יוון מול ישראל – יחי ההבדל הגדול

בעיני היוונים, מה שהיה יפה – היה קדוש. בעיני היהודים, מה שהיה קדוש – היה יפה.

ההיסטוריה של האימפריה היוונית מפורסמת בעיקר עקב התרומה שלה בתחומי הפוליטיקה, פילוסופיה, מדע, ספרות, תיאטרון, ספורט, אומנות. יוון בשיאה תרמה הרבה מאוד לאנושות והטביעה את חותמה על העולם.

אבל כאשר זוכרים רק את תרומתה, קל לשכוח את פרצופה האמיתי של החברה היוונית.

אימפריה זאת, שעל פניו נראה כי היוותה את חוד החנית של רוח הקידמה בעולם העתיק, היתה שקועה עמוק בשלוש עבירות שנתפסות כחמורות ביותר מבחינתה של היהדות:
● עבודה זרה: התרבות היוונית העתיקה היתה שופעת באלילים רבים.
● שפיכות דמים: ביוון שלטה תפיסת עולם מאוד פטריוטית ומיליטריסטית (ספרטה).
● חוסר צניעות.

תפיסת העולם המיוצגת על ידי תרבות יוון מהווה אנטיתזה לתפיסת העולם היהודית, ולא לחינם מלכות יוון מוגדרת אצל חז"ל כ"חושך". נקודות מבט והשקפה מנוגדות כל כך, מוכרחות היו להתנגש, במוקדם או במאוחר.

אכזריות יוון

ידוע המושג "אורח חיים ספרטני", אבל מה הייתה משמעות הדברים באופן מעשי? ובכן, כבר בגיל מוקדם (חמש-שש), הופרדו הבנים והבנות מהוריהם. הם הועברו לגור במחנות צבאיים, בהם עברו סדרת חינוך נוקשה, ואף הוכו והורעבו על מנת שילמדו להיות חיילים עזים ללא חת שמוכנים לעשות הכל על מנת להביס את האויב.

להיות ספרטני משמעו – להיות קשוח.

האתונאים, היו פחות קשוחים מבני ספרטה. הם נטו יותר לאסתטיקה, פילוסופיה ואומנות, אבל גם אותם קשה להגדיר כ"עדינים". לדוגמה, הם לא התפעלו כלל מהריגת תינוקות. אריסטו, הוגה דעות בעל השפעה רבה בהיסטוריה האינטלקטואלית המערבית, מנמק בעקרונות רעיונותיו שהריגת ילדים נחוצה לתפקודה התקין של החברה.

וכך כתב: "חייב להיות חוק שאוסר לגדל ילדים חולים או בעלי מום. ובכדי למנוע את התרבות האוכלוסייה, כמה ילדים מוכרחים להינטש משום שחייב להיקבע גבול לכמות האוכלוסייה במדינה".

שימו לב לאופן ההתנסחות של אריסטו. הוא לא אומר "אני אוהב להרוג תינוקות", אלא קובע בהצהרה שכלתנית קרה ומחושבת: התפוצצות אוכלוסין היא סכנה, וזוהי הדרך היעילה ביותר לפקח על העניינים.

הלניזם

מהו בדיוק ההלניזם? באופן כללי, הייתה זו תפישת חיים שבמרכזה עמד האדם.

היוונים הציגו לראווה את כל הכישרונות האנושיים: ספרות, דרמה, שירה, ארכיטקטורה, פיסול ועוד. הם העלו על נס את יופיו של הגוף האנושי, והציגו את מיומנויותיהם בתחום הספורט (עיין ערך "אולימפיאדה"). לא היה דבר בגוף האנושי שנתפס בעיניהם כמביך, פרטי, או שצריך להצניע אותו.

אפילו האלילים היווניים תוארו במיתולוגיה היוונית במושגים אנושיים, והובסו לעיתים קרובות על ידי בני האדם. עם הזמן, דיבור על האלילים מתוך ציניות צורבת וחוסר כבוד הפך לסגנון הדיבור של האינטלקטואלים היווניים.

ומעבר לכך, היוונים ראו בתפישתם זו הארה מיוחדת, הרמה הגבוהה ביותר של הציוויליזציה. הייתה להם תחושת ייעוד עזה, והם האמינו שתרבותם מיועדת להיות התרבות האנושית האוניברסלית שאין בילתה.

בקיצור, היוונים הביאו למודעות האנושית רעיון, שנכנס ל"משחק" כאחד מהכוחות האינטלקטואליים העוצמתיים ביותר בהיסטוריה המודרנית – "הומניזם". בן האדם הוא מרכז העולם. המוח האנושי ויכולתו להבין, להתבונן ולהכיל דברים באופן רציונאלי, הוא הכל בכל מכל.

ההשקפה היהודית

מובן שליהודים הייתה השקפה שונה. היהודים האמינו, שעולם המאוחד סביב אמונה באל אחד, ומתייחס לסטנדרט מוחלט אחד של ערכים מוסריים – כולל כבוד החיים, שלום, צדק, נתינה, חמלה, אמפטיה, ואחריות חברתית לחלשים ולעניים – הוא תכלית עתידו של המין האנושי. יתרה מזאת, ערכים אלו הם חוסנו ועוצמתו של המין האנושי.

אידיאולוגיה יהודית זו הייתה מוקדשת לאמונה חזקה, בלתי מתפשרת ובלעדית, מתוך חוסר סובלנות מוחלט לדתות, אמונות או מנהגים אליליים. ישנו רק אל אחד, ולכן אפשר להאמין ולעבוד רק אליו.

על פי ההשקפה היהודית, בני האדם נבראו בצלם האלוהים, בעוד שאצל היוונים, האלילים הם אלה שנבראו בצלמו של האדם. עבור היהודים, יש צורך להשלים ולרומם את העולם הגשמי מבחינה רוחנית, בעוד שבעיני היוונים העולם הגשמי הוא מושלם.

כיום, יותר מתמיד, אנחנו חיים בעולם תחרותי ואכזרי שהשתרשה בו המחשבה שכדי להצליח מותר "לדרוך" על השני, כאשר כל האמצעים כשרים לכך.

חשוב לזכור שאפשר להצליח גם כאשר מקפידים על מוסריות, הגינות, יושרה ואהבת הזולת. מותר לאדם לפרגן לשני, זה לא גורע ממנו דבר. נר שהודלק ממנו נר אחר, לא נחסר במאומה, אבל כמות האור בעולם הוכפלה לתועלת כולם.

מאחל לכולנו שנזכה לראות, חוץ מנרות מאירים, גם הרבה אנשים מאירים – זה לזה.