אמונה תמימה של נהג מונית
קצב השינויים בעולמנו הטכנולוגי הוא מדהים - דבר המציב בפנינו אתגרים מורכבים ● אנחנו במלחמה מתמדת לעכל את כל החידושים ● אך למרות הקושי הגדול, הצטיינות בתחום של "בין אדם לחברו" תביא לנו גם את ההצלחה העסקית המיוחלת
בשבוע שעבר, הייתי צריך למסור באמצע היום שיחה בתיכון בנתניה. העדפתי לנסוע באוטובוס ותיכננתי להגיע לתחנה במכון מור בסביבות 11:00, כ-10 דקות לפני מועד הגעתו הצפוי, כדי לא לפספס אותו ולאחר לשיחה.
בסביבות תשע בבוקר קיבלתי טלפון משכן זקן גלמוד שביקש את עזרתי. רצתי בשמחה לסייע לו מתוך הערכה שחסד זה ימשך כשעה. לקראת 10:30 ניסיתי להשתחרר מהמשימות שהטיל עלי הזקן, אך הוא לא היה מוכן לשמוע שאני אעזוב אותו. ניסיתי מספר פעמים להסביר לו שאני חייב ללכת אך לא קיבלתי "מכתב שחרור".
בשעה 11:05 בלית ברירה פשוט אמרתי שלום ויצאתי מהבית. כדי להספיק לתפוס את קו 613 לנתניה הזמנתי דחוף מונית ואמרתי לנהג לטוס אל התחנה במכון מור. כאשר הגענו לתחנה התברר שהאוטובוס כבר עבר. פניתי אל נהג המונית ואמרתי לו: "אנא ממך, רדוף אחרי קו 613 וכאשר תראה אותו בתחנה הורד אותי מהר ואני אעלה עליו ואמשיך בדרכי". הנהג קיבל את האתגר, סיבב מהר את ההגה והחל לנסוע במהירות בכיוון תחנות האוטובוס של קו 613.
"האם קו 613 עבר כבר?"
הגענו לתחנה ושאלתי את האנשים שעמדו שם: "סליחה, האם קו 613 עבר כבר"?
"כן, ממש לפני כדקה", הודיעו לי האנשים. הנהג סגר את החלון והמשיך לדהור בהמשך כיוון הנסיעה של קו 613. עצרנו בתחנה נוספת ושאלנו: "האם קו 613 עבר כבר"?
"כן, ממש לפני שניות בודדות", בישרונו שוב לצערנו הרב. הנהג החליט לנסוע בדרך עוקפת ולהגיע לתחנה האחרונה של קו 613 בבני ברק, טרם היציאה שלו לכביש 4.
קיוויתי ששם אתפוס את האוטובוס. הגענו לתחנה ושאלנו בהתלהבות: "מה עם קו 613"? הנוסעים נפנפו בידיהם לעבר האוטובוס שנראה באופק כשהוא כבר יצא לכביש 4 לכיוון צומת מורשה בדרך לנתניה.
הבנתי שפספסתי את האוטובוס ואצטרך להמתין שעה עד הקו הבא. למרות עוגמת הנפש הגדולה ידעתי שהכל משמיים והכל לטובה. כיוון ולא יכולתי לחכות לאוטובוס הבא כי אז ודאי אאחר להגיע לשיחה, פניתי לנהג המונית ואמרתי לו: "התוכניות השתנו, אין ברירה, סע לנתניה, יעלה כמה שיעלה". הנהג נראה מופתע וזעק בהתרגשות רבה: "יש אלוהים! יש אלוהים"!
"מה קרה", נבהלתי, "מה כבר אמרתי"?
"תקשיב, ממחר אני מתחיל להניח תפילין", הכריז נהג המונית כשכולו מצטמרר.
יש אלוהים
"מה כבר קרה"? חייכתי ולא הבנתי מדוע. או אז פתח וסיפר בהתרגשות רבתי: "אתה לא תאמין למה שקרה לי כעת. יש אלוהים! היום כשהגעתי לתחנת המוניות המרכזית של בני ברק, נעמדנו כל הנהגים אחד אחר השני כשאחראי המשמרת החל לפזר את כולם לפי הסדר למקומות אליהם הגיעו הזמנות".
