הדיון על חשיפת שמות גולשים ברשת הגיע לבית המשפט העליון; ההכרעה – בקרוב
קביעת בית המשפט צפויה להפוך להלכה בנושא חשיפת שמות הגולשים, כיוון שאין במדינה חוק או הלכה בתחום ● 013 נטוויז'ן נתבעת לחשוף שמות גולשים שהוציאו לכאורה לשון הרע ● עו"ד קרן צוקרמן, היועצת המשפטית של ספקית האינטרנט: "חובתנו לשמור על האנונימיות של ציבור גולשי האינטרנט בישראל" ● עו"ד אביב אילון, מומחה אינטרנט: "הגיע הזמן שייעשה משהו עם הנושא הזה"
המאבק לחשיפת פרטי גולשים ישראליים ברשת עלה מדרגה הבוקר (ב'): בבית המשפט העליון התקיים דיון עקרוני ותקדימי בסוגיה של חשיפת שמות גולשים. הדיון התקיים בהרכב מיוחד של שלושה שופטים: אליעזר ריבלין, אליקים רובינשטיין ואדמונד לוי. קביעת בית המשפט העליון צפויה להפוך להלכה, כיוון שכיום אין חוק או הלכה מחייבים בעניין. כך, עד היום התקבלו בבתי המשפט השונים בארץ, במחוזי ובבתי משפט השלום, פסקי דין סותרים. בעקבות הדיון שהתקיים אתמול בבית המשפט העליון, צפויה הכרעת השופטים בקרוב.
תחילתה של הפרשה בינואר 2007. נגד רמי מור, מטפל אלטרנטיבי במקצועו, פורסמו הודעות באתר דוקטורס, בהן כונה "שרלטן" ו-"גנב". מור ביקש לתבוע את מי שפרסם דברים אלה, בגין לשון הרע, אולם לשם כך הוא היה זקוק לפרטי הגולשים. מור הגיש בקשה לחשיפת פרטי גולשים בבית משפט שלום בחיפה, וביקש את פרטי ה-IP של המכנים אותו בכינויי גנאי, כדי לתובעם.
עו"ד צפריר נגבי ועו"ד מאיה תגר, ממשרד פישר, בכר, חן, וול, אוריון ושות', ייצגו את 013 נטוויז'ן בתיק. הם התנגדו לחשיפת השמות וטענו, כי "013 נטוויז'ן נטולת אינטרסים, היא מונעת את חשיפת פרטי הגולשים אך ורק מטעמי הגנה על חיסיון לקוחותיה והאנונימיות שלהם ברשת". לדברי הפרקליטים, "זוהי האסטרטגיה של החברה, ולכן היא נלחמת על זכויות לקוחותיה להיוותר אנונימיים בניגוד לחברות אחרות בשוק, שאינן מתנגדות לכך". הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט השלום, שאימץ את מבחן העבירה הפלילית, משמע, רק ביטוי של לשון הרע שיש בו משום עבירה פלילית, יחייב את חשיפת זהות הגולשים.
בפברואר 2008 מור ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בחיפה, שדחה אף הוא את הבקשה. במחוזי נקבע מבחן מקל יותר לחשיפת זהות הגולשים, משמע, לא עוד מבחן העבירה הפלילית, אלא שבית המשפט יבחן האם בוצעה עוולה אזרחית של לשון הרע. אם התשובה חיובית, בית המשפט יחפש "דבר מה נוסף" כדי להצדיק את גילוי הזהות. בית המשפט לא הגדיר במדויק מהו אותו "דבר מה נוסף", והוא יכול להשתנות בכל מקרה: לפעמים זו עוצמת הביטוי הפוגע, לפעמים זוהי תדירות הפרסום, לפעמים העובדה שהפרסום לא מגלם שום אינטרס ציבורי. במאי 2007 מור הגיש בקשת ערעור לבית המשפט העליון, ובעקבותיה התקיים הדיון בבית המשפט העליון.
