בית משפט אמריקני: שמירת הפרטיות בפייסבוק – באחריות המשתמש

לדברי השופט, התובעים לא הצליחו להוכיח שהייתה להם "ציפייה סבירה לפרטיות", או שסבלו מפגיעה כלכלית "אמיתית" כתוצאה מהדברים ● הוא קבע כי המשתמשים יכלו להתאמץ ולהשיג את פרטיותם לו רצו בכך והציע לתובעים לשוב עם תביעה נוספת בנושא

תשלם פיצויי נכבד לתובעים עקב מנגנון זיהוי הפנים שלה. פייסבוק. אילוסטרציה: BigStock

אדוארד דווילה, שופט אמריקני מחוזי, דחה בסוף השבוע תביעה כנגד פייסבוק (Facebook) המאשימה את ענקית הרשת החברתית בכך שעקבה אחרי אופן השימוש באינטרנט של תובעים מאפריל 2010 ועד לסוף ספטמבר 2011, בין אם הם היו בפלטפורמה או מחוצה לה.

התובעים טענו כי רשת המדיה החברתית הגדולה ביותר בעולם נקטה בדרך פעולה שפירושה הוא הלכה למעשה שהיא יכולה ליצור תיעוד מפורט של הפעילות המקוונת של משתמשיה ולדעת את היסטוריית הגלישה שלהם, כך על פי דיווחי הגרדיאן (Guardian) הבריטי.

התביעה טענה שפייסבוק עשתה זאת באמצעות שימוש בכפתורי Like, שאותם שתלה באתרים אחרים, ושכפתורים אלו שימשו אותה בכדי לעקוב אחרי ביקורי התובעים בהם. הדבר מפר את חוקי הפרטיות הפדרליים ואת החוקים שכוננה המדינה כנגד מעקב, כך טענו התובעים.

גולשים מורגלים בכך שכאשר הם נתקלים במאמר באינטרנט ורוצים לשתף אותו לעתים קרובות, כבר יהיו משולבים בו כפתורים שעליהם ניתן ללחוץ בכדי לחלוק את התוכן ישירות בערוצים שונים, כולל טוויטר (Twitter), או Google+ ,Reddit וכמובן פייסבוק עצמה.

כאשר משתמש מבקר באתר שמופיע בו כפתור Like של פייסבוק הדפדפן שולח מידע לשני מקומות: לענקית ממנלו פארק ולשרת שבו מאוחסן הדף. אבל השופט דווילה לא הסכים עם טענת התובעים שהמעקב של פייסבוק על אתרים מפר את חוקי הפרטיות וקבע כי "העובדה שדפדפן אינטרנט של משתמש שולח באופן אוטומטי את אותו מידע לשני הצדדים אינו קובע כי צד אחד יירט את התקשורת של המשתמש עם האחר".

התביעה הוסיפה וטענה כי פייסבוק הבטיחה שקובצי Cookie נמחקים כאשר משתמש מתחבר. עם זאת, האתר המשיך לקבל את המידע עד שחוקר חשף את ההתנהגות של פייסבוק בשנת 2011.

אבל השופט מצידו קבע כי התובעים היו צריכים להתמודד בכוחות עצמם עם נושא הפרטיות ושהיה בידיהם לחסום את ההפרעות מצד פייסבוק אך הם בחרו שלא לנהוג כך.

סיכויים קלושים לניצחון

הוא גם ציין כי התובעים יכלו לצאת מגדרם בכדי לשמור על הפעילות שלהם באינטרנט באופן פרטי, בין אם באמצעות בחירה במצב גלישה בסתר (Incognito mode) בדפדפן המועדף עליהם, או באמצעות שימוש בכלי ביטול הצטרפות ששחררה ה-Digital Advertising Alliance.

אבל בסופו של דבר, השופט אמר שהם לא הצליחו להוכיח כי רשת המדיה החברתית "יירטה" באופן בלתי חוקי את פרטי הגלישה שלהם או צותתה לאינטראקציות שלהם.

למרבה הצער, התובעים לא יכולים לחזור לבית המשפט שוב לערער על נושא הפלישה לפרטיותם והמעקב אחריהם, אבל השופט אמר שמה שהם יכולים לעשות הוא להמשיך לתביעה נוספת בגין הפרה מחודשת של הפרטיות, אם ימצאו כזו. יצוין כי דווילה הוא שדחה בעבר את הגרסה הקודמת של התביעה שהתנהלה בשנת 2015, כך שמן הסתם גם בפעם הבאה סיכוייהם של התובעים להצליח – אם ייתקלו בדווילה – קלושים.

אם בכל זאת יחפצו התובעים להמשיך בפועלם כנגד התנהלותה של פייסבוק נשמח להמליץ להם על תביעת פרטיות כנגד הענקית בנוגע למשל לפרסום ממוקד המבוסס על פעילות באינטרנט, מה שהפך בשנים האחרונות לתופעה רווחת – ויעיד על כך כל מי שחיפש לרכוש פריט מסוים באתר קמעונאי ומיד ראה פרסומות לאתר בפייסבוק שלו.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים