הזכות לפרטיות של מחפשי העבודה

האובססיה בישראל להפרטה של כל דבר שזז לא פסחה על תהליכי גיוס כוח אדם לארגונים וחברות. התופעה נפוצה בקרב חברות היי-טק, קונצרנים גדולים וגם בשירות הממשלתי. כך נוצר שוק פורח של חברות השמה ומכוני מיון, המגלגלים מיליוני שקלים בשנה תמורת ביצוע תהליכי גיוס, אבחון ומיון. המידע הרב שמכוני המיון האלו אוגרים על כל מועמד הוא רגיש ביותר. הפרטים נשמרים במאגרים ממוחשבים ועוברים עיבודים שונים לצורך שרטוט פרופילים אישיים של המועמד. זאת, ללא שום קשר בין אם הוא התקבל לעבודה או לא.

אלא שגם אם נתעלם מתופעה בעייתית זו, הרי שישנה בעיה נוספת. שכן, החמור ביותר הוא שמכוני המיון – טייקוני גיוס והשמת כוח אדם – סברו עד כה שהמידע שהם צוברים על המועמד לעבודה הוא שלהם בלבד, או במקרה הטוב גם של הלקוח, זה שהם מיינו עבורו את העובד. המעסיק, יש להניח, מקבל מידע על מועמדים רלוונטיים, ועושה איתם מה שהוא חושב לנכון. אבל מה קורה עם כל האחרים שלא מתקבלים? מי ערב לחסיון המידע שלהם? מועמד שעבר מבחן מיון ולא התקבל, ירצה לדעת באופן טבעי היכן נכשל, כלומר מה מהי חוות הדעת של המאבחן אשר גרמה לו לא לקבל את התפקיד. בקיצור, המועמדים רוצים את המידע שמדבר עליהם.

ואולם, מכוני המיון סברו אחרת. כלומר, הם סיפקו לך בשמחה את המידע, אפשרו לך לעיין במסמכים – אבל תמורת כמה מאות שקלים. עובדה זו הכעיסה מאוד מועמדים רבים, שפנו בתלונות לרמו"ת (ר"ת הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע). לטענתם, יש כאן פגיעה ממשית בפרטיות ועבירה על חוק חופש המידע. בעקבות בדיקה שנערכה, פרסמה הרשות בסוף חודש פברואר האחרון הנחיות חדשות לכל מכוני המיון וגופים שמגייסים כוח אדם. בבסיס ההנחיה עומדת הקביעה כי על המכונים לאפשר למועמד לעיין בחומר המבחן שלו ובחוות דעת שהוגשו בעקבותיו ללא כל תשלום. לא עברו כמה ימים וחמישה מכוני מיון גדולים – אדם מילוא, פילת, טופ שיא, קינן שפי ומכון בגישה שונה – עתרו לבית המשפט לעניינים מינהליים בטענה שההנחיה אינה סבירה.

הרשות הבהירה למכונים שעם כל הכבוד, אין בכוונת המדינה לסוג מההחלטה. השבוע התבשרנו, כי חמשת המכונים שעתרו החליטו להסיר את התביעה ולקבל פחות או יותר את החלטת הרשות. אין ספק שזוהי החלטה חשובה, אבל היא לא מספיקה. על הרשות להיות עם היד על הדופק ולעקוב שההנחיה מבוצעת והמכונים לא מתחכמים. יותר מכל, על הרשות לעקוב ולראות איזה שימוש נעשה במידע שמצטבר על המועמד, כמו לאן הוא עובר והאם הוא מושמד בסוף התהליך, שכן יכול להיות שאותו מכון משרת כמה לקוחות שיכולים תיאורטית לחסוך מעצמם את העלות של מבחני המיון על מועמד מסוים ולקבל אליהם את המידע. האם זה נעשה? האם המכונים שומרים על החסיון? לאיש אין מידע רשמי על כך, כי איש גם לא עוקב.

חייהם של מחפשי עבודה בשוק הישראלי גם ככה לא קלים. קדחת ההפרטה העשירה כרגיל קבוצה קטנה של חברות השמה ומיון, ומחקה לחלוטין את הזכות הבסיסית של המועמד לדעת מה נעשה עם המידע שלו – הפרטים שאמורים לקבוע את גורלו של המועמד, לשבט או לחסד.