אי-תרבות דיגיטלית

סקר של יאהו! גילה בין היתר, כי שליש מהמשתתפים בישיבות אינם מקשיבים ממש לנאמר בישיבה, ועושים במהלכה פעולות שונות, דוגמת משלוח מסרונים. עובדה זו, המוכרת לכל מי שחי בסביבה עסקית דיגיטלית, מתחילה להיות מכה של ממש. בישראל, כרגיל, התופעה הרבה יותר מוחצנת. לא פעם ולא פעמיים אתה מוצא את עצמך יושב בפגישה עם אנשים, ולמרות שהפגישה תואמה מראש, לנוחות המשתתפים בה, בן שיחך אינו מתאפק ועונה לשיחת טלפון, "כי היא חשובה".

המנומסים שביניהם יתנצלו בטרם יענו, למרות שזאת התנצלות בדיעבד, כי לך, כבן השיח באותו רגע אין הרבה אפשרויות לבחור. הרי לא שואלים אותך, בטרם המענה, האם אכפת לך שהם יענו על השיחה או לא. כל הטכנולוגיות הקיימות כיום בכל המכשירים הניידים, סינון שיחות, רטט, או אפילו רחמנא ליצלן – לכבות את המכשיר – הן כאלו שאינן מוכרות למשתתפים באותן פגישות. את האופציה הזו הם משאירים לפעמים אחרות.

בישיבות הנהלה חשובות, כמו גם בפגישות של בכירים שבהן אמורות להתקבל החלטות חשובות, מחזה נפוץ הוא של מנהלים הרוכנים על המכשיר הנייד שלהם. הם עונים למיילים, שולחים מסרונים, ולעיתים, אם צריך, גם יוצאים מהחדר לפרק זמן קצר כדי לענות על השיחה "החשובה" שנכנסה באותו רגע.

אלו שמתנהגים כך אינם בהכרח אנשים לא מנומסים, או כאלו שרוצים לפגוע במי שלידם. הם תופסים את המושג "זמינות מיידית" באופן מילולי. לשיטתם, הכלים הטכנולוגיים שמאפשרים זאת, הופכים אותם לכאלה שאינן ניתנים לניתוק או לסינון. כך, הם ממצים את הטכנולוגיה בלא הפסקה, "כולם יודעים שאני זמין 24 שעות ביממה", הם אומרים לעצמם.

הפרדוקס הוא שככל שיותר אנשים עוסקים במהלך אותה הישיבה במשלוח מסרונים, כך היא הופכת לפחות חשובה ופחות מועילה. השימוש במכשירים ניידים במהלכה הופך למכה של ממש, ופוגע בנושא הדיון שלשמו התכנסו המשתתפים.

בחלק מהארגונים מתחילים לראות נהלים של אי שימוש בסלולר בזמן הדיונים. כך, במטה הכללי, אסר רב אלוף גבי אשכנזי, הרמטכ"ל, על קציני המטה להכניס לישיבות מכשירים ניידים. ההנחייה אינה רק בשל טעמי אבטחת מידע.

הפתרון לתופעה כאובה זו צריך לבוא על ידי קביעת נהלים פנימית ולא חוקים, שאי אפשר לאכוף אותם. ארגונים צריכים להכניס לתוך מסכת קוד ההתנהגות של עובדיהם, פרק בנושא התנהגות בפגישות ושימוש נכון בטכנולוגיה. במקרה הזה, הטכנולוגיה לא מיטיבה עם התרבות האנושית

בימים של טרם פרוץ המהפכה הדיגיטלית לחיינו, הבוגרים שבינינו, קראו וניסו ללמוד את כללי ההתנהגות, כפי שבאו לידי ביטוי בספריה של חנה בבלי, "נימוסים והליכות". נראה כי הסטארט-אפ שיכתוב את כללי הנימוס והתרבות בעידן הדיגיטלי עשוי להרוויח לא מעט כסף. בתנאי שהסופר הפוטנציאלי לא יכתוב את פרקי הספר בעת פגישות ובדיונים חשובים.