מה בין אסטרטגיה עסקית וטכנולוגיה? השפעת המידע

אם נחזור לסביבת שנת 2000, הרבה אנשים דיברו על מהפכת המידע, וזה היה באמת נכון שמאגר המידע של העולם גדל, ובמהירות. אבל זה עדיין היה מאוד אנלוגי בנקודה הזו.

אם נמשיך ונגיע ל-2007, לא רק שכמות המידע בעולם נהייתה עצומה, אלא שהיה חילוף מאסיבי של מידע דיגיטלי במקום מידע אנלוגי. ויותר חשוב מזה אפילו, אם נביט בעיון בגרף הבא, נוכל להבחין שבערך חצי מהמידע הדיגיטלי הזה הוא מידע שיש לו כתובת IP, והוא על שרת או על מחשב.

אבל כשיש כתובת IP, זה אומר שהמידע יכול להיות מחובר לכל מידע אחר שיש לו כתובת IP. זה אומר שזה הופך לאפשרי לחבר חצי מהידע בעולם כדי לראות תבניות, משהו חדש לחלוטין.

אם אנחנו מריצים את המספרים קדימה להיום ול-2020, זה כנראה נראה משהו כמו בגרף רצ"ב.

וכמובן יש לנו מספר מדויק, תודות ל-IDC (מעניין שהעתיד הוא כל כך יותר צפוי מההווה). ומה שזה מרמז זה פי 100 מכמות המידע שמחובר דרך כתובות IP.

אם המספר של החיבורים שאנחנו יכולים ליצור הוא פרופורציונלי למספר זוגות נקודות המידע, מכפלה של 100 בכמות של המידע היא מכפלה של 10,000 במספר התבניות שאנחנו יכולים לראות במידע הזה – כל זה רק ב-10 השנים האחרונות. זהו שינוי עצום, שינוי מהותי בכלכלה של העולם בו אנחנו חיים.

הגנום האנושי הראשון, של ג'יימס ווטסון, מופה כשיא של פרויקט הגנום האנושי בשנת 2000. זה עלה בערך 200 מיליון דולר ולקח בערך 10 שנים למפות גנום של אדם אחד.

מאז, העלות של מיפוי הגנום ירדה. למעשה, היא ירדה בשנים האחרונות באופן מאוד דרמטי, לנקודה בה העלות היא פחות מ-100 דולר – נפילה של חמש או שש רמות גודל בעלות של מיפוי הגנום תוך תקופה של 15 שנים בלבד, תופעה מדהימה.

בימים בהם מיפוי הגנום עלה עשרות אלפים או אפילו מיליונים, זה היה בעיקרון פרויקט מחקר. מדענים היו אוספים מדגם אנשים מייצגים, והיו רואים תבניות. היום מנסים לעשות הכללות על טבע האדם והמחלות מהתבניות המופשטות שהם מצאו ממדגם האנשים הנבחרים הספציפיים האלה. אבל כשהגנום יכול להיות ממופה במחיר של 100 דולר, זה הופך למוצר קליני. אנחנו הולכים לרופא עם צינון, ואם הוא עדיין לא עשה את זה, הדבר הראשון שיעשה הוא למפות את הגנום שלנו.

בנקודה זו מה שעושים זה לא להתחיל מידע אבסטרקטי של רפואת גנים ולנסות להבין איך זה מתייחס אלינו, אלא מתחילים מהגנום הספציפי שלנו.

חשבו על הפוטנציאל  של זה. לאן זה לוקח אותנו כשאנחנו יכולים לשלב מידע גנטי עם מידע קליני עם מידע על תגובות לתרופות עם סוג של מידע כללי שמכשירים כמו הטלפון שלנו וחיישנים רפואיים יאספו באופן מתרחב. חשבו מה קורה כשאנחנו אוספים את כל המידע הזה, ואנחנו יכולים לחבר אותו כדי למצוא תבניות שלא היינו רואים לפני כן. זה אולי ייקח מעט זמן, אבל זה יניע מהפכה ברפואה. נפלא, הרבה אנשים מדברים על זה.

