מקרה מבחן
יונתן קורפל מייחס חשיבות להשלכות הקמפיין האינטרנטי של עו"ד אלדד יניב נגד "השיטה" של מנהיגי המדינה
התקופה שעד הבחירות תספק לנו עוד דרמות רבות. המיזוגים בין המפלגות, שאר המהלכים הפוליטיים והרפש שראינו עד כה הם רק ההתחלה. היא גם תכלול שפע של תעמולה ובניגוד לתקופה בה לא היה אינטרנט ועיקר המאמץ התעמולתי התרכז בטלוויזיה, אך טבעי שבמערכת הבחירות הזו, הרשת תרכז לא מעט ממאמצי כל המפלגות והמועמדים.
חיבור בין השניים יוצר דברים כמו סרטוני הרשת של עו"ד אלדד יניב, שמפורסמים בזה אחר זה ביו-טיוב (YouTube) תחת הכותרת "השיטה". ללא קשר לעמדה פוליטית זו או אחרת, עו"ד יניב הוא דמות צבעונית ושנויה במחלוקת, ששנים רבות מחייו בילה כמשרתם ויועצם של מנהיגים ושועים. עכשיו הוא "חזר בתשובה" ולאחר שלטענתו, חזה בריקבון של המערכת הפוליטית מבפנים, הוא מנהל מערכה נגדו – שקשה לנחש את אחריתה.
יניב מתכוון לרוץ בבחירות במסגרת מפלגה חדשה, שנשענת כמעט לחלוטין על פרסומים באינטרנט, ובכלל זה על הסרטונים ביו-טיוב. אלה עוסקים בדמויות מרכזיות במדינה, ובראשן ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ומעלים נגדם טענות חמורות, בדרך פוגענית ומשתלחת. המסה, הסגנון ופיזור יעדי התקיפה עלולים להיות חסרי תקדים.
הקמפיין של יניב ומפלגתו החל לפני שבועיים, ועד כה הועלו במסגרתו שלושה סרטונים. אחת לכמה ימים מועלה סרטון נוסף, ויניב מבטיח לשחרר בסך הכול כ-20 סרטונים.
אנשים עם טענות היו ויהיו תמיד. קולם בדרך כלל כמעט שלא נשמע, בוודאי כשהם ניצבים מול מנגנון אדיר. הפעם זה שונה, עקב התהודה של האינטרנט, מה שיביא לכך שבמוקדם או במאוחר יגיעו תביעות הדיבה. ברור שבקרוב ייכנסו לתמונה פרקליטי צמרת שינסו לשבש את העלאת הסרטונים, או לפחות לגרום ליניב להתדיינות משפטית ארוכה, שבסופה ישלם ללקוחות שלהם מחיר גבוה.
חשוב לשים לב שרוב אמצעי התקשורת נזהרים שלא לשדר את הסרטונים, או חלקים מהם, מחשש להיחשב כמפיצי דיבה בעצמם. עם זאת, חלק מאמצעי התקשורת מצטטים את הסרטונים הללו, מה שגורם להגברת העניין בהם. ואמנם, הסרטון הראשון צבר עד אתמול (ד') כ-75 אלף צפיות, השני צבר יותר מ-35 ובשלישי צפו כ-16 אלף.
החשיפה הגדלה של הסרטונים תביא להתנגשות שתעניק לפרשה מעמד של מקרה מבחן. אחריו נדע טוב יותר מה מותר ומה אסור. מאוד מסקרן יהיה ללמוד מה תוליד ההתכתשות המרה הצפויה בין הצדדים. אדם אחד מעז ללכת נגד שורת המנהיגים, ונימוקיו עמו.
כאן נעוץ הלקח המרכזי מהפרשה: אי אפשר לסתום לרשת את הפה, לסכור דברים שהפצתם נעשית בה. חלפו הימים שבהם הייתה יכולת לצנזר אמירות. מערכת הצדק, שכאמור, סביר להניח שתידרש לנושא, יכולה להעניש את מי שעבר על החוק, היא לא יכולה יותר למנוע מלכתחילה ממי שהחליט לקחת על עצמו את הסיכון להציג את דבריו קבל עם ועדה.
באמת מעניין איך זה יגמר. יתברר כצודק או יתברר כהזוי?
מי שמנסה להלחם נגד האינטרנט דופק את הראש בקיר
חירות ואניטרנט שניהם מעניינים והמיפגש בניהם עוד יותר .תראו כמה תגובות . גם אני הגב תי למרות שלא אמרתי כלום .
אני תוהה על תפקידו של האינטרנט? לתת לכולם להביע את הדעה? אני מאמין שדווקא ההפך... למצוא את אלה שדעתם שונה.. ולהתעמר בהם. לעתים כי משתלם כלכלית. וסליחה על חוסר הזהירות... משטרים דיקטטורים שמונעים מנתניהם להשתמש באינטרנט לא הבינו נכון את תפקידו. כאן אתה מוצא את מתנגדיך... ומטפל בהם. כאשר הם יוצאים מהמאורה. דעה ובקורת לא מעניינת אף אחד... אם אי אפשר לעשות עליה כסף... מרקוס אייל...
אין אין אין לבלום את האינטרנט
כן, האינטרנט הוא חלק מחיינו וילווה אותנו גם בבחירות
המספרים של הכניסות לא מוכיחים שזה הולם ומשתתק?
מספר התגובות מוכיח כי הנושא שהעלה קורפל חשוב נושא חשוב מביא הרבה תגובות
צריך הרבה אומץ כדי להפיץ סרטונים בעלי אופי כמו "השיטה". לפי דעתי הם היו מקבלים סיקור תקשורתי הרבה יותר רחב במידה והיו מתבססים יותר על הוכחות ופחות על מוזיקה מפחידה.
טוב מאוד! הרי ביבי מפעיל תעמולה כזו רק בקנה מידה ארצי. הפחדות על איראן באינטרנט, בעיתונות ובטלוויזיה. יש לו עיתון שמעלה על הכתב אך ורק דברים שעברו את אישורו, ישראל היום, הביביתון של המדינה. ורובנו בולעים את כל המידע הזה בלי לחשוב פעמיים ובלי לשאול ולדרוש אלטרנטיבות. אז טוב מאוד שיש מי שעושה זאת!
בהתייחסות מסוג שונה: אם עד היום לא הוגשה תביעת דיבה נגד יניב וחבריו, המסקנה היא שיש דברים בגו. הנה עוד סיבה מצוינת לאינטרנט פתוח חופשי ומשוחרר.
צריכים לנהוג ביד קשה כדי שכל אלה המתפרעים ברשת ללא כל אחריות יתחילו לחשוב לפני שהם פוגעים וגורמים נזקים בקלות ובלי מחשבה
היום יצא כבר פרק 4, לידיעתכם
ללא קשר לכתבה איך אתר שקורה לעצמו pc.co.il עדיין בנוי בצורה מיושנת עם גישה קשה? איך הייתי אמור להגיע ל"שבוע של קורפל" אם היד שלי הייתה רועדת?
הם מ פ ח ד י ם!
לדעתי, השימוש ברשת במערכת הבחירות הקרובה הוא לגיטימי ואף מתבקש כשכל חיינו מתנהלים על גבי רשתות חברתיות כאלו ואחרות בימים אלו. הרשת היא הדרך המהירה ביותר להגיע לכל שכבות האוכלוסייה באופן מיידי ונגיש אך לדעתי יש בעייתיות עם הקונספט של סרטונים המכפישים אנשי ציבור ברשת. יש שתי דרכים להעצים את עצמך. האחת להדגיש את יתרונותייך והשנייה להדגיש את החסרונות של המתחרים אני מעריכה יותר את המשתמשים באופציה הראשונה וסולדת כמעט אוטומטית מהמשתמשים בדרך השנייה. ביקורת על אנשי ציבור היא מצוינת, היא הבסיס לקיומה של מדינה דמוקרטית אך יש גבול דק בין לבקר ללהכפיש, וכאן הגבול מטושטש. יותר הולם לדעתי היה להעלות את הטענות במקום בו הדמויות המדוברות היו יכולות להגיב לטענות באופן ישיר ומיידי. אני מאוד אהסס לבחור במועמד המשתמש בשיטות כאלו ולו בשל החשש שכך הוא ינהל גם מאבקים עתידיים הקשורים לטובתה של המדינה אין אפשרות לצנזר את הרשת, מרגע שסרטון מועלה, החשיפה היא מיידית ורחבה. גם אם יאלצו את מעלה הסרטון להוריד אותו, הנזק התדמיתי כבר נעשה. אבל אולי הביקורת הציבורית צריכה לכוון למערכת בחירות נקייה יותר, בה כל נציג מציג את הסיבות לבחור אותו ולא את הסיבות לא לבחור את המתחרה , כך נוכל לבחור במתמודד שאנו מאמינים שהוא הטוב ביותר ולא לסנן בדרך האלמינציה את הגרועים.
יונתן שלום, אנו בתקופה בה הרשת נותנת חופש ביטוי לכל אדם על פני כדור הארץ (או לפחות לרובם, ונתעלם מסין לרגע) ויוטיוב הינו אחד מהאתרים הבולטים בתחום שנותנים לכל אחד חופש ביטוי במסגרות מאוד רחבות יחסית. אך כמו שלקוריאני הרוקד בצורה מצחיקה יש 300 מיליון צפיות, אל לנו להתרגש מהישראלי שהגיע ל75 אלף. הרבה אנשים יכולים להגיד דברים חסרי טעם, השאלה היא האם הרבה אנשים לוקחים אותם ברצינות (לשמוע דבר חסר טעם אין פירושו לייחס לו חשיבות)
מעניין מאד מה עם התגובה של המבוקרים?