"התמיכה ברשתות החברתיות אחרי פיגועים – לא אמיתית"

"אירועי טרור גדולים ובעלי משמעות עולמית, כמו הפיגועים בפריז ובבריסל, מביאים את הציבור להתגייס ברשת. אנשים מביעים הזדהות במיליוני פוסטים ברשתות החברתיות – בין אם בהחלפת תמונת פרופיל לדגל המדינה הנפגעת או באמצעות האשטאגים כמו 'אני-שארלי', 'אני-צרפתי' ו-'אני-בלגי' (בצרפתית – נ"א). עם זאת, אני מזהה שהתמיכה אינה אמיתית", אמר סשה דרטווה, שהקים ומנהל את מחלקת הדיגיטל ברימון כהן שינקמן, בראיון לאנשים ומחשבים.

לדבריו, "לאחר הפיגועים בפריז, היה נעים לראות את תגובות האנשים בעולם: הם התחברו לכאב והביעו תמיכה ואמפטיה לנפגעים. אלא שכעת, לאחר הפיגועים בבריסל, אני מזהה שהפגנות התמיכה ברשתות החברתיות הן פעולות שנעשות כדי לצאת ידי חובה".

דרטווה חי את הרשתות החברתיות. בטרם הצטרפותו לרימון כהן שינקמן הוא שימש כמנהל הפרויקטים בצוות הדיגיטל של קמפיין הבחירות של יש עתיד. לפני כן הוא הקים את מערך הניו-מדיה של צה"ל, ופיקד על יותר מ-30 חיילים וקצינים בתפקידים שונים ובארבע שפות בהן הצבא מתקשר ברשתות החברתיות. דרטווה היה אחראי על בניית האסטרטגיה הדוברותית ובניית המיתוג של צה"ל במדיה החברתית, פעילות הסברתית מול ארגונים בינלאומיים וקהילות בלוגרים בעולם, הכנת תוכניות להפעלת כלי ניו-מדיה בשעות חירום וניהול משברים תקשורתיים שחווה צה"ל בשנים האחרונות, בהם מבצעי עמוד ענן וצוק איתן, ושחרור גלעד שליט. וממש במקרה, הוא גם נולד בבלגיה ועלה לארץ לפני 11 שנים.

תמיכה קיברנטית – כן, הפגנה פיזית – לא

במסגרת תפקידו, דרטווה גולש ברשתות החברתיות, בוחן, מודד ומנסה להבין את התנהגות האנשים בהן ואת ההשפעה של הניו-מדיה עליהם. "מה שראינו עכשיו, לאחר האירועים האחרונים בבריסל, הוא דפוס התנהגות אוטומטית של הגולשים, כלומר: החלפת תמונה לדגל המדינה הנפגעת, שימוש בהאשטאג אמפטי – וזהו", טען. לראיה, סיפר דרטווה, להפגנת התמיכה בבלגיה בכיכר רבין הגיעו אולי כ-70 אנשים, בעוד שבפייסבוק (Facebook) ובטוויטר (Twitter) הזדהו עם האסון עשרות אלפי ישראלים. "פייסבוק היה מפוצץ בסטטוסים של תמיכה בבלגיה, אבל להגיע להפגנת תמיכה – זה לא".

איך הוא מסביר את העובדה שלהפגנת התמיכה בצרפת שהתקיימה בכיכר רבין לאחר הפיגועים בפריז בנובמבר האחרון הגיעו אלפים? התשובה שלו היא: אפקט הראשוניות. "מה שקרה בפריז היה בעל עוצמה אדירה והיה לכך אפקט של 'הפעם הראשונה'", אמר דרטווה.

"יש להבין שהרשת היא אמצעי ולא מטרה"

לדבריו, "ההתנהגות הזאת הביאה אותי לתובנה שיש טעות בהבנה של הרשת החברתית והמהות שלה. הרשת היא אמצעי ולא מטרה. ברגע שאתה מחליף תמונת פרופיל – עשית את שלך. כלומר, אם אין שום פעולה לאחר מכן – אין להחלפת התמונה מטרה, והיא נשארת ברמת הזירה הווירטואלית. גם באירועים אחרים ניכרת ההתנהגות הזאת. למשל הסיפור של האסון שקרה בנפאל – הורגש שאנשים עושים Like, מפרסמים פוסט או תגובה – וחשים שעשו משהו. כלומר, פייסבוק נותנת תחושה של שייכות ומעורבות חברתית, אבל לאו דווקא מולידה פעולה אקטיבית כלשהי. זוהי פעולה אוטומטית, שמביעה הזדהות, אך לא מולידה מעורבות, והכול נשאר בזירה הווירטואלית".

כאן נשאלת שאלה נוספת: איך הוא מסביר את העובדה שהאביב הערבי, שבו יצאו מיליוני אנשים לרחובות, נולד ברשתות החברתיות? גם לכך יש לו הסבר: הייתה לאותה יציאה לרחובות מטרה מוצהרת. "ראינו שהרשת הייתה אמצעי להשגת המטרה, ולא מטרה בפני עצמה", אמר דרטווה. "לעומת זאת, באירועים האחרונים בבריסל הרשתות הפכו להיות מטרה כשלעצמן. אנשים מרגישים שדי בהעברת מסר פשוט, כמו החלפת תמונה – בלי להביע מעורבות אמיתית".

"הרשת החברתית הפכה את הגולשים לבנאלים ואדישים", הוסיף. "בפעולות כמו החלפת תמונת הפרופיל לאחר פיגוע יש אפקט של עדר, אין כבר רגש, אכפתיות, הזדהות אמיתית".

"התחום הזה עדיין לא נחקר ברמה המדעית", סיכם דרטווה, "ונדרש כאן מחקר שיעזור לנו להבין איך הרשתות החברתיות יכולות לגרום לאנשים להיות דווקא פעילים יותר ולא פחות".