האם המדינה ערוכה להתמודדות עם הבינה המלאכותית?

ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת קיימה אתמול (ב') דיון מרתק שעסק בבינה המלאכותית ובהשלכות שלה על מגוון החיים בישראל.

בדיון לקחו חלק מומחים בתחום וח"כים, בהם ראש האופוזיציה, ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג. ח"כ הרצוג ויו"ר הוועדה, ח"כ אורי מקלב, לא הסתירו את דאגתם מהמוכנות, או חוסר המוכנות, של הממשלה לקראת העידן החדש של הבינה המלאכותית. ח"כ מקלב אמר בסוף הישיבה שייתכן שנגלה לפתע שיש בארץ אלפי מובטלים מענפי תעסוקה שייסגרו, כי מערכות חכמות, מבוססות AI, ייתרו את התפקידים שלהם.

מדברי המשתתפים בדיון ניתן היה להבין שהבינה המלאכותית חורגת הרבה מעבר למרחבי הטכנולוגיה כשלעצמה – שהשימושים שלה שם מרתקים בפני עצמם – ונוגעת בתחומים שרלוונטיים לכל אחד מאתנו: אתיקה, מוסר, ובעיקר תעסוקה.

פרופ' אמנון שעשוע, ממייסדי מובילאיי (Mobileye), המזוהה עם הרכב האוטונומי, הודה שהעידן החדש של הבינה המלאכותית אינו רק עידן של מידע, IT וכדומה, אלא מדובר במערכות מחשב שמקבלות החלטות במקום האדם בזמן אמת. כאשר מדובר ברכב אוטונומי, המערכות האלה צריכות לקבל החלטות שימנעו תאונות, שיבטיחו נסיעה בטוחה ושיהיו הכי קרובות למה שאנחנו מכירים. פרופ' שעשוע קרא לרגולטורים בכל המדינות להתערב ומיד, כדי שלא לאפשר למכונות להשתלט לגמרי על חיינו.

יש להבדיל בין מערכות AI ספציפיות לכאלה עתידניות

הדיון נערך על רקע מסמך עמדה מעניין שהכין מרכז המחקר של הכנסת בנושא הבינה המלאכותית. המסמך נפתח בהסבר לפיו יש לערוך הבחנה ברורה בין בינה מלאכותית שמובנית בתוך מערכות ספציפיות, כגון מיומנות במשחק שחמט – זירה שבה מכונה ניצחה כבר יותר מפעם אחת את המוח האנושי, לבין מערכות AI עתידניות, שמפגינות התנהגות אינטליגנטית ברמה האנושית – מה שמעורר דאגה בקרב רבים. מצוין בו שעל פי דו"ח של הבית הלבן מלפני כשנתיים, פיתוח של מערכות בינה מלאכותית שתחלפנה לגמרי את המוח האנושי לא יקרה בעשורים הקרובים. אלא שכבר יש ניצנים לכך, ועל הממשלות ברחבי העולם, כולל בישראל, להיערך לכך.

אי אפשר להתעלם מהיתרונות שהבינה המלאכותית מייצרת עבור כולנו. די אם נזכיר את תרומתה בתחומי הבריאות, החינוך, האנרגיה והסביבה. אבל אי אפשר להתעלם מהשפעתה הברורה על תהליכי האוטומציה בשוק העבודה ומשאלות כמו: אם מכונית אוטונומית תדרוס ילד, חס וחלילה – מי אחראי?

האיום של כניסת האוטומציה מוחשי יותר בישראל

התופעה, כאמור, אינה ישראלית, אבל אצלנו, כמדינה שהפריון שלה נמוך ביחס למדינות ה-OCED, בפרט בתחומי התעשייה המסורתית, האיום של כניסת האוטומציה מוחשי יותר. כאן שואלים כותבי המסמך שאלות, כמו: האם קיימת היערכות ממשלתית לשם מיצוי היתרונות של טכנולוגיות הבינה המלאכותית והטמעתה גם במגזרי התעשייה שאינה עתירת ידע? והאם קיימת בכלל אסטרטגיה להתמודד עם זה?

כפי שזה נראה כיום, מדינת ישראל עסוקה בהשקעה במו"פ ובטכנולוגיות של בינה מלאכותית, כדי להתגבר על המחסור בכוח אדם ולטפח עובדים שיעסקו בתחום – הן בהיבט המחקרי והן בהיבט היישומי שלו. אולם, המסמך מציין שכדי להתגבר על המחסור צריך להעלות את האוריינות הדיגיטלית, כבר מגיל צעיר – קודם כל כדי שהציבור יבין בכלל במה המדובר כשאומרים בינה מלאכותית. התחושה בוועדה הייתה שאנחנו עומדים בפני צונאמי שלא רק שאין גורם מתכלל שנערך לקראתו, אלא שרבים מאוד בציבור בכלל לא מבינים את המשמעות של AI ומה זה עלול לעולל להם.

השורה התחתונה במסמך היא שיש בישראל אמנם תכניות לאומיות עם זיקה לבינה מלאכותית, אבל אין אסטרטגיה לאומית כוללת – ונדרשת – בתחום. יש לקוות כי הממצאים וההמלצות שיגישו פרופ' יצחק בן ישראל וד"ר אביתר מתניה, שמונו לראשי הצוות הממשלתי בנושא, יעצבו את המדיניות הלאומית של ישראל לקראת העידן החדש של הבינה המלאכותית, רגע לפני שזה נוחת עלינו.