פודקאסט אנשים ומחשבים: טלקום ניישן מהר חוצבים בירושלים

בפרק הזה של פודקאסט אנשים ומחשבים התארח אודי קשקש, מנכ"ל חברת התקשורת הוותיקה רד, שנכנס לתפקידו לפני שלוש שנים, כאשר שב מארצות הברית והחליף את דרור בין, שמונה למנכ"ל רשות החדשנות.

לקשקש יש 28 שנות ניסיון. הוא עובד ב-רד מאז 2016. בין היתר, הוא ניהל את פעילות רד בצפון אמריקה, ולפני שמונה למנכ"ל החברה הוא היה סגן נשיא חטיבת הלקוחות והוביל את מכירות השירותים שלה ברחבי העולם. בראיון הוא מספר על נקודות בקריירה שלו: ההתחלה בחברה עם קשר ל-רד, העבודה בחו"ל, בנוקיה-סימנס, המעבר חזרה ל-רד, בפעילות שלה בארצות הברית, ועד לחזרתו לארץ – במידה רבה מאחר שבתו רצתה לשרת בצה"ל.

תרחיב קצת על עצמך, מעבר למה שנכתב בהקדמה.
קשקש: "הגעתי לעולמות ההיי-טק והתקשורת די במקרה, אחרי שירות צבאי קרבי ואחרי הטיול של אחרי הצבא. רציתי בכלל להיות מדריך ג'יפים. אני חובב טיולים וניווטים, ובאותה נקודת זמן הייתי בטוח שזה מה שאעשה. חבר שלקח כמה קורסים באוניברסיטה הפתוחה במדעי המחשב אמר לי: בוא תראה, בוא תצטרף – וזה עניין אותי. שנתיים וקצת אחר כך כבר הייתי עם תואר ראשון במדעי המחשב".

מה עשית עם התואר?
"זה היה סוף שנות ה-90. ההיי-טק לא היה אז כמו שהוא כיום, לא היו סטארט-אפים אבל המחשבים היו תחום יוקרתי, אז החלטתי לעבוד בזה. מקום העבודה הראשון שלי היא סיברידג', שאגב, במקור הייתה חלק מ-רד, ואחר כך נמכרה לסימנס. העיסוק של החברה היה בטלקום, וכמו הרבה החלטות שמקבלים בגילאי ה-20, זה משהו ששינה לי את הכיוון ואת החיים. והנה אנחנו כמה עשורים אחרי, ואני עדיין בתעשייה".

אמרת שההיי-טק של היום לא מה שהיה פעם, אבל זה נכון גם לטלקום. הייתה אז בזק, והיו עוד כמה חברות. מדוע בחרת דווקא בתחום הטלקום?
"זה היה לפני פיצוץ בועת הדוט.קום והיו חסרים בתעשייה המון מהנדסים. אחרי סיום התואר קיבלתי הצעות עבודה רבות. למה בחרתי בטלקום? אהבתי את המראיין שראיין אותי, והוא שכנע אותי. התחלתי כמהנדס תוכנה בפיתוח במה שנקרא אז Real Time. החברה עברה הרבה גלגולים, נמכרה לסימנס ואחרי זה סימנס-נוקיה. בקיצור, עבדתי בכמה חברות מבלי שעזבתי את מקום העבודה. בסך הכול ביליתי שם שלוש שנים. בתקופה הזו התקדמתי, מהר מאוד עברתי לניהול צוותים וניהול פרויקטים, שזה כלל גם חומרה וגם תוכנה, וזה כבר היה כאשר היינו חלק מנוקיה-סימנס. היו לנו מהנדסים בסין, בפורטוגל, בהודו, בארצות הברית ובארץ".

התחלת לראות עולם, מה שנקרא.
"אכן כן. אבל רציתי לעבור מהצד של הפיתוח לצד של הלקוחות, אלה שמשתמשים באפליקציות שלנו, ובכלל, יותר להתחבר לביזנס. המעבר היה די חד – יום אחד עברתי לפיתוח עסקי. זה חייב אותי לקבל החלטה אישית לא קלה, כי כבר הייתי בעל משפחה עם שתי בנות, והייתי חייב לעבור לחו"ל. טוב שזה היה לפרברי ניו יורק המקסימים".

מן הסתם, מדובר בחוויה ובאתגרים אחרים.
"למען האמת, הייתי צריך גם שם להתחיל מאפס. אמנם, לפני כן ניהלתי קבוצות מאוד גדולות, אבל זה לא אותו הדבר בכלל. ואכן, הפכתי לאיש מכירות – ממש מאפס".

כמה שנים הייתם בארצות הברית?
"למען האמת, תכננו להיות שם שנתיים-שלוש, ובסוף נשארנו 13 שנים. חזרתי כאשר קראו לי להחליף את דרור בין, וגם כי הבת שלי רצתה לחזור".

גם שם החלפת חברות… נכון?
"עבדתי שם עבור סימנס כמה שנים, וזה היה בית ספר מצוין, אבל הרגשתי שלי זה לא כל כך מתאים, כי החברות האלה הן מאוד פוליטיות, וכדי ללכת על פרויקט אתה צריך לקב. אישור מ-20 אנשים".

אז מה עשית?
"אחרי ארבע שנים עברתי לחברה ישראלית בשם סרגון, בתפקיד של ניהול, וזה קצת החזיר אותי לתרבות הישראלית – דברים יותר דינמיים, בהירים, יותר החלטות מהירות .ניהלתי צוות מכירות. מה שיותר מעניין היה שסרגון שייכת לרדוור (מקבוצת רד בינת – י"ק), כך שהכול מתחבר, בסופו של דבר. אחרי ארבע שנים פנו אליי מ-רד והציעו לי לנהל את כל הפעילות בצפון אמריקה. עשיתי זאת עד שחזרתי לארץ, וזה גם התרחב למדינות אחרות בעולם".

איך בכל זאת מתמודדים? הרי יש כאן חברה ישראלית מול ענקיות טלקום.
"העוצמה של רד, מעבר לאיכות המוצרים, היא הוותק. הנוכחות בשוק של מעל 40 שנה אומרת משהו, וגם איכות ההון האנושי הישראלי. אבל שלא יובן לא נכון – זה לא קל. אנחנו עובדים מאוד קשה כדי להמשיך להיות מובילים, ושמים דגש חזק על טכנולוגיה. לא פעם אנחנו עדיין החדשנים והקטנים, שמייצרים חדשנות משבשת, ותמיד מפקידים להיות ישראלים. למשל, צ'יפ חדש שפיתחנו אחרי ה-7 באוקטובר – הצוותים הציעו לקרוא לו בארי. ראינו בזה דרך להנציח את נושא התקומה".