פודקאסט: הטכנולוגיה שתגלה אם שמו לך סם אונס במשקה

בראשית שנות ה-90' החלו להתפרסם בבריטניה ידיעות על נשים שנאנסו או הותקפו מינית במהלך בילוי, אחרי שגבר שם להן חומר לא ידוע במשקה. לימים הוגדר החומר הזה כסם האונס (בדרך כלל G, או GHB), ולא מעט תוקפים מינית משתמשים בו כדי לבצע את זממם – גם בישראל.

אחד המאפיינים של הסם הזה הוא היותו חסר טעם, מה שמקשה מאוד, עד כדי לא מאפשר, לקורבן לזהות שנתנו לו – או, בדרך כלל, לה – אותו במרמה. מסתבר שגם לאתגר זה יש פתרון כחול לבן ראשון מסוגו.

חברת הסטארט-אפ הישראלית My Bouncer פיתחה פתרון חדשני, שמאפשר לזהות מראש את קיומו של סם אונס במשקה – בעזרת הטלפון הנייד. הפתרון הוצג בתחרות קולר לסטארט-אפים, שנערכה לא מכבר בפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב, וזכה שם בפרס בסך של 100 אלף דולר.

בפרק הזה של פודקאסט אנשים ומחשבים שוחחנו עם ליאת קפלן, מייסדת ושותפה בחברה, ושמענו ממנה על הפתרון, כיצד עלה הרעיון לפיתוחו ומה התוכניות להמשך, בעקבות הזכייה הנאה.

כיצד הטכנולוגיה יכולה לסייע במניעת אלימות מינית, אחרי שהתוקף נותן את סם האונס?
"הפתרון שלנו מבוסס על טכנולוגיה שנמצאת בשימוש בעיקר במעבדות ויודעת לזהות חומרים מסוכנים בתוך שניות, וללא מגע יד אדם. לקחנו את הטכנולוגיה הזו ולהפוך אותה לזמינה לכל אחת ואחד מאיתנו בטלפון הנייד, והתוצר של זה הוא תוסף שנמצא בטלפון של האישה או הגבר. באמצעות התוסף, הם יכולים לדעת אם בתוך המשקה שהוגש להם הוכנס סם אונס, או כל חומר רעיל אחר".

אמרת שאתם מיישמים טכנולוגיה קיימת. מהי ואיך היא מתחברת לטלפון הנייד?
"אנחנו משתמשים בכלי לייזר ואור כדי לבדוק את החומר שנמצא מולנו ולקבל מעין טביעת אצבע שיש כמעט לכל מולקולה בטבע. הפעילות הזו נעשית על גבי חומרה. אנחנו מרדדים את רכיבי החומרה ומצמצמים את טווח הזיהוי שלה לסם עצמו, במתווה שמייצר חיווי מיידי למשתמש, ברמה של כן או לא (כלומר, האם יש במשקה סם או שאין – י"ק ור"ק). מה שמוצמד לטלפון זה אלגוריתמים מבוססי בינה מלאכותית וכלי תוכנה שדי דומים לארנק האלקטרוני שיש בטלפונים רבים".

איך זה עובד בפועל?
"הפעולה די דומה לפעולה של צילום באמצעות הסלולר, למשל סלפי – אבל עם הכוס. מה שצריך לעשות זה לכוון את הטלפון לעבר הכוס, ללחוץ על הכפתור שמוביל לרכיב שנמצא בטלפון ובתוך שניות מתקבל על המסך חיווי אם יש במשקה סם או לא".

ליאת קפלן, מייסדת ושותפה ב-My Bouncer. צילום: דוד פרתי

בואי נתאר סיטואציה: יש זוג על הבר, הבחור מתחיל עם הבחורה והיא פתאום מצלמת את הכוס. זה לא נראה חשוד?
"היא כאילו עושה סלפי, ויכולה לעשות את זה ברגע שהבחור לא נמצא או לא רואה. זו פעולה מהירה, של שניות, אבל בשניות האלה אנחנו יכולים להציל חיים".

נניח שחלילה, הבחורה גילתה שיש במשקה סם אונס. מה היא אמורה לעשות?
"זה כבר לא קשור להמצאה שלנו. היא יכולה לצלצל למשטרה, לקום ולעזוב את המקום או כל דבר אחר – העיקר לא לשתות את המשקה עם הסם, חלילה".

יש כבר מוצר?
"יש לנו פרוטוטייפ שולחני שעובד, אבל עדיין לא ממש מוצר סופי. האתגר הוא הקטנה והוזלה של רכיב התוכנה. השלבים הבאים הם דילוג להדגמה על מכשיר טלפון והמשך הפיתוח עם המשתמשים".

איך עלה הרעיון לפתח את הפתרון?
"ב-15 השנים האחרונות עסקתי בשיווק, פיתוח עסקי ואסטרטגיה בחברות מאוד גדולות. או אז הגיע משבר גיל ה-40 ואמרתי לבן זוגי שאני חייבת לעשות משהו שיעזור לעולם. למזלי, בן הזוג שלי הוא כימאי, דוקטורנט באוניברסיטת תל אביב ומנהל מעבדה. יום אחד, כשהוא חזר הביתה, הוא אמר לי שיש טכנולוגיה שמאפשרת לזהות סמי אונס, שהם משתמשים בה במעבדה ושהוא רוצה ליישם אותה עבור הבת שלנו, באמצעות הטלפון.

בהתחלה צחקתי, כי זה נראה לי הזוי, אפילו ברמה הפרקטית, בעת שהיא נפגשת עם בחור, בדיוק כמו ששאלת אותי עכשיו. אבל עם הזמן הבנתי שיש דרכים למזער את התהליך, ואז החל להתגבש הרעיון, שאני שמחה שזכה להוקרה בתחרות החשובה".

לסיכום אמרה קפלן כי "אנחנו מקווים שהפתרון שלנו יהיה בשימוש המוני, וכך גם נוכל לייצר ספריה עם מאגר של סוגי סמי אונס שונים, לטובת כולם וכולן".