"עניין עקרוני"
עו"ד קרן צוקרמן, היועצת המשפטית של 013 נטוויז'ן, ציינה כי "013 נטוויז'ן רואה בדיון שהתקיים עניין עקרוני. לחברה אין אינטרס כלכלי בתוצאות הדיון. יכולנו לבחור בדרך הקלה ולהודיע לבית המשפט, בדומה לחברות אחרות, שאין לנו עמדה. אולם, אנו חושבים שיש לנו חובה כלפי ציבור לקוחותינו וכלפי גולשי האינטרנט בישראל בכלל, להגן על חופש הביטוי שלהם ועל האנונימיות שלהם".
בדיון ביקשו עורכי הדין של ספקית האינטרנט מבית המשפט לקבוע, כי חשיפת זהותו של גולש שנטען כלפיו שהוא ביצע עוולה של לשון הרע – לא תהיה הליך אוטומטי או אגבי, אלא שחשיפת זהות שכזו תיעשה רק בנסיבות מיוחדות. הם ביקשו גם שייקבעו כללים ברורים לפיהם יוחלט האם לחשוף את זהות הגולש או לא.
לחשוף שמות הגולשים, אולם באופן מאוזן
"טוב מאד שנערך דיון שכזה, הגיע הזמן שבית המשפט העליון יידרש לסוגיה החשובה הזו", אמר לאנשים ומחשבים עו"ד אביב אילון, משרד אילון ושות', מומחה בדיני אינטרנט ומחשבים. לדבריו, "עם כל הכבוד ל-013 נטוויז'ן, טענתה שהיא מגינה על אנונימיות של גולשיה, עלולה להיתפס כעניין שלילי, מוטב ולא הייתה בוחרת צד כזה או אחר, אלא שומרת על ניטרליות".
לדבריו עו"ד אילון, "זכויותיהם של הנפגעים ממעוולים אנונימיים באינטרנט, אינן פחותות מזכויות לחופש הביטוי מחד, ולבטח גוברות במקרים מסוימים – כפי שניתן לראות מן הפסיקה העשירה בעולם הפיסי. יתירה מכך, בתי המשפט מצאו כבר בעבר מקרים שונים, בהם נקבע שהעובדה שמדובר בטכנולוגיה, אין בה לכשעצמה כדי להקנות זכויות מיוחדות למשתמשים בה. בתי המשפט קבעו כי משהתבצע שימוש ציני בטכנולוגיה, אין לתת למשתמשים יתרון על חבריהם המעוולים בעולם הפיסי".
"כולי תקווה שבית המשפט העליון יידרש לסוגיה של חשיפת פרטי גולשים אנונימיים בצורה ראויה", אמר, "ולא כמו שחלק מבתי המשפט השלום והמחוזי התייחסו עד כה". הוא סביר כי קיימות שלוש גישות מרכזיות בפסיקה: האחת, המחמירה הקובעת שבתחום לשון הרע יש צורך ברמה גבוהה של עוולה, משמע אין לחשוף שמות הגולשים, אלא אם כן נעבר רף פלילי. "המחוקק מעולם לא התכוון לכך. זוהי המצאה מלאכותית של בתי המשפט ויש בה כדי לייצר אפליה בין הנפגעים בעולם הפיזי לזה המקוון", הסביר. הגישה השנייה היא מגמת ביניים, הקובעת שצריך "דבר מה נוסף" בנוסף לעוולה שבוצעה. השלישית, "הגישה הנכונה", לדעת עו"ד אילון, שניתנה לאחרונה בשלושה פסקי דין בבתי המשפט המחוזי בתל אביב ובחיפה. בפסקי דין אלו נקבע כי כאשר מבוצעת עוולה, "אין לתת הגנה מלאכותית למעוולים, ויש לחשוף את פרטיהם".
אילון הוסיף, כי בתי המשפט התייחסו רק לנושא לשון הרע, "אולם זו טעות. יש עוולות נוספות בהן הנפגע מבקש לדעת מי פגע בו, כדי שיוכל להיפרע, למשל, הפרת זכויות יוצרים, שימוש אסור בסימני מסחר, פגיעה בפרטיות, ועוד". דרך ביניים מאוזנת נוספת, ציין אילון, היא "הליך פלוני-אלמוני", במסגרתה בית המשפט מורה לספקית האינטרנט לפנות למעוול, וליידע אותו שנפתחו נגדו הליכים משפטים בגין מעשיו, וכך מתאפשר לו להגיב ולטעון מדוע אין לחשוף את שמו. "כך", אמר, "יש שמירה על זכויות יסוד לפרטיות, מול זרימת מידע".
