איחוד משפחה מרגש – חלק ב'

בשבוע שעבר סיפרנו על רב צעיר שנשלח מישראל עם אשתו לשקם קהילה יהודית בארצות הברית. המשימה הראשונה שנטל על עצמו היה שיפוץ יסודי של בית הכנסת המקומי והכשרתו לתפילה עד ליל פורים. סערת שלגים שבוע לפני פורים כמעט טרפה לו את הקלפים והותירה נזקים גדולים בבית הכנסת כולל סדק גדול באחד הקירות.

הרב רכש בחנות יד שניה מפת שולחן יפהפייה על מנת להסתיר את הסדק בקיר ובדרכו חזרה לבית הכנסת עשה חסד עם אישה מבוגרת שפיספסה את האוטובוס על מנת שתמצא מחסה מהשלג שירד ותמתין לאוטובוס הבא בבית הכנסת המחומם.

האישה ישבה על ספסל בבית הכנסת מבלי לשים לב לנסיונותיו של הרב לתלות את המפה ולכסות את הסדק בקיר. הרב התקשה להאמין כמה יפה הקיר נראה עתה, כשהמפה כיסתה את כל השטח הבעייתי.

לפתע הבחין הרב באישה כשהיא פוסעת במעבר המרכזי בין הספסלים. פניה היו חיוורות. והיא שאלה: "רבי, מהיכן השגת את המפה הזאת"? כשהרב הסביר לה, ביקשה ממנו האישה לבדוק בפינה הימנית התחתונה של המפה, אם רקומות שם האותיות "אבג". ואכן כך היה. אלו היו אותיות ראשי התיבות של שמה של האישה, והיא עשתה את המפה 35 שנים קודם לכן, בפולין.

להתפלל בשפה פשוטה

האישה התקשתה להאמין כשהרב סיפר לה כיצד השיג את המפה אך לפני זמן קצר, בחנות יד שניה בסמוך לבית הכנסת.

האישה הסבירה שלפני המלחמה היא ובעלה היו אנשים אמידים בפולין. כאשר הגיעו הנאצים, היא אולצה לעזוב. בעלה היה אמור לבוא אחריה כעבור שבוע. הוא נתפס, נשלח למחנה ומאז היא לא ראתה עוד את בעלה או את ביתה. היא הוסיפה שמאז היא לא הפסיקה להתפלל בשפתה הפשוטה שתזכה לראות שוב את קרוביה. הרב התרגש מאוד מהסיפור שלה ולמרות שהמפה פתרה לו את הבעיה בבית הכנסת, הוא רצה מאוד לתת לה את המפה, אבל היא שיכנעה אותו להשאיר אותה למען בית הכנסת.

הרב פרץ עמד על כך שהוא יסיע אותה הביתה – הדבר המינימלי שהוא יכול היה לעשות. התברר שהיא גרה בצידה השני של העיר ורק הגיעה לברוקלין למשך היום כדי לעסוק בעבודות ניקיון. כאשר הם הגיעו לביתה הרב הזמין אותה להצטרף לתפילת פורים בבית הכנסת המשופץ אך היא אמרה שהיא גלמודה וממעטת לצאת מביתה. נסיונות הרב לשכנעה שהוא ידאג להסיעה לתפילה לא צלחו והם נפרדו לשלום.

בליל פורים הייתה להם תפילה מקסימה. בית הכנסת היה כמעט מלא. התפילה היתה נהדרת וקריאת המגילה היתה מרוממת. בסיום התפילה, ברכו הרב ואשתו את כולם ליד דלת היציאה, ורבים אמרו שהתפילה עשתה להם משהו, פרטה להם על הנשמה, ובכוונתם לבוא שוב לבית הכנסת.

גדול מכל דבר שניתן לדמיין

אדם זקן אחד, שגר בסמיכות לבית הכנסת והרב הכיר אותו אך בקושי המשיך לשבת על אחד הספסלים ולהביט, והרב לא הבין מדוע הוא אינו עוזב. כשהרב פנה אליו האיש שאל אותו היכן השיג את המפה שתלויה על קיר המזרח, מפני שהיא זהה לזו שאשתו עשתה שנים קודם לכן כשהם גרו בפולין לפני המלחמה, וכיצד זה ייתכן שתהיינה שתי מפות כל כך דומות?! הוא סיפר לרב כיצד הנאצים הגיעו, כיצד הוא אילץ את אשתו לברוח למען בטחונה וכי הוא היה אמור לבוא אחריה, אבל נעצר והושם במחנה. הוא לא ראה את אשתו או את ביתו מאז, זה 35 שנה.

הרב החוויר והיה נסער מהסיפור. הוא שאל אותו אם הוא מוכן להצטרף אליו לסיור קצר. הזקן לא הבין במה מדובר אך כיוון והיה גלמוד והרב היה חביב במיוחד הוא הסכים להצטרף אליו. הרב נסע כמובן לקצה השני של העיר לבית שאליו הוא הביא את האישה יומיים קודם. הוא עזר לו לטפס במעלה המדרגות אל דירתה של האישה, הקיש בדלת ו… ראה איחוד משפחה של ליל פורים, גדול מכל דבר שיכול היה לדמיין.

ידידי היקרים, נפלאות דרכי האל, אבינו שבשמיים, שעושה את מלאכתו בדרכים נסתרות.

תפילה לעולם לא חוזרת ריקם. אפילו חרב חדה מונחת של צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן התפילה והרחמים. לא צריך להיות רב גדול כדי לבקש מבורא עולם. לכל אחד מאיתנו יש ערוץ ישיר אליו. קחו לכם כמה שניות, ואמרו עבורכם ועבור יקיריכם תפילה קצרה זו: "אנא ה', ברך נא את כל משפחתי, חבריי ויקיריי בכל מה שידוע לפניך שהם זקוקים לו. יהי רצון מלפניך שחייהם יהיו מלאים בשלום, ובהצלחה במאמציהם לדרוש את קירבתך. אמן".

אנחנו, אנשי ההיי-טק והטכנולוגיה, נחשבים לאנשים אנליטים, מחושבים, מתוכננים, משקיענים. אבל אין בזה שום סתירה למה שאמרנו. ברור שחלה על כולנו חובת ההשתדלות, עבודה קשה, התמדה ונחישות, אסור לשבת בחיבוק ידיים ולצפות ניסים, אבל אל כל הפעולות והמאמצים שלנו להצלחה צריכה להתלוות תחינה לסיעתא דשמיא. ובנוסף, גם בעולמנו הקר והתחרותי, מחשבה על הצרכים של השני, מועילה גם לנו עצמנו.