אח בוגר ואחות בוגרת לאחים חסרי ההורים

לכבוד יום המעשים הטובים, שחל אתמול (ג'), החלטנו לפרסם שני סיפורים עם סוף טוב על צמדי אחים – האחד פורסם אתמול והיום אנו מביאים אליכם את הסיפור השני. הסיפורים בשיתוף עמותת אח בוגר אחות בוגרת ישראל, שמספקת מענה לילדים שגדלים עם הורים יחידניים.

הסיפור השני הוא סיפורם של גדי ואיילה. אחים ביולוגים. גדי גדול מאיילה בשנה. הם נולדו לתוך מציאות מורכבת וכואבת – כשאיילה הייתה בת 5 חודשים הידרדרה האם לזנות ובסופו של דבר עזבה את הבית. מאז ועד היום לא חודש הקשר בין האם לילדיה. במשך השנים הראשונות לחייהם גדלו איילה וגדי עם אביהם בלבד, בשכונה קטנה, בדירת בת שני חדרי שינה. הילדים העבירו שעות רבות לבדם, מכיוון שאביהם היה נכנס ויוצא מהכלא פעמים רבות. לעיתים היו נמצאים תחת חסותם של הסבא והסבתא מצד אביהם.

העובדות בשירותי הרווחה והחינוך בעיר הכירו את גדי ואיילה, הם ראו את ההזנחה והסיכון אשר בו מצויים שני הילדים הקטנים, ראו את הקושי בתפקודו ההורי של האב ובלית ברירה הודיעו למשפחה כי במידה שלא יימצא סידור ראוי, יאלצו הילדים לעבור למשפחה אומנת.

הסב והסבתא של גדי ואיילה חיו בדלות וחוו בעצמם קשיים יומיומיים במטרה לשרוד, אך דאגתם לשני הנכדים הקטנים הביאה אותם למסקנה כי אינם רוצים שגדי ואיילה יוצאו מהבית ויופרדו. הם החליטו לנסות ולתת להם את החיים שמגיעים להם ולקחו את גדי ואיילה תחת חסותם באופן קבוע.

לאחר שנותרו הילדים רחוקים משני הוריהם, הפכו הסבא והסבתא להיות הדמויות המשמעותיות בחיי הילדים. למרות קשיי הפרנסה, הם עבדו קשה ככל שיכלו בעבודות מזדמנות, ולו בכדי שיצליחו לעטוף את הילדים ולהעניק להם את הצרכים הבסיסים בשביל לגדול ולהתפתח.

אחות בוגרת לאיילה ואח בוגר לגדי

מאז שהגיעו לעולם, היו גדי ואיילה תחת טיפול ומעקב של הרשויות.

כשאיילה הגיעה לגיל 6, פנתה העובדת הסוציאלית שמלווה את המשפחה אל הסב והסבתא, והציעה להם אחות בוגרת דרך עמותת "אח בוגר אחות בוגרת ישראל". העובדת הסוציאלית ראתה לנכון לחבר לאיילה דמות נשית צעירה, שתהווה בעבורה עוגן. יחד יבלו השתיים וייהנו מזמן איכות. הסבתא והסב נתנו את הסכמתם והעובדת הסוציאלית יצרה קשר עם רכזת הסניף בעיר שבה מתגוררת המשפחה.

לאחר כשבועיים הגיעה הרכזת יחד עם מתנדבת בשם תמי אל ביתה של איילה להיכרות ותחילת הקשר.

השתיים החלו קשר חונכות אישי, שהתאפיין במפגש שבועי קבוע. במפגשים הן בילו, נהנו, שיחקו. המפגשים הפכו להיות שעתיים שבהן איילה שכחה מהקשיים היומיומיים, מהמצוקה, מהגעגועים ומהשאלות על האם שמעולם לא הייתה נוכחת.

איילה הייתה מספרת לתמי פעמים רבות כמה היא מתגעגעת וכמה היא "גם רוצה אימא כמו שיש לשאר ילדי הכיתה…".

הקשר בין השתיים הלך והתעצם ותמי הפכה לבת בית אצל איילה. תמי הכירה את כל בני המשפחה והייתה למקור להעצמה, חיקוי והערצה. גם איילה הכירה את משפחתה של תמי וגם את בן זוגה.

במהלך התקופה הזו, המשיך אביהם של הילדים להסתבך שוב ושוב.

