חוק המכרזים: לסתום את הפרצות

כבר עלו בעבר תהיות אודות מידת תרומתו המעשית של "חוק המכרזים" לשקיפות, לתחרותיות ולמצוינות. במהלך השנתיים האחרונות אני עוקב אחר מכרזים בתחום פעילותי, בעזרת אפליקציית המעקב של יפעת, והמסקנות הן עגומות – ריבוי תופעות של "עשבים שוטים" (ניצול ציני של החוק) שהיו אמורות להיות שוליות אך מתרבות ומשתכללות, ריבוי מכרזים עתירי פרצות והיעדר כלי בקרה ואכיפה יעילים.

שיחות עם עמיתים למקצוע הניבו רק חיוכים, "מה חדש? אנחנו כמעט שלא ניגשים למכרזים". עולה החשש שחוק המכרזים הפך מכלי לעידוד שקיפות, תחרותיות ומצוינות בעיקר למדור תעסוקה לכמה אלפי אנשים (אולי אף יותר) המאכלסים את וועדות המכרזים, ולאלו שעוסקים בליקוט המכרזים, סיווגם והפצתם.

אני מודה שכאשר טענתי בנחרצות ששינוי או החמרת הרגולציה לא ייפתרו את הבעיה, ושהפתרון נעוץ רק בחינוך לטוהר מידות, שגיתי. הפתרון הוא ככל הנראה משולב.

התקשרות ששוויה אינו עולה על 50 אלף שקלים

תופעת העשבים השוטים מדאיגה מאוד, כי אין הם מתחבאים עוד בתחכום, והסיבה פשוטה: בפועל אין שום זרוע בודקת, אוכפת ומענישה. העשבים השוטים נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: בקשות פטור תמוהות ומכרזים "תפורים".

מבין עשרות דוגמאות הנה בקשת פטור יצירתית מהימים האחרונים: הסיבה לפטור "שביעות רצון מהתקשרות קודמת" (לא כזו הקשורה חלילה לפרויקט מסוים בו החלה החברה הנדונה), מתן הפטור מסתמך על "התקשרות ששוויה אינו עולה על 50 אלף שקלים", אבל זה לא מפריע לכתוב בשורה העוקבת שהיקף ההתקשרות הוא כ-400 אלף שקלים. אין גבול.

תופעת המכרזים "עתירי הפרצות" היא מורכבת יותר – מאחר שהפרצות הן לכאורה בעלות אופי מגוון, אם כי בהחלט ניתן לאפיין את העיקריות ולסגור חלק ניכר מהן בעזרת תקנות.

אישור מחיקה ללא קריאה

משזוהו הפרצות או הליקויים במכרז מסוים, כמובן שיש כיום אפשרות להגיש השגה, אולם במקרים רבים היא לא תמצא אוזן קשבת אצל וועדת המכרזים. מנגד, קיים סיכון ריאלי שבנסיבות אלו מציע ישתמש באי-הבהירות או הפרצה במכרז, לשם טענה על זכאותו לקבלת תשלום נוסף לאחר זכייתו (כבר נתקלתי במקרה כזה כשהייתי בעמדת יועץ, וברור שלא היה איש בוועדת המכרזים שנטל על עצמו את האחריות).

לצערי, כאשר מתגלה מכרז לא תקין, גם פנייה למבקר המדינה מצד מציע לא תביא ישועה. זה לא מכבר חזיתי במו עיניי בפנייה למבקר המדינה שזכתה לפחות מ"אישור קריאה", היינו השולח קבל רק "אישור מחיקה ללא קריאה". הפעמים בהן יעתור מציע נגד החלטת וועדת המכרזים לבית המשפט הן נדירות ביותר, ואני מבין זאת לחלוטין – המציע רוצה לעבוד ולא לעסוק בהתדיינויות משפטיות.

מעטפת מנחה ומנגנון בקרה ואכיפה על ועדות המכרזים

מבחן המציאות מראה שאין די בשיקול הדעת הרחב שניתן לחברי ועדות המכרזים, אליו משתרבבים השפעות ושיקולים זרים. הדברים נוגעים בראש ובראשונה לנושאים מקצועיים בהם לא צריכה להיות לאיש כספים או משפטן נגיעה, אלא רק לצוות מומחים אובייקטיבי – דוגמת משקל האיכות לעומת העלות, שיפוט האיכות, קביעת זמני תגובה סבירים להגשת הצעות, תשלום דמי "סקיצות" וכמובן הפרדה מוחלטת בין תכנון, עיצוב ובקרה לבין ביצוע (תכנות).

בצד זאת נדרשים כללי טיפול בהצעות מחיר חריגות (נמוכות או גבוהות מהותית מהסביר) שעלולות לנבוע משיקולים שאינם מן העניין. לאחרונה נחשפתי להצעת מחיר שעתית לתכנון ועיצוב ממשקי משתמש, שהייתה נמוכה מהותית מהסביר, אותה הגיש זוכה במכרז שפרסמה חברה ממשלתית. כלום לא ברור שבמקרה הטוב החברה הממשלתית תשלם את ההפרש ולמעלה מזאת בדמות "תוספת שעות"?

בחוק המכרזים חסרה מעטפת מנחה, יותר מדויקת ומפורטת, ומנגנון בקרה ואכיפה יעיל ואובייקטיבי על עבודתן של ועדות המכרזים. ניתן להניח שאם אלו יתווספו, תפחת עם הזמן כמות המכרזים הלקויים ומטרת החוק תוגשם.

בשולי הדברים, הגיעה גם העת שהחוק יחייב את ועדות המכרזים להעביר את פרסומיהן לגופים ה'מלקטים' (דוגמת יפעת) במתכונת דיגיטלית, ויבטל את הצורך לפרסמם במדורים נסתרים בעיתונות (ברור שעל הפרסום להופיע גם באתר הארגון הכפוף לחוק המכרזים). בכסף שייחסך ניתן יהיה לממן את עדכון החוק ואת מנגנוני הבקרה הנדרשים.