של התינוק. הוא נמצא בעריסה ‏בחדר הילדים, ממתין לך. אני ממש מצטערת אבל אני מאוד ממהרת לעבודה. בעלי יצא מהבית כבר לפני יותר משעה כך שאין כאן אף אחד".

בלי אף אחד פרט לאליהו הנביא

‏האישה הבחינה בתדהמתו של המוהל והחלה להסביר. "אומר לך את האמת. אנחנו לא בדיוק שומרים תורה ומצוות, אפשר אפילו לומר שאנחנו 'חילונים אדוקים', ואין לנו שום קשר לתורה. בתחילה בכלל לא רצינו למול את התינוק, אבל בעלי אמר שלא כדאי שהילד יהיה יוצא דופן, לכן החלטנו למול אותו, מה יש להפסיד? חיפשנו מוהל במדריך הטלפונים ומשום מה השם שלך נקלט לנו בראש. תגיד כמה עולה השירות שלך"?

"שישים שקלים, אבל אם התינוק מוצא חן בעיני אני משאיר לו את הסכום כמתנה", ענה המוהל, עדיין לא מאמין למשמע אזניו.

‏"מצוין, חשבתי שאפילו יעלה יותר, בעלי לא יאמין לי כי אצלו בהיי-טק על שעת עבודה משלמים הרבה יותר. אשאיר לך צ'ק במטבח על הסכום. עוד שעה וחצי העוזרת תגיע ותחליף אותך. זהו. ‏טוב, אני חייבת לרוץ לעבודה. מחכים לי למטה".

‏לפני שהספיק המוהל להתאושש, יצאה האם לעבודתה והשאירה אותו לבד עם התינוק. ‏בקושי רב הוא הצליח לעכל את המצב. הוא נכנס לחדר הילדים וראה תינוק שוכב בשקט בעריסה ומביט בו. המוהל הבין שאין לו ברירה והוא צריך לבצע הכל בכוחות עצמו, בלי אף אחד ממש חוץ מאליהו הנביא. עליו להיות גם המוהל, גם הסנדק וגם האב.

גם בסיפורים שהוא שמע על בריתות ברוסיה מאחורי קיר הברזל, הוא לא שמע על סיפור כזה.