כרטיס הנסיעה של הקשישה בעלת התרנגולים – חלק ב'

בשבוע שעבר סיפרנו על בחור ישיבה שנאלץ לברוח מפני הרדיפות האכזריות של הרודן סטלין, והשאיר את כל רכושו בעירו ועלה על רכבת לקייב. אפילו כסף לכרטיס נסיעה לא היה לו והוא חשש מהרגע שהכרטיסן יבקש ממנו להציג כרטיס.

בצר לו הוא פנה ליהודיה היחידה שהיתה על הרכבת אך זו נרדמה, ונראה היה שלא ממנה תבוא הישועה.

גלגלי הרכבת המשיכו במאוצתם, ודוד שהרהר במר גורלו, כלל לא שם לב שהקשישה ניעורה משנתה, ובטרם קמה ממקומה, אספה אל חיקה אווז גדול ותרנגולת רעשנית, ויצאה לסיור בין ספסלי הקרון.

עד מהרה ניעור הקרון כולו לחיים. צעקותיו של גברתן בעל כרס החרידו את הנוסעים מרבצם, והיא, הישישה, כאילו אין הדברים נוגעים אליה, המשיכה לשוטט מאדם לאדם, כשהיא מציגה את כרטיסה ושואלת: "אדוני! האם אפשר להגיע בכרטיס זה מלוביץ לקייב"?

"זה כרטיס מצוין!"

בעוד הגברתן קורא ברמה: "גברת! אמרתי לך כבר, כן, כן, זה כרטיס טוב, זה כרטיס מצוין", תוך שהיא מקרבת את התרנגולת הצווחנית לראשי האנשים, המשיכה הישישה בסיורה, ועוד לפני שהציגה את שאלתה, כבר היו הכל עונים לקראתה בקול רם: "כן, כן, זה מצוין".

דוד שהתפקח מהרהוריו לתוך ההמולה הנוראה, שח לעצמו במר לבו, כי לא זו בלבד שגורלו לא שפר עליו, אלא גם נגזר עליו לבלות את הנסיעה ליד אשה מוזרה ומסכנה זו, ובקרבו הוא זעק והתחנן לבוראו, כי יצילנו מהצרה העומדת להתרחש עליו, כאשר אין לו כרטיס להציג בפני הכרטיסן.

בפנים מלאות סיפוק שבה הקשישה אל מקומה, הניחה את האווז והתרנגולת במקומם, ושוב שקעה בתרדמה עמוקה. לרגע, נדמה היה לו לדוד, כי מדי פעם היא ממצמצת קלות באחד מאישוניה, אך הוא לא ייחס כל חשיבות לכך.

הקטר הניף את ידית הבלמים, וקרונות הרכבת האטו ממרוצתם. ככל שקולות השקשוק הלכו ושקטו, כך גברה והלכה פעימת לבו. מרחוק נראה הכרטיסן, בדיוק כפי שחזה דוד בחלומותיו השחורים. גבוה, רחב, בעל ארשת פנים אכזרית, ואזיקים נוצצים משתלשלים מחגורתו העבה, מיועדים לנוסעים מסוגו.

לפתע, הרגיש דוד כי דבר מה נדחף לידו. מבט קל הבהיר לו כי הישישה דוחפת לידיו את כרטיסה שלה, שכבר היה מרופט ממשמושיה בו. כמעט פתח את פיו כדי לשאול אותה לפשר הדבר, אך היא פערה את עיניה לרגע, מצמצה לו בחומרה שישתוק, ושבה לתרדמתה העמוקה. הכרטיסן הלך והתקרב, ודוד אחז את הכרטיס בידיו, כשכולו תמיהה וחרדה לגבי הבאות.

להציל אותך מן הסכנה

"כרטיס, בבקשה" רעם הקול, ודוד הציג את כרטיסו בפני הברנש. "כרטיס, גברת – גברת, כרטיס", זעם הכרטיסן כלפי הישישה ואווזיה. הוא עמד לצעוק שנית, כשלפתע נשמעו קולות נרגנים מארבע פינות הקרון: "הנח לה למשוגעת הזו, אל תעיר אותה".

"תאמין לי", נשמע הגברתן הכרסתן צועק, "יש לה כרטיס, כולנו ראינו, רק אל תעיר אותה, סבלנו ממנה די והותר", הורה באצבעו העבה. בלית ברירה המשיך הכרטיסן בדרכו, ולרגע נדמה היה לו לדוד, כי בת שחוק קלה מרחפת בזויות פיה של הקשישה הפיקחת, שהמשיכה לנום כמשאלת לבם של נוסעי הקרון, ולא הטרידה אותם עוד.

תעוזה ואומץ לב בלתי רגיל היתה אותה קשישה זקוקה לאגור, כדי להעמיד את נפשה בסכנה. די היה במעידה קלה, כדי שהיא ודוד יושלכו יחדיו לבית הכלא הסובייטי למשך שנים ארוכות. "אולם, כאשר שמעתי כי בן ישיבה אתה, ידעתי כי אני חייבת לעשות הכל כדי להציל אותך מן הסכנה", סיפרה הישישה לבחור שהגיע להוקיר לה טובה.

מוסר השכל עצום ניתן ללמוד מהקשישה היהודיה שסיכנה את עצמה למען בחור יהודי נרדף שכלל לא הכירה. מדור לדור תסופר מסירות נפשם של יהודי הדורות הקודמים. רבים הם המעשים והעובדות הטומנים בחובם מוסר השכל ולקח רב, מאבותינו שחיו במקומות בהם הצרו את רגליהם והגבילו את צעדיהם, ובכל זאת סיכנו את חייהם פעמים רבות למען שמו יתברך.

האמונה התמימה והפשוטה שהושרשה בקרבם מינקותם, הדריכה אותם בכל מהלך חייהם והניעתם לבצע משימות ומטלות, שספק אם יהיו לבצען אדם שאינו חדור בהכרה פנימית נחושה וברורה, כי דרכו ואורחותיו אמת הם.

כל ישראל חברים. דומים הדברים גם בביצוע משימות, מטלות ופרויקטים בעולמות הטכנולוגיים שהם לכאורה רחוקים מהעולם האמוני. גם כאן, אנחנו מנהלים סיכונים שעל מנת להצליח בהם חובה עלינו להאמין במוצר ובפרויקט שאנחנו מקדמים. מעבר להשקעה מקצועית במערכת, חשוב מאוד להשקיע ברתימת הצוותים למשימה, לנטוע בהם התלהבות, נחישות ו"אמונה בצדקת המערכת" שילוו אותם לאורך כל הדרך. חזק – חזק – ונתחזק !