אנשים טובים באמצע הדרך

העולם יכול להיות עצוב אם מעבירים בו את הזמן לבד. זה הטיפ המדוכדך שלי עקב מזג האוויר לסוף השבוע הזה. אבל הדבר הטוב הוא, שבהחלט יש מי שינסה לעשות אותו שמח עבורכם.

לא אשכח תקופה בה החלטתי שאין שום דבר רע בללכת לראות סרט לבד. למה צריך לחכות עד שמישהו יתפנה בשבילכם ולהתנהל בלו"ז שמסוגל להרוס את כל חוויית הבילוי עצמו? הבעיה הייתה כשהגעתי לאולם וגיליתי שאני יושב באולם פחות או יותר ריק (לאותו רגע) אבל הכיסא שלי צמוד לזוג שלא התבייש להראות כמו הוא אוהב אחד את השני – פה ניתן לומר שהיה מעט אוקוורד-מומנט.

נכון, יכולתי לעבור מקום. אבל מכיוון שאני מציית לחוקי הכרטיס שלי, גם אם נועדתי לשבת מאחורי עמוד, כך יהיה. ולכן נשארתי כמו צופה בעייתי ולא רצוי בזוגיות שלא הוזמן אליה, לפחות עד שהאולם התחיל להתמלא. ועם זאת, להיות לבד זה לא נחמד, ולפעמים קצת מוזר.

מסתבר שעוד שלושה חברים נחמדים, תומאס, אמאר ומאט, החליטו שלבד זה בהחלט משהו שאף אחד לא צריך לחוות אותו, ועשו מעשה מאוד נחמד ומאוד לא צפוי, שהתחיל בחשש קל, אבל הסתיים בשמחה גדולה מאוד.

השלושה הבינו שאנשים המגיעים לבדם לשדה התעופה ורואים סביבם את כל המשפחות והזוגות המתחבקים באושר, יכולים להרגיש מעט בודדים, אפילו כאלה שיקיריהם מחכים להם בבית. לכן החליטו החברים לחכות במתחם קבלת הנוסעים שבשדה התעופה בסן פרנסיסקו עם שלט המברך נוסעים בודדים.

אבל זה בהחלט לא היה סוף העניין.

לאחר חששות מסוימים מאותם המוזרים שמנסים לעשות את המעשה הכה לא אופייני הזה, אנשים התחילו להבין כמה זה נחמד שמישהו מברך אותך, ולא משנה ממש מי זה. רק שאז זה התחיל לעבור לחיבוקים, וכולם התחילו ליהנות מהעניין. היו חיבוקים יותר מנומסים, והיו חיבוקים שכבר ממש זרמו עם הקונספט. הכל כבר נהיה הרבה יותר מוצלח, כשאפילו כאלה שבאו לפגוש את הקרובים להם ביקשו מהשלושה שיעזרו להם לקבל את יקיריהם.

אז אמנם אנחנו מסתכלים בזמן האחרון אחד על השני בחשד קל. כל אחד וסיבותיו. אבל תזכרו שעל אף תחושות השנאה הגדולות שמסביב, יש עדיין מקום חם וגדול לאהבה.