תחבורה חכמה: התוכניות טובות, הביצוע – פחות

לפני שמצמידים את המילה חכמה למילה תחבורה, צריכות להיות תשתית ומערכות שיאפשרו את זרימת התחבורה ● אין לישראל, למרבה הצער, פריווילגיה להמתין חמש שנים עד שזה יקרה

הגיע זמנה בסטארט-אפ ניישן. תחבורה חכמה. אילוסטרציה: ג'ייקוב ג'ירסק, BigStock

ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת קיימה אתמול (ג') דיון מעקב על התקדמות יישום התוכנית הלאומית לתחבורה חכמה בישראל. הדיון נערך בעקבות החלטת הממשלה מינואר השנה, שאישרה תוכנית אסטרטגית לחמש השנים הקרובות, שבמהלכן אמורה ישראל להפוך לאחת המדינות המתקדמות בעולם בכל מה שקשור לתחבורה חכמה.

לישיבה הופיעו נציגי הגורמים השונים שקשורים לתוכנית: משרד התחבורה, חברות עסקיות וגופים ציבוריים. כולם סיפרו על תוכניות יפות וחשובות, שנועדו לצמצם את העומס בכבישי ישראל ואת תאונות הדרכים. בסוף הדיון קבע היו"ר, ח"כ אורי מקלב, כי במבחן הכוונה משרד התחבורה מקבל ציון 10, אבל בביצוע, במבחן התוצאה, המציאות עדיין עגומה.

ההחלטה מינואר היא האחרונה מבין שלוש החלטות שקיבלה הממשלה בנושא בשבע השנים האחרונות. הראשונה, שהתקבלה ב-2010, עסקה בתוכנית לאומית למציאת פתרונות לתחליפי דלקים, שהפועל היוצא שלה הוא מימוש תוכניות לתחבורה חכמה. ב-2013 קיבלה הממשלה החלטה נוספת ובינואר השנה התקבלה עוד החלטה, אופרטיבית, ואף נקבע תקציב בסיסי – של כ-238 מיליון שקלים. כמו כן, נקבע בה שמנהלת חלופת דלקים במשרד ראש הממשלה תהיה גוף המטה של תוכניות התחבורה החכמה. מנהלת זו אכן פועלת במרץ בחודשים האחרונים – בפרסום מכרזים והיערכות לקראת העתיד.

עיקרי התוכנית, כפי שבאו לידי ביטוי בהחלטות הממשלה: הקמת ועדת היגוי, קידום הקמת מרכז ניסויים לרכבים חכמים, שיתוף פעולה עם האקדמיה באמצעות ה-ות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה) ושילוב נרחב, חוצה רגולציה, של התעשייה וחברות ההיי-טק בישראל.

בישיבת המעקב אתמול בכנסת הופיעו נציגי הגופים וחברי הוועדות שהוקמו, ודיווחו בעיקר על פעולות תכנון, אישור ניסויים ראשוניים והמשך היערכות למימוש התוכניות.

משרד התחבורה הציג תוכניות לקיום פיילוט לרכבים אוטונומיים ו-Waze חשפה פיצ'ר חדש, שמאפשר לנהגים להסיע נוסעים ללא תשלום ובכך, לפי החברה, לתרום לצמצום הגודש בכבישים ולאיכות הסביבה. נציגי התעשייה האווירית סיפרו על ניסוי של פתרון מתקדם להסעת נוסעים באמצעות קרונות מרחפים, שמסוגלים להסיע אלפי נוסעים בשנה מנקודה לנקודה.

יו"ר הוועדה לא אופטימי – והוא צודק

למשתתפים בדיון נשמעו התוכניות יפות ומבטיחות, אבל כאמור, יו"ר הוועדה סירב להשתתף באופטימיות. הוא רצה להעביר מסר נכון, שחייב להיות בראשם של כל האנשים הטובים שעובדים על חלום התחבורה החכמה: עליכם להעביר הילוך, לצאת מהניוטרל שבו אתם שרויים כרגע ולטוס במהירות אל עבר תוצאות. המציאות הולכת ומחמירה.

והוא צודק: כולנו יודעים מה קורה בכבישים בכל בוקר. בנתיבי איילון, בכביש מספר 1, עם או בלי המסלול החדש, ובכביש 531 החדש, שהיה אמור לפתור את בעיות התנועה בכל אזור השרון וגוש דן הצפוני – בכל המקומות האלה, ובאחרים, מחכים לישועה, שבינתיים לא מגיעה.

נהגי ישראל לא ממהרים לנטוש את כלי הרכב שלהם והם ממשיכים לרכוש מכוניות. רק בשנה האחרונה עלו על כבישי ישראל 300 אלף כלי רכב. כמו כן, תאונות הדרכים ממשיכות לגבות חיי אדם, ומצב התחבורה בישראל מוסיף לגרום לנזקים כלכליים אדירים: רק הפקקים עולים למדינה בכל שנה 15 מיליארד שקלים.

נראה שח"כ מקלב חושש שבקצב הזה, בעוד חצי שנה, כשתהיה ישיבת מעקב נוספת, נישאר באותו המקום, ובעוד חמש שנים לא רק שלא תהיה פה תחבורה חכמה, אלא פשוט נעמוד עם המכוניות בכבישים ולא נוכל לזוז.

לא מן הנמנע שהחשש הזה יתקיים – וזה מתסכל, כי המדינה שממנה יצאה מובילאיי (Mobileye) ושנחשבת לבולטת בתחום, לא מצליחה להתקדם בקצב סביר לקראת פתרון בעיות התחבורה שלה – דבר שהוא לא עוד פרויקט של חדשנות אלא צורך קיומי ולאומי.

אפשר וחייבים להאיץ ולהרחיב את שיתוף הפעולה בין הממשלה לתעשיית ההיי-טק ולאקדמיה גם בתחום זה. יש בישראל סטארט-אפים רבים שמציעים פתרונות לתחבורה חכמה. צריך לתת לחברות גדולות שפועלות בתעשייה לבצע ניסויים ולפתח פתרונות.

הכשל – בתיאום בין המפעילים

הבעיה הבסיסית היא איך לשכנע אותנו לנטוש את הרכב שלנו לטובת מערכת הסעה המונית אמינה ובטוחה. זה לא קורה כיום ואין שום סימן שמשהו יקרה בעתיד. הכשל אינו רק במפעילי התחבורה הציבורית, שעובדים תחת רגולטור, אלא גם בתיאום ביניהם. אחרי אינסוף דיונים, הצעות ו-ועדות, עדיין אין סנכרון אמיתי ועובד בין אופציות התחבורה הציבורית השונות. כל אחד מהמפעילים מטיל את האחריות על הצד האחר, על התשתיות, על משרד התחבורה ועל כל מי שאינו הוא.

השורה התחתונה: לפני שמצמידים את המילה חכמה למילה תחבורה, צריכות להיות תשתית ומערכות שיאפשרו את זרימת התחבורה. אין לישראל, למרבה הצער, פריווילגיה להמתין חמש שנים עד שזה יקרה.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים