פודקאסט: כך מתפקד מנמ"ר המועצה האזורית גליל עליון תחת אש

שי קורנבלום, תושב קריית שמונה, מנמ"ר המועצה האזורית גליל עליון, התעורר בשבת של ה-7 באוקטובר, כהרגלו, בשעת בוקר מוקדמת. בחוץ היה עדיין שקט. תוך כדי גלישה באתרי החדשות וקריאת הידיעות על ירי הטילים, הוא הבין שמשהו גדול קורה. כעבור זמן קצר הוא הוזעק על ידי קב"ט המועצה, שהודיע לו שפותחים את מרכז ההפעלה לחירום, שנמצא בבניין שלה. על אף שפונה עם משפחתו למושב סמוך לכנרת, קורנבלום לא החמיץ מאז ולו יום עבודה אחד במשרד בגליל העליון, וממשיך לנהל את ה-IT של המועצה, עובדיה וכל היישובים שנמצאים בשטח השיפוט שלה.

בראיון לפודקאסט אנשים ומחשבים הוא מספר כיצד מנהלים IT בשגרת המלחמה שבה נמצא אזור הצפון, איך ממשיכים, למרות המצב, לשרת 29 קיבוצים שנמצאים תחת אחריות המועצה, כיצד נערכים לקראת החמרה אפשרית במצב הביטחוני ואיך מתמודדים עם העובדה שספקים שלה מסרבים לתת לה שירות.

ספר קצת על עצמך.
קורנבלום: "אני תושב קריית שמונה מ-2009, אבא לשני ילדים בני 10 ו-13, ונשוי לתהילה. למועצה האזורית גליל עליון הגעתי לפני שבע שנים, כממונה על נושא ה-GIS. סמוך לפרוץ הקורונה מוניתי למנמ"ר המועצה".

ספר קצת על המועצה האזורית גליל עליון.
"המועצה מתפרשת על שטח של 300 אלף דונם, עם 29 קיבוצים – מסאסא בקצה הצפוני ועד לקדרים בדרום. אנחנו תומכים ב-IT בקיבוצים שלנו, ונותנים שירותי חינוך ליישובים שכלולים בשטח שלנו, במועצות אחרות. לאותם ישובים אני גם מסייע כיועץ חיצוני, כי יש להם ארגוני IT משלהם. כמו כן, כמובן, אנחנו נותנים שירותים ל-250 עובדי המועצה".

מה זה אומר מבחינה טכנולוגית לפתוח מרכז הפעלה כמו זה שנדרשת לפתוח ב-7 באוקטובר?
"כשאני אומר לפתוח, זה לא מ-0 ל-100. צריך להבין שהמרכז הזה פעיל כל השנה, וגם לפני ה-7 באוקטובר היו אירועים שהיינו צריכים לתת להם מענה. אנשי המרכז כבר מתורגלים, כל אחד יודע בדיוק היכן הוא צריך לשבת ומה לעשות, ולכן הפעלתו ב-7 באוקטובר הייתה מהירה. ב-8 באוקטובר כבר החלו הפעולות של החיזבאללה וב-9 בו כבר החל הפינוי, לפי הכללים שהמדינה קבעה. נערכנו להמשיך לתת שירותים לכל המפונים, מכל מקום שהם פונו אליו".

אילו פעולות עשיתם בתחום ה-IT?
"הפעולה הראשונה הייתה הפלת כל מערכות ה-GIS, מכיוון שהן מכילות מידע מדויק על מיפוי המקלטים, שעלול לכוון את האויב. בנוסף, חסמנו את הכניסות מחו"ל לאתרים שלנו, ואת מרכזיית ה-IVR של המועצה העברנו למרכז ההפעלה. כל תושב שמתקשר למועצה, לכל מחלקה ועם כל שאלה – השיחה מנותבת אלינו. כמו כן, פיתחנו שיטה למשלוח הודעות, שמתלבשת על מערכת הודעות משותפת לתושבים שיש בטלפונים של כל חברי הקיבוץ. זה ערוץ חירום, שקיים כל הזמן אבל מתעורר כשיש צורך. הוא עבד בצורה יוצאת מכלל, וממש לפני כמה ימים עשינו בדיקה וגילינו שהעברנו 34 מיליון פעמים הודעות דרך הערוץ.

בנוסף, יש ערכת שליטה שעוקבת אחרי כל האירועים, בין היתר בעזרת מערכת שועל, ופריסת מצלמות חכמות, שיודעות לזהות דברים חשודים".

איפה נמצאים עובדי המועצה?
"כמו המפונים האחרים מיישובי המועצה, הם מפוזרים ברחבי הארץ, ומצוידים במחשבים ניידים. הם יכולים להתחבר ולעבוד כרגיל מכל מקום, אפילו מהקצה השני של המדינה – מאילת. אנחנו ערוכים גם לתרחיש של התלקחות ביטחונית שלא תאפשר לנו להגיע לבניין המועצה, והעובדים יודעים מה הם יצטרכו לעשות במקרה קיצוני שכזה. אני יכול להפעיל את חדר המצב ואת השרתים מהרכב שלי".

מה לגבי שירותים מספקים, תחזוקה ועוד?
"את מרבית התחזוקה אנחנו עושים פה. כל שירותי הטכנאות שלנו הם אצל חברה חיצונית, אבל אני די מופתע מכך שיש חברות ספקיות שאני עובד אתן הרבה שנים – חברות מחשוב, תקשורת ואחרות, שאנשים שלהן מסרבים להגיע לפה, בטענה שאין להם אישור קב"ט. לדוגמה, אם אני צריך לתקן מחשב ששייך למועצה, אני צריך להביא אותו לבית שלי ליד הכנרת והטכנאי מגיע לשם, על אף שחלק מאנשי השירות גרים פה, בקריית שמונה או ביישובי המועצה".

ברמה האישית, הבית שלך נפגע? אתה לא חושש להגיע בכל בוקר לעיר?
"כן. יש קצת נזקים, הכול מסביב עזוב והגינה מוזנחת. זה עצוב, אבל אין מה לעשות. אני לא ישן פה, אלא נוסע בכל יום דרומה, לבית שלנו, כרגע – מרחק של 40 ק"מ, וחוזר בלילה. האם אני פוחד? אני אומר לעצמי שיותר אנשים נהרגו בתאונות דרכים מאשר מהפגזות ורעשים. אני נזהר וזה כבר הפך לשגרה".

מה מחזיק אותך?
"אני רואה בעבודתי שליחות, שנועדה לסייע לכל התושבים, לתת להם תחושת ביטחון ורוגע שימשיכו עד כמה שאפשר בשגרת חייהם. התחושה בוודאי לא נעימה, בעיקר בגלל ההתפרקות של קהילות שלמות וחברים לעבודה שגם הם לחוצים – אבל מתגברים. אני אדם אופטימי מטבעי".