כל המציל נפש אחת מפער דיגיטלי
פרויקט מחשב לכל ילד מסכם 16 שנות פעילות, עם 53 אלף ערכות מחשב שחולקו ליותר מרבע מיליון ילדים והורים מהשכבות החלשות בישראל ● "הרעיון הוא לא רק הכנסת המחשבים לבתים, אלא גם ללמד את המשפחות כיצד להפעיל תוכנות ויישומים ותחזוקה שוטפת, כך שבעתיד לא יסבלו מפערים וחוסר שוויון", אומר פרופסור אריה סקופ, מיוזמי הפרויקט ויו"ר עמותת מחשב לכל ילד
אחד הסממנים לחוסר שוויוניות בחברה ובחינוך בעידן המודרני הוא הפער הדיגיטלי, שנוצר כתוצאה מההתפתחות המואצת של הטכנולוגיה, ובכלל זה ריבוי הטאבלטים, המחשבים ניידים, הטלפונים החכמים ומחירי החומרה שפוחתים. כך, בסקר האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, התגלה כי בעשירון העליון של משקי הבית יש לכל מאה נפשות 80 מחשבים, זאת בהשוואה לעשירון התחתון, שבו לכל 100 משפחות יש רק 15 מחשבים. מבין המדינות החברות ה-OECD, ישראל ממוקמת באמצע בשיעור הבעלות על מחשב ועל מנויי אינטרנט.
למאמץ לצמצם את הפער הדיגיטלי מצטרפים גם אנשי עסקים, ראשי תעשיות ההיי-טק ותורמים מחו"ל. אחד הפרויקטים הוותיקים יותר, שמציין בימים אלו 16 שנים להיווסדו, הוא פרויקט מחשב לכל ילד, בראשו עומד פרופסור אריה סקופ, מי שהקים את מיקרוסופט (Microsoft) ישראל ועמד בראשה במשך 17 שנים. "המטרה היא לא רק הכנסת המחשבים לבתים, אלא ללמד את הילדים מיומנויות ונגישות לטכנולוגיה, כך שבעתיד הם לא יסבלו מפערים וחוסר שוויון", אומר סקופ.
זה החל למעשה במפגש שערך בשלהי 1995 השר פרופסור שמעון שטרית, אז שר בממשלת יצחק רבין ז"ל, כדי לראות כיצד התעשיינים יכולים לסייע בצמצום הפער הדיגיטלי. "הרעיון היה להקים עמותה, שבוועד המנהל שלה היו אז חנן אכסף – מנכ"ל מוטורולה (Motorola) דאז, חנה לויט, מאיר זורע ותורמים נוספים", נזכר סקופ. הוא מעיר, כי היה מהמתנגדים לרעיון לתת למשפחות מחשבים משומשים, כפי שרצו בתחילה. בין הסיבות לכך היתה עלות התחזוקה היקרה של מחשבים ישנים. "לבסוף הוחלט שהמשפחות יקבלו מחשבים חדשים, כאשר המימון יהיה משותף לממשלה, ביחס ישר להיקף התרומות שאנו נגייס. גם הרשויות המקומיות לקחו חלק, והצוותים המקצועיים שלהם החליטו למי להעניק את המחשבים ולמי לא", אומר סקופ.
כך החלו אנשי צוות הפרויקט, המנוהל כיום על ידי אורלי תמיר, לעבור משכונה לשכונה ומעיר לעיר, שנה אחר שנה – ולספק למשפחות משכונות מצוקה את המחשב הראשון שלהן. "המחשב הוא רק חלק מהסיפור", מסביר סקופ, "כל משפחה מחויבת ב-45 שעות הדרכה, בהן היא לומדת כיצד להפעיל תוכנות ויישומים ותחזוקה שוטפת". לדבריו, "כמובן שאנחנו גם עוקבים אחר הילדים ומבקשים לדעת כיצד המחשב שיפר את רמת ההישגים שלהם במשך השנים".
"שנת 2012 תהיה שנת שיא בפרויקט מחשב לכל ילד", אומרת אורלי תמיר, מנכ"לית העמותה. "עד סוף שנת 2012 המיזם ישלים הענקת ערכות מחשבים לכ-7,000 משפחות בכ-100 רשויות ברחבי הארץ. בסך הכל חולקו עד היום 53 אלף ערכות מחשב. המחאה החברתית מקיץ 2011 הסיטה במעט את הזרקורים גם אל עבר תחום הפער הדיגיטלי. הביקוש תמיד יהיה יותר מההיצע, והפתרון הוא תעדוף שעושות הרשויות המוסמכות". לדבריה, "היכולת להיענות למצוקות היא פונקציה של משאבים כספיים. בשנת 2012 התקציב הכולל של הפרויקט היה כמה עשרות מיליוני שקלים, והוא מורכב מתרומות של גורמים חיצוניים כגון קרן אדמונד ג'יי ספרא, מיקרוסופט, שתורמת את התוכנות, והשתתפות מצד הממשלה. זהו תמיד הנעלם הגדול, במיוחד השנה בשנת בחירות, כאשר הכל מוקפא ואי אפשר לצפות מה יהיה בתקציב הבא".
אך פרופסור סקופ וראשי הפרויקט ממשיכים להיות אופטימיים. מה שנותן להם כוח להמשיך הוא סיפורים של הילדים שזכו לקבל מהם מחשב. כך, למשל, מספרת טלי אסייג, צעירה בת 21 שגדלה במגדל העמק ביחד עם עוד ארבעה אחים: "הייתי בת תשע כאשר הכניסו את המחשב הראשון הביתה", נזכרת אסייג. "אין ספק שבזכות המחשב הביטחון העצמי שלי גבר, הרגשתי שווה בין שווים וזה נתן לי את הדרייב להמשיך ללמוד". כיום אסייג עתודאית, מסיימת תואר ראשון בהנדסת מכונות בהצטיינות ובקרוב מאוד תתגייס ליחידת עילית של חיל האוויר.
אסייג, כאמור, אינה היחידה. אם אפשר לסכם את העבודה החשובה שעושים אנשי הפרויקט יום יום הרחק מעין הזרקורים, ניתן לומר כי הכנסת מחשב לכל משפחה, בכל מקום בארץ (כולל בשכבות החלשות ביותר, כמו המגזר הערבי והבדוואי), מצילה נפש אחת – ונותנת סיכוי לעוד ילד להתקדם, ללמוד ולצאת ממעגל העוני.
תודה. אפשר אולי לראיין את אחד/ת מה53 אלף שקיבלו מחשב?