להיות מוהל, סנדק וגם אבא רוחני – חלק ב'

בשבוע שעבר סיפרנו על מוהל צדיק מבני ברק שהגיע לערוך ברית בצפון תל אביב ומצא את עצמו לבד עם תינוק בן שמונה ימים. לאחר שהתעשת והבין שאין לו ברירה והוא נדרש להיות גם המוהל, גם הסנדק וגם האב, הוא נשא תפילה קצרה לבורא עולם שיצליח את מעשיו, הוציא את כלי המילה וסידר אותם על השידה.

לאחר מכן השכיב את התינוק על ברכיו ומל אותו. ‏לאחר הברית התינוק החל לצרוח והמוהל לא ידע מה לעשות. לא היה לו אפילו בקבוק עם אוכל לתת לו. הוא טפטף לתוך פיו כמה טיפות יין, אבל התינוק המשיך ליילל ולצווח. צער עצום מילא את ליבו של המוהל לנוכח המצב. האב ‏והאם לא מצאו לנכון להשתתף בברית של תינוקם הבכור, הלכו לעבודה והותירו אותו עם אדם זר, שלא לדבר על ‏כך שהם לא הזמינו אף אחר לחגוג את האירוע. לאיזה שפל מדרגה הגיעו?!

"אתה משוחרר"

הוא אחז בתינוק, חיבק אותו בחום והחל לבכות יחד עימו. ‏התינוק צרח מכאב הברית, ואילו הרב אברהמי בכה על המצב שבו יהודים בארץ ישראל כל כך מזלזלים בברית מילה.

‏בשעה תשע לערך הגיעה עוזרת הבית ושאלה: "אתה המוהל? הצ'ק עבורך מונח על השולחן במטבח. אבל אמרו לי שלפני שאני נותנת לך אותו אני צריכה לבדוק שהכל בסדר, כולל התינוק – אז אתה משוחרר".

‏המוהל הודה לה, לשם שינוי הוא לקח את הצ'ק, לקח תיקו ויצא כשהוא מזועזע ממה שעבר זה עתה. באותו יום, לבד מעוד כמה בריתות שהוא התחייב עליהן מראש, הוא ישב כל היום בבית המדרש ולמד והתפלל להצלחתו של התינוק.

כעבור 13 שנה

המוהל אך סיים יום עבודה מתיש ונח בביתו כשלפתע צלצל הטלפון וביקשו לדבר איתו.

‏"שלום, זה המוהל אברהמי"? נשמע קול של אישה. היא הזדהתה כאם מרמת אביב שהזמינה אותו לפני 13 שנה למול את בנה.

"האם אתם זקוקים לעוד ברית"? שאל.

‏"לא תודה, מספיק לנו ילד אחד. יש לנו בעיה גדולה ואנחנו רוצים להתייעץ איתך". המוהל תמה בליבו מה הם רוצים ממנו וחשש להיכנס לעוד הרפתקאה עם הזוג, אך לנוכח הקול המיואש מהצד השני הוא הזמין אותם לביתו למחרת ב-9 בבוקר. להפתעתו הם לא סירבו ולא אמרו שהם ממהרים לעבודה. למחרת ב-9 בדיוק הגיעו האב והאם עם פנים נפולות וכשהם מודאגים מאוד. "אתה זוכר אותנו"?

עקשן כמו פרד

‏"בטח", אמר. "הנה הצ'ק שלכם, חדש כביום היכתבו. במקום לפרוע אותו שמתי אותו במסגרת. ‏לעולם לא אשכח את הברית הזאת".

‏"יש לנו בעיה גדולה", סיפר האב. "התינוק שמלת לומד היום בכיתה ח'. ‏לפני כמה החודשים הוא השתגע לגמרי – והחליט שהוא רוצה ללכת ללמוד בישיבה, ולא סתם ישיבה אלא ישיבה שבא לומדים רק לימודי קודש. דיברנו איתו הרבה, המורה דיבר איתו, קראנו לפסיכולוג, אבל כלום לא עזר. הילד עקשן כמו פרד". ‏

האם הוסיפה כי הנער צם וממש עושה שביתה. המוהל ביקש מהם להירגע וכיבד אותם ברוגלך טריים ובכוס תה חם.

‏"אין לנו ברירה", הוסיפה האם בדמעות, "אתה הדתי היחיד שאנחנו מכירים. האם תוכל לדאוג לו לישיבה?"

לחדור שריון קשה

‏המוהל לא היה מסוגל לעצור את דמעותיו. הוא נזכר בבכי המשותף שלו ושל התינוק לפני 13 שנה, הוא נזכר בתפילות שלו על התינוק ביום הברית, וחש שבזכות זה נכנסו לנער הרהורי תשובה המנוגדים לכל אורחות חיי המשפחה שלו. הוא הבטיח לעזור להם ונפרד מהם לשלום.

לאחר השתדלות לא מעטה הוא הצליח לסדר לנער ישיבה ודאג לקדמו. הנער הלך מחיל אל חיל, עלה והתעלה במעלות תורה ובמידות טובות, וברבות הימים הפך לבן תורה, תלמיד חכם עדין ומסור. ההורים שכה חששו מהמהפך בחיי בנם היחיד, רוו ממנו הרבה נחת לאורך כל השנים, גם בחייהם וגם לאחר פטירתם.

זו כוחה של מצווה אחת שנעשית לשם שמים וללא שום כוונות רווח, זו כוחה של תפילה מעומק הלב שמסוגלת לחדור שריון קשה. כוח ההשפעה שלהן פועל ומשפיע גם שנים רבות לאחר מכן. אשריהם ישראל.

לחלק א'