עו"ד אילון סיכם באומרו, כי "הגיע הזמן שמישהו במדינה יעשה משהו עם נושא טעון זה. כולי תקווה שהעליון יידרש לסוגיה באופן רחב, ויעשה את מה שהמחוקק אמור היה לעשות לפני ארבע שנים, באמצעות חוק מסחר אלקטרוני – הצעת חוק שלא הבשילה. קיימות דרכים במסגרתן ניתן לחשוף את פרטי המעוול האנונימי. השופטים יעשו עימנו חסד אם ייתנו החלטה רחבה ועקרונית שתכלול את שלל העוולות ולא תתמקדנה ספציפית בעוולת לשון הרע. כך, הנפגעים יידעו כיצד לקבל את פרטי המעוולים, המעוולים יידעו שלא יוכלו להתחבא מאחורי האנונימיות שלהם, וספקיות השירות תדענה מהם הגבולות שלהם".
הבעיה אינה הגולשים אלא הפורומים הרבים שנותנים לגולשים לרשום ככל העולה על רוחם. היה מוטב כי מנהלי הפורומים ינהלו גם את התכנים בטרם פרסומם ולא יתנו במה משוללת רסן לגולשים. לדעתי לפורומים עצמם יש להתייחס כאל רשות עיתונאית לכל דבר ומשכך מוטלת אחריות על מנהלי הפורומים לערוך את דברי הגולשים. הרי לא מדובר פה בדוא"ל פרטי שנשלח בין מספר מצומצם של אנשים אלא באתר פעיל אשר הדברים הרשומים בהם ניתנים אף לחיפוש לפי שם ובעצם אדם אשר מנסה לקבל חוות דעת או ביקורת על גוף שעמו הוא רוצה לעבוד ניזון מאותם דברים שנכתבו. בעיתון כאשר מתפרסמת ידיעה המכילה לשון הרע בידי מקורות ולא הכתב עצמו, הרי שהעיתון במידה ולא יחשוף את המקור יאלץ לעמוד לתביעה בעצמו בעצם פרסום הדברים כך גם לגבי אתר אשר הינו מדיה פרסומית לכל דבר ועניין.
לכאורה,האתר שבו פורסמה העוולה נושא באחריות כלפי הניזוק.האתר אמור להגן על עצמו באמצעות תנאי השימוש עם הגולשים.
לפי הנסיון שלנו, לא צריך לעבור את כל הדרך עד לבית המשפט. לפעמים מספיק רק לאיים בנקיטת פעולה משפטית, ואם הגוף המאוים מספיק רציני, הם גם עושים את העבודה - כמו שקרה במקרה שלנו שכבר התפרסם בעתונות ותקצירו מופיע בכתובת http://www.disklace.com/Warez-and-Web2.htm בקצרה,, גילינו שתוכנה שלנו שנפרצה נמצאת בשימוש אצל לקוחות, והצלחנו לשלוף את כתובת ה IP שלהם כאשר הם ניגשו לעדכן גירסה דרך המערכת. פנינו דרך עורך דין לספק האינטרנט שלהם (מדובר בעשרות מקרים, כאשר רוב הלקוחות בארה"ב) , ודרשנו שהם יבררו מיהו המשתמש הסופי לפי הכתובת והתאריך בו איתרנו את השימוש בתוכנה, והצהרנו כי אם הם לא יבצעו את הנדרש, נראה בהם חלק מהגניבה כאשר נגיע אליהם בסיום התהליך בבית במשפט. לא היינו צריכים לעבור לשלב השני, משום שמהר מאוד כל המשתמשים נעלמו, וחלק מהם אף הסכים לשתף פעולה ולהעביר את המידע על המקומות מהן הם השיגו את התוכנה, ולדרישתנו היא הוסרה. סוף טוב - הכל טוב.