אבל יש דבר אחד שלא מקבל הרבה תשומת לב. איך המודל הזה של שיתוף קולוסאלי בין כל סוגי מאגרי המידע הללו מתאים למודל העסקי של מוסדות וארגונים וחברות שמעורבות בעסק הזה היום? אם אתם עסק שמבוסס על מידע קנייני, או אם היתרון התחרותי שלכם מוגדר עלי ידי המידע שלכם, נשאלת השאלה איך החברה הזו או הארגון הזה ישיגו את הערך שנובע מהטכנולוגיה? ובכן, הם לא יכולים.

בעיקרון מה שקורה פה, וחקר הגנום הוא רק דוגמה אחת לכך, שהטכנולוגיה מניעה את הגידול הטבעי של הפעילות מעבר לגבולות המוסדיים בתוכם היינו רגילים לחשוב בעבר על זה, ובעיקר מעבר לגבולות המוסדיים במונחים בהם אסטרטגיות עסקיות כדיסציפלינות נוצרות.

הסיפור הבסיסי פה הוא שמה שהיה תחרות אוליגופולית, משולבת אנכית בין סוגים דומים של מתחרים, מתפתח בצורה כלשהי או אחרת ממבנה אנכי לאופקי. וזה קורה בגלל שעלויות הפעולות צונחות ובגלל שקנה המידה מקטב.

עלויות הפעולות הצונחות מחליש את הדבק שמחזיק את שרשרת הערך, ומאפשר להן להיפרד. הקיטוב של כלכלת קנה מידה מופנה כלפי הממש קטן – קטן זה יפה – מאפשר לקהילות עם יכולת גדילה להחליף יצור קהילתי סטנדרטי.

הגידול בכיוון ההפוך, כלפי דברים כמו Big Data, מניע את המבנה של העסקים כלפי היצירה של מוסדות מסוג חדש שיכולות להשיג את הגידול הזה. אבל בכל מקרה, המבנה האנכי הטיפוסי מונע להפוך ליותר אופקי.

ההיגיון הוא לא רק בנוגע ל-Big Data, אם היינו מסתכלים לדוגמה על תעשיית התקשורת, אנו יכולים לראות סיפור דומה על סיבים אופטיים. אם אנחנו מסתכלים על תעשיית התרופות, או לצורך העניין על המחקר האוניברסיטאי, אנחנו יכולים להגיד בדיוק אותו הדבר על מה שנקרא  "מדע גדול".

ובכיוון ההפוך, אם אנחנו מסתכלים על מגזר האנרגיה, שם כל הדיבור הוא על איך משקי בית יהיו יצרנים יעילים של אנרגיה ירוקה ושומרים יעילים על האנרגיה, זה אומר למעשה – התופעה ההפוכה. זה הביזור של גידול מפני שהמאוד קטן יכול להיות תחליף לגודל הקואופרטיבי המסורתי.

בכל מקרה, מה שאנחנו מתקדמים אליו הוא הפיכת המבנה של התעשיות לאופקי, ומזה משתמע שינוי מהותי באופן שבו אנחנו חושבים על אסטרטגיה. לדוגמה, אנחנו צריכים לחשוב על אסטרטגיה כאצירה של סוגים אלה של מבנה אופקי, שם דברים כמו הגדרות עסקיות ואפילו הגדרות תעשייתיות הן למעשה תוצאה של אסטרטגיה, לא משהו שהאסטרטגיה מניחה מראש.

זה אומר, לדוגמה, שאנחנו צריכים להבין איך לאפשר שיתוף פעולה ותחרות במקביל. חשבו על הגנום. אנחנו צריכים לאפשר את המאוד גדול ואת המאוד קטן באותו זמן. ואנחנו צריכים מבנה תעשייתי שיאפשר מוטיבציות מאוד מאוד שונות, ממוטיבציות חובבניות של אנשים בקהילות למוטיבציה חברתית של תשתית שנבנית על ידי הממשל, או לצורך העניין, מוסדות שיתופיים שנבנים על ידי חברות שאחרת יתחרו, מפני שזו הדרך היחידה שהם יגדלו.

הסוגים השונים האלה של מהפכים הופכים את ההנחה הבסיסית של אסטרטגיה עסקית ללא רלוונטית. הם מניעים אותנו לעולם חדש לגמרי. הם דורשים מאתנו, בין אם אנחנו בסקטור הציבורי או הסקטור הפרטי, לחשוב אחרת באופן יסודי על המבנה של עסקים, ולבסוף, זה הופך את האסטרטגיה למעניינת שוב.