לימוד עיקר וטפל מאתרוג

מאורעות החיים הביאום לאן שהביאום. שתי משפחות יהודיות בודדות בכרך של נכרים. מטבע הדברים שררה ידידות אמיצה בין המשפחות. ראשיהן היו שותפים בעסק משגשג מניב רווחים הגונים, וביתום ליבם היו עובדים את ה' באמונה, את מצוותיו שמרו ועל איסוריו הקפידו עד כמה שידיעתם מגעת, אך בהיעדר קהילה ורב, הלכו ידיעותיהם והצטמצמו, עד שאירע מה שאירע.

משהגיעה בתו של אחד מהם לפירקה, היה עליו להרחיק נדוד לעיר בה מתגוררים יהודים, כדי למצוא חתן. לאחר יומיים הוא מצא עצמו יושב מול שדכן מדופלם ששאלתו הראשונה היתה: "כמה?"

"מה?"

"נדוניה, כמה אתה נותן?"

"כמה שתרצה".

השדכן חכך את ידיו בהנאה ופנה עם החותן המיועד אל ביתו של רב הקהילה, כדי שיציע בפניהם את בחיר בניה של העיר. הרב עמד על קנקנו של היהודי, ולאחר שמצאו תם, ישר וירא אלוהים, הציע בפניו בחור עילוי ששימעו יצא מן העיר וגלילותיה, בשל היותו חריף ובקיא, מתמיד ושקדן. מזל טוב.

במסיבת האירוסין ישב החותן בפנים בוהקות, עיניו המשתוממות בחנו ביראת כבוד את נשואי הפנים שמילאו את שולחן הכבוד, ובעיניים אוהבות סקר את חתנו היקר, כליל המעלות. באותו מעמד התחייב הסוחר לפרנס ולזון את חתנו במשך עשרים שנים ולספק את כל צרכיו. כל מה שתצטרך.

בין המוזמנים למסיבת האירוסין ישב שותפו, רעו הטוב, ועל פניו ארשת החלטה נחרצת: גם את בתו שלו, העומדת להגיע לפירקה, ישיא לבחור רם שכזה. לא חלפו הימים, ושני השותפים היו לחותניהם של שני בחורים כלילי המעלות.

ארבעת המינים

בתחילת הקיץ נערכו החתונות המפוארות, בזו אחר זו, ולקראת הימים הנוראים שאלו שניהם את פי חתניהם, אם יש דבר מה שהם זקוקים לו לקראת החגים. שניהם השיבו באחת: ארבעת המינים. השותפים הגיבו באנחת רווחה, תוך שהצביעו על החצר הסמוכה לבית מסחרם, בה שתלו לפני שנים רבות הדסים, עץ ערבות, עץ דקל ואפילו עץ אתרוג. "טלו לכם מכאן ככל שתחפצו".

מצחם של שני החותנים התכווץ והתרחב חליפות, עת הסבירו החתנים בעדינות, מהו אתרוג "מורכב" וכיצד נראה אתרוג מהודר. החותנים הבינו כי האתרוגים שבחצרם אינם עונים על מבוקשם של חתניהם. החתנים הציעו לנסוע בעצמם לתור אחר אתרוג כלבבם, בלא הטרח את מחותניהם, אך הללו בשלהם: אתם תשבו ותלמדו, ואנחנו נביא עבורכם את הטוב ואת המשובח ביותר. החתנים ניסו להניאם, כי אין צורך באתרוגים היקרים ביותר, אלא די בכך שיציגו את האתרוג בפני הרב ויבקשו ממנו לחוות את דעתו האם הוא מהודר.

"הָדָר", זה מה שאתם צריכים לזכור. תאמרו לרב "הדר". במהלך נסיעתם המשותפת אל העיר בה התקיים מסחר באתרוגים, לא פסקו השותפים למלמל "הדר". היית מאמין, פנה אחד מהם אל רעהו, שבגילנו נוסיף ונלמד מושגים חדשים? אף פעם לא יודעים הכל. "הדר".