מדיווחי בי"ס, גדי היה מסתגר עם עצמו תכופות ו"זוכה" לעלבונות מהחברים על הוריו – או ליתר דיוק על היעדרם ואי-תפקודם. העובדת הסוציאלית המלווה את המשפחה ראתה כי היחסים עם תמי מניבים פירות ומביאים להשפעות חיוביות בחייה של איילה, והבינה כי קיים צורך להצמיד גם לאחיה גדי "אח בוגר" מטעם העמותה. גם במקרה זה, לאחר זמן קצר הגיעה מנהלת הסניף עם מתנדב בשם אורן.

בתחילת הקשר, חוו גדי ואורן חבלי לידה. המציאות ממנה הגיעה גדי הפכה את היכולת לסמוך ולהיקשר למישהו לכמעט בלתי אפשרית. אורן נעזר בליווי המקצועי של רכזת העמותה, ובמהרה הצליח לרכוש את אמונו של גדי.

לפני כשנתיים, חלתה סבתם של גדי ואיילה בסרטן ותוך זמן קצר נפטרה. בזמן המחלה, לא פעם לקחה לשיחה את האחים הבוגרים תמי ואורן וביקשה מהם להמשיך את הקשר עם הנכדים שלה, להמשיך להוות בעבורם מודל חיובי ותומך. כאשר נפטרה, הטלפון הראשון של הסבא היה לאורן ותמי.

שעתיים בשבוע – חיים שלמים

תמי ואורן עזבו את כל עיסוקיהם והיו שם כדי לתמוך במשפחה, ובפרט באיילה ובגדי שאיבדו שוב דמות כה משמעותית בחייהם. הילדים חוו אובדן ומשבר פעם נוספת בחייהם ו"אחיהם הבוגרים" היו שם בעבורם, במסירות ואהבה רבה, לאורך כל תקופת הכאוס – בלי שיפוטיות ובאוזן קשבת.

במהלך השנים שבהן נמצאים גדי ואיילה בקשר עם אחיהם הבוגרים, דאגה העמותה לסייע במימון קייטנות קיץ וכן ברכישת מיטה ועזרי לימוד. לפני כשנה וחצי חגג גדי בר-מצווה וכמובן שתמי ואורן ניצבו שם כבני המשפחה. העמותה סייעה במימון הכיבוד באירוע. לפני כמספר חודשים חגגה גם איילה בת מצווה, ושוב התייצבו אחיהם הבוגרים לחגוג איתם. בפעילויות משותפות שיש לכל ילדי העמותה תמיד ניתן לראות את גדי, איילה, אורן ותמי מגיעים יחדיו וממש מכנים אותם "המשפחה". הקשר המתמשך בין איילה לתמי נכנס כבר לתוך שנתו השביעית. גדי ואורן גם הם בקשר כבר למעלה משלוש שנים.

עמותת "אח בוגר אחות בוגרת ישראל" מסייעת לילדים כמו גדי ואיילה – ילדים הגדלים ללא הוריהם, ילדים הגדלים בבית עם הורה יחיד, או עם זוג הורים בתפקוד חלקי ונמצאים בחשיפה מוגברת למצבי סיכון. המתנדבים בעמותה מלווים את הילדים לאורך זמן בהתמודדות עם אתגרי החיים, ומכוונים ליצירת קשר איכותי ומשמעותי התורם לפיתוח הילדים ולהעצמתם. בקשר שנרקם הם מהווים מודל לחיקוי, דמות חברית, תומכת ומחזקת. העמותה מלווה את הקשר עוד מרגעיו הראשוניים, ומלבד הדרכה וליווי מקצועי, דואגת לילדים ולאחיהם הבוגרים לימי כיף ופעילויות חווייתיות ביומיום ובחגים.

העמותה פועלת ב-16 רשויות ברחבי הארץ ובשנת 2016 העניקה שירות ל-530 ילדים באמצעות 530 מתנדבים שהוכשרו לכך.

יש בישראל אלפי ילדים הזקוקים לדמות בוגרת, משמעותית ותומכת בחייהם – הצטרפו או תרמו לאח בוגר, ותהיו חלק ממשהו גדול. או כמו שמסבירים בעמותה: "שעתיים בשבוע – חיים שלמים".

הכתבה בשיתוף עמותת אח בוגר אחות בוגרת ישראל