בא לבקר במאורת הנמר: מוטל'ה שפיגלר

בתחילת החודש השתתפתי בערב להשקת הספר מדוע הבודהא טעה, שכתב יגאל ורדי. הערב התקיים בתולעת ספרים שברחוב מזא"ה בתל אביב. בכיסא לצדי התיישב וחייך אליי מישהו מעט מוכר.

"נעים מאוד, פלי", אמרתי לו.

"נעים מאוד, מרדכי", הוא השיב והושיט את ידו בלחיצה אמיצה. "וזה שמואל, אחי", הוא הציג בפניי את האיש נעים הסבר שישב לצדו.

"מרדכי מה?", שאלתי. "מרדכי שפיגלר", הוא ענה והישיר מבטו.

"וואו, מוטל'ה שפיגלר!", תפסתי את ראשי.

שחנו לנו בהנאה את ששחנו ושמחתי להזמינו למאורת הנמר. והוא אכן הגיע.

כדורגל, חינוך, דייקנות – והחיים בכלל

ביום ראשון האחרון בצהרים נכנס השחקן האגדי למאורה שלי בדיוק בזמן, נמרץ, מחויך, ספורטיבי ודק גזרה. מוטל'ה במיטבו.

דיברנו על חשיבות ערך הדייקנות, שמאוחר יותר למדתי שהיא אבן יסוד בהרצאה שהוא מעביר ברחבי הארץ. הוא לא ויתר על סיבוב במרחב עתיר הספרות שלנו, בבית אנשים ומחשבים, תוך הפגנת סקרנות ועניין, והביא אתו למאורה אנרגיה ורוח נעורים, חוכמת חיים, בינה ורצינות, משולבים בהומור בריא.

אין כמו מוטל'ה הנהנה במאורת הנמר ומחייך כרגיל. צילום: פלי הנמר

מטבע הדברים, שפיגלר עורר התרגשות בקרב כל מי שראה אותו במסדרון ונענה בחביבות לשיח ולצילום משותף. נהניתי לראות עד כמה הוא סבלני ומתעניין בכל אחת ואחד. איש של אנשים.

חשבתי לתומי שנשוחח בעיקר על כדורגל ונוסטלגיה, בפרט לאור המונדיאל הממשמש ובא. מוטל'ה לקח אותי למגרש אחר – מגרש החיים והחינוך.

נהניתי להיחשף לתמצית מהרצאתו האינטראקטיבית מציאות וחלומות, שבה הוא משתף בגובה העיניים (או המקלדת) וקושר את תולדות משפחתו, ילדותו וניסיונו ככדורגלן מקצועי וכמאמן לתובנות חיים חשובות ומרעננות.

למוטל'ה, המשח"ק הוא ר"ת של מאמן, שחקן, חלום, קבוצה. אלה אבני היסוד עימם לוקח שפיגלר את שומעיו לשעה ורבע חווייתית ומעוררת מחשבה.

ההרצאה זוכה לפופולריות רבה זה שנים. היא מיועדת לקהלים מגוונים ובכללם מאמנים, ספורטאים שחקני הנבחרות לסוגיהן, סגלי פיקוד בצה"ל, קורסי העשרה במכללות וכמובן גם למנהלים ומקצוענים בחברות ההיי-טק של קהילת אנשים ומחשבים.

עוד "דבר חוכמה" נהגה בחיוך אנרגטי מידבק, במלוא שיניים לבנות בוהקות ובעיניים מאירות וכחולות. צילום: פלי הנמר

כמו כן, למדתי כי מוטל'ה מעביר סדנת פיתוח מנהלים וצוותים שמשולבים בה אימון כדורגל בהנחייתו, הרצאה ולמידה.

לא בכל יום פוקדת את המאורה דמות כה מוכרת ואהודה ברמה הלאומית, קפטן הנבחרת במונדיאל מקסיקו 1970 ושחקן היובל של ישראל. הצניעות והנעימות של מוטל'ה כבשו את ליבי הנמרי ואני סקרן להשתתף בהרצאתו המלאה בהזדמנות קרובה.