"'מונית אחת לכתובת…. בצפון בני ברק', הכריז האחראי. אני, שהייתי שלישי בתור, חיכיתי לראות מה יעלה בגורלי. 'מונית שתיים לרח' רבי עקיבא', המשיך האחראי. ואז הגיע תורי. כולי הייתי במתח והתרגשות. זו חוויה שיש רק לנהגי מוניות. ואז לפתע קרה דבר שהרתיח אותי: האחראי דילג עלי ופנה לנהג ארבע באומרו: 'נהג ארבע, צא לפתח תקוה'"!
"'מה?! מדוע?! מה איתי? מדוע דילגת עליי?! הרי כרגע תורי!', זעמתי, במיוחד שמדובר בנסיעה לפתח תקוה המכניסה הרבה יותר מנסיעה רגילה בתוך בני ברק. גם נהג ארבע הודה שאין הוא מבין מדוע הוא קיבל נסיעה זו ולא אני. האחראי התעלם מהמחאה שלי ואמר כי 'ככה אני החלטתי, ואתה נהג שלוש צא לנסיעה בבני ברק בכתובת פלונית, שם מחכה לך אדם שצריך להגיע דחוף למכון מור'".
"באותו רגע הרגשתי ניסיון קשה מאין כמוהו, רציתי לזעוק, להשתולל, לדבר לא יפה, אך איכשהו התגברתי והחלטתי שהיום אני מעביר על מידותיי ומקבל את אשר נגזר עליי באהבה, למרות שאיני נוהג כך בדרך כלל".
נסיעה ריקה ללא תמורה
בדרכי אליך, המשיך נהג המונית לספר לי, "מודיע לי האחראי בקשר, כי לאחר שאסיים את הנסיעה הקצרה הזאת בבני ברק, יש לו הפתעה בשבילי: מחכה לי נסיעה בה אני אמור להחזיר מספר אנשים מהעיר נתניה לבני ברק ב'מחיר שמן'. אמנם מבני ברק לנתניה אני אמור לבצע נסיעה ריקה ללא תמורה, אך התשלום על הנסיעה מנתניה הוא משתלם במיוחד ומותיר לי רווח נאה".
"שמחה קלה נכנסה לליבי והפיגה במעט את הזעם שהצטבר בי מהבוקר, ואז הגיע הרגע המדהים – הנה לפתע אתה מודיע לי לאחר שנכשלנו בניסיון לתפוס את קו 613 לנסוע לנתניה במהירות. אתה מבין, עכשיו ארוויח כפול. אמור נא לי, האין זו עדות ברורה כי יש אלוהים השומע ומשגיח על כל מעשינו, ובזכות שהעברתי על מידותיי בבוקר ולא זעמתי ועשיתי בלאגן, זכיתי לנסיעה מבני ברק לנתניה במחיר של 250 שקלים, ואף נסיעה חזור מנתניה לבני ברק במחיר זהה – סכום מדהים ליום אחד", אמר לי הנהג בהתפעלות, כשהוא מלמד אותי מוסר מאלף שמקורו בחז"ל: אדם שמעביר על מידותיו ועומד בניסיון – ה' משלם לו בכפל כפליים.
קוראים נאמנים, קצב השינויים בעולמנו הטכנולוגי הוא מדהים, דבר המציב בפנינו אתגרים מורכבים. אנחנו במלחמה מתמדת לעכל את כל החידושים, עובדה שמביאה אותנו בפני נסיונות גם בנושא של "בין אדם לחברו". עלינו לדעת שלמרות הקושי הגדול, הצטיינות בתחום זה תביא לנו גם את ההצלחה העסקית המיוחלת.
מה הקשקוש הזה. ומה זה למסור שיחה? בשביל למסור משהו צריך לנסוע לנתניה במונית? למה אי אפשר למסור אותה בדואר רשום או בדואר חבילות. או אולי זאת בעצם עילגות של הכותב?????