האם ענף ההיי-טק מיועד לבני עשירים בלבד?

האם לצעירים שגדלו בבתים שהוריהם מוגדרים כעניים (מעמד סוציו-אקונומי נמוך) יש סיכוי להשתלב בתעשיית ההיי-טק, שמאופיינת כאחד המגזרים בעלי שכר ומעמד גבוהים בחברה הישראלית? האם לילדים שהורים אינם בחמישונים העליונים יש סיכויים פחות טובים ללכת ללמוד את מקצועות המחשב ובכלל באקדמיה? או, בקיצור, האם התדמית שמודבקת לענף ההיי-טק כענף של אליטות, לעשירים בלבד – נכון?

בדו"ח שפרסם אתמול (א') משרד האוצר נכתב ש-"ידוע לכל כי לעובדים בתעשיית ההיי-טק שכר ומעמד גבוה, כמו גם תנאי עבודה אטרקטיביים ביחס לעובדים אחרים במשק. מכאן כי לצעירים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך אשר יצליחו להשתלב בתעשייה המשגשגת סיכוי גבוה לעלות בסולם החברתי-כלכלי בבגרותם". "עם זאת", ממשיכים כותבי הסקירה, "בחינת הנתונים מלמדת כי שיעור לא גבוה מהעובדים בתעשייה הם בני מעמד סוציו-אקונומי נמוך. כך, מתוך העובדים בענפי ההיי-טק בשכר גבוה, כ-41% הם ילדים להורים מהחמישון העליון (20% מהאוכלוסיה), 16.4% מהחמישון האמצעי ו-7.5% הם ילדים להורים מהחמישון התחתון".

כותבי הסקר מסייגים את הממצאים האלה בהערה כי התוצאות נכונות ללימודים אקדמיים בכלל וכי צריך להיות קשר בין השכר של ההורים ליכולת שלהם לממן לימודים לילדיהם. המדד לקביעת מעמדם של ההורים – באיזו רמת שכר הם נמצאים – מושווה לשכר התחלתי של 16,072 שקלים לחודש.

שאלה נוספת שנבדקה בדו"ח היא מהם החסמים שמונעים מבני המעמד הנמוך לרכוש תארים במדעי המחשב והנדסת חשמל – שמנבאים סיכויים גבוהים להשתלב בתעשייה. עורכי הדו"ח מציינים שקיים חשש שמאחר שסף הכניסה ללימודי מדעים גבוה, עשויים ילדים של בני המעמד הנמוך לבחור מקצועות אקדמיים פחות תובעניים. בנוסף, אם אותם סטודנטים פוטנציאליים יבחרו בכל זאת ללמוד מקצועות מדעיים, הסיכוי שלהם לנשירה עלול להיות גבוה יותר.

האם יש קשר בין שכר ההורים לסיכוי ללמוד מקצועות מדעיים?

הממצאים, כאמור, אינם חד משמעיים: לא נמצא קשר בין שכר ההורים והסיכוי ללמוד מקצועות מדעיים רלוונטיים להיי-טק לסטודנטים פוטנציאליים שרמת המוכנות האקדמית שלהם גבוהה.

שאלה נוספת שנשאלה היא: האם יש קשר מוכח בין המעמד הסוציו-אקונומי של ההורים לבין הסיכוי של ילדיהם להגיע למוכנות אקדמית גבוהה? כאן המסקנות כבר יותר חד משמעיות. על פי ממצאי המחקר, 80% מסך בעלי הציונים הגבוהים מגיעים מילדים להורים מהחציון העליון.

עורכי הסקירה מסכמים את ממצאי המחקר כך: "לא נראה כי חסם כלכלי הוא גורם ישיר ודומיננטי במיעוט היחסי של בני המעמדות הנמוכים המתחילים ללמוד את התארים 'המסלילים' להשתלבות בתעשיית ההיי-טק. מנגד, מהניתוח עולה בבירור שרמת המוכנות של ילדים להורים מהעשירונים התחתונים לאקדמיה נמוכה ביחס לזו של בני המעמדות הגבוהים. מכאן שאתגר המדיניות המרכזי הוא לאפשר ליותר ילדים להורים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך נגישות ועזרה בלימודים כבר בגילאים הצעירים, בין היתר על ידי תקצוב דיפרנציאלי במערכת החינוך".

האם תמיכה כספית תעזור?

המלצה נוספת, שעולה בעקבות הממצא שמראה שיש קשר בין המצב הסוציו-אקונומי של ההורים לשיעור הנשירה של הסטודנטים מהמקצועות המדעיים, היא מתן תמיכה כספית או אחרת רבה יותר במהלך הלימודים לסטודנטים מוכשרים ממעמד נמוך. זו, על פי כותבי הסקירה, עשויה להביא ליותר בוגרים שישתלבו בענף ההיי-טק. עם זאת, התמיכה הכספית, שתהיה מן הסתם מוגבלת, יכולה להגדיל במקרה הטוב ב-35 את מספר הסטודנטים שילכו ללמוד מקצועות היי-טק. תמיכה כספית עשויה להגדיל את חלקם של בני המעמד הסוציו-אקונומי הנמוך מבין מתוך 4,600 המסיימים ללמוד את המקצועות הללו מ-7% ל-11%.

לכן, על פי הדו"ח, כדי לשנות דרמטית את המציאות הזאת יש להשקיע בחינוך למדעים ומצוינות כבר מגיל הרך – באופן כללי ובעיקר אצל ילדים שהוריהם נמנים על המעמד הסוציו-אקונומי הנמוך. בהתחשב בעובדה שהדוח הזה יצא מבית מדרשו של שר האוצר, משה כחלון, הציפייה היא שהדבר יתממש, לפחות ברמה התקציבית.