סוחר חד-עין קלט את שני המחותנים, הובילם אל קיטונו שמאחורי הקלעים ושטח בפניהם את הסודי שבארגזיו. את האתרוגים הללו, הסביר להם, שוזפים עיניהם של רב העיר ודייניה בלבד. אפילו לא הפרנסים. אבל אתם הרי אינכם מתחשבים בממון, הוסיף וקרץ לעוזרו, לפיכך, לפנים משורת הדין אתן לכם לבחור אתרוגים עבור חתניכם המובחרים ששמם הולך לפניהם. פניהם של החותנים זרחו כאתרוג צהבהב רווי עסיס. מששמעו את המחיר, שינו פניהם את גונם כאתרוג היבש.

המהודר שבמהודרים

הנד ראש בלתי מרוגש של אחד השותפים, סימן לרעהו כי הוא רוצה להתייעץ עמו בארבע עיניים. שני המחותנים הסתודדו בפינת הקיתון, החליטו מה שהחליטו, שילמו מה ששילמו, ויצאו היישר אל ביתו של רב העיר. "הדר?", שאלו שניהם בקול מתוח. "הדר"?! השיב הרב, "המהודר שבמהודרים", וליבם רגש.

במחווה של נדיבות, רכשו השניים קופסאות אתרוגים מכסף עבור חתניהם, ולעצמם רכשו אתרוגים פשוטים. ארוכה היתה הדרך הביתה, ונעימה. שניהם לא חדלו להרהר בינם לבין עצמם וביניהם, על אודות שמחתם העצומה של חתניהם האהובים והיקרים למראה ה"מהודר שבמהודרים", כלשונו של הרב. תגיד לו, אל תשכח, אמר אחד מהם לרעהו, שהרב בעצמו אמר "מהודר שבמהודרים". תמיד לומדים מושגים חדשים. בפתח ביתם קיבלום בני משפחותיהם בהתרגשות גדולה.

במהלך הימים שחלפו הרחיבו החתנים והסבירו לבני משפחותיהם את מעלתה של מצוות ארבעת המינים, פירטו עד כמה שאפשר את הדינים העיקריים שיש להקפיד עליהם בבחירת כל מין, מה מסמל כל אחד מהם, ואת המנהגים השונים הרווחים בקהילות ישראל. בני המשפחות הצטופפו יחדיו ופערו עיניים למראה קופסאות הכסף שהוציאו המחותנים בחרדת קודש, והלבבות פעמו עת פירקו החתנים את סלילי הפשתן העבים וגילו… שני חצאי אתרוג.

"תמיד לומדים מושגים חדשים", היו שני השותפים ממלמלים זה לזה בפנים עצובות, במשך חודשים ארוכים. "מי היה מאמין, שצריך אתרוג שלם דווקא. חשבנו שנחסוך, נקנה אתרוג מהודר אחד ונחלק אותו לשני החתנים".

בחג הסוכות קיימו שני החתנים מצוות ארבעת המינים באתרוגים ה"פשוטים" ששני המחותנים רכשו לעצמם. תמיד לומדים מושגים חדשים.

אין אפשרות אחרת

ידידיי היקרים צריך לדעת מה עיקר ומה טפל. אתרוג שלם הוא העיקר – מהודר זה מעלה אבל הוא לא העיקר. בשביל לדעת מה עיקר ומה טפל צריך ללמוד כל הזמן.

אסור לקפוא על השמרים. בייחוד בעולם הטכנולוגיות שלנו אין רגע דל, כל הזמן אנחנו נחשפים לנושאים חדשים שצריך לבחון וללמוד אותם ולראות האם יש טעם להטמיעם בארגון.

מי שלא לומד כל הזמן ולא פתוח לרעיונות וחידושים עלול למצוא את עצמו מאחור. נזכור שהתחדשות צריכה להיות שלמה. "הדר" – בוודאי שראוי. "שלמות" – אין אפשרות אחרת.