הצד החיובי של גברת כהן מחדרה
הסערה סביב הפוסט של שר האוצר יאיר לפיד בפייסבוק מעלה לדיון סוגיה חשובה – היעדר פלטפורמה ממשלתית ורשמית המקשרת בין האזרח הפשוט לנבחרי הציבור ● זה לא בשמיים, ונסיונות דומים כבר מיושמים במסגרת ממשל שקוף ● עתה, הכדור נמצא בידיים של שר האוצר הנכנס, שיכול למנף את העליהום הנוכחי להגברת שקיפות המידע ולחיזוק הקשר בין הבוחר לנציגיו בכנסת
הגברת ריקי כהן מחדרה, כמו גם נשים נוספות עם שם דומה ברחבי הארץ, עלו לכותרות בימים האחרונים על רקע הדברים שכתב שר האוצר יאיר לפיד בפייסבוק (Facebook). מעבר לוויכוח הענייני לגבי מעמדה של הגברת כהן ומי דואג לה, נמתחה ביקורת על לפיד עקב העובדה שהוא בחר לומר את דבריו לאומה באמצעות הפייסבוק. הביקורת הזו היא מוצדקת רק בחלקה.
פייסבוק, כמו רשתות חברתיות אחרות, משמש כיום כערוץ תקשורת אולטימטיבי. אם בעבר שימשה הרשת כפלטפורמה להכרויות וחיפוש אחר חברים, הרי שכיום חלק גדול ממיליוני הגולשים שלה מבצע את מרבית פעולות התקשורת שלו באמצעות הרשת. מערכת הבחירות האחרונה, וגם זו שקדמה לה, שימשה כלי אסטרטגי בידיהם של מועמדים כדי לתקשר ישירות עם הציבור. עבור פוליטיקאים זהו ערוץ יעיל, שמאפשר להם לתקשר ישירות עם הציבור.
החשיפה ברשת חברתית מאפשרת לדובר לומר את דברו ללא קיצורים, והיא מאפשרת לו גם לקבל תגובות מכלל הציבור – חיוביות או שליליות. לפיד, שחי את המדיה העכשווית ומבין אותה, יודע היטב את היתרונות והחסרונות שיש בפעילות זו. ההצדקה לביקורת על לפיד היא שהוא עושה זאת בדף הפייסבוק הפרטי שלו, ששימש אותו עוד בתקופת הבחירות ולא על גבי פלטפורמה ממלכתית רשמית ומכובדת. וכאן בדיוק טמון שורש הבעיה של היעדר פלטפורמה כזו. בעידן הנוכחי, הקשר עם הציבור באמצעות רשת חברתית זו או אחרת צריך להיות ברמה לאומית-ממשלתית. לפיד צריך להפוך את זה כסעיף בתוכניות העבודה של ממשל זמין, המהווה חלק ממטה התיקשוב שכפוף למשרד האוצר ולמנכ"לו. כן, כל שר, כל חבר כנסת.
נבחרי הציבור צריכים לשאוף לקבל נוכחות בפלטפורמה ממשלתית רשמית. לפיד, כמי שמשרדו אחראי עם התיקשוב הממשלתי וממשל זמין, יכול למנף את היוזמה הפרטית שלו ליוזמה לאומית דרך ממשל זמין, זאת על ידי תקצוב מתאים. בכך הוא יתן תנופה אדירה לפרויקט זה, שהחל רשמית לפני 13 שנים על פי החלטת ממשלה והיה למעשה המשך לפרויקט "תהילה", שנוסד ב-1997.
אחד היסודות של ממשל זמין הוא שקיפות, הבאה לידי ביטוי בכך שהציבור יכול לתקשר עם הממשלה ועם נבחריה בצורה ישירה. אם על ידי ביצוע פעולות שקשורות לנושאי רישוי או תשלומים וקבלת מידע, הרי שהמידע הוא חלק מהנכס שהציבור צריך לקבל לידיו – הן באמצעות פקידי הממשלה והן בצורה ישירה על ידי הנבחרים. הופעה ישירה בציבור, כתיבת מאמרים או הבעת דעות תוך קבלת משובים, היא היא פסגת הדמוקרטיה המודרנית, ומהווה את שיאו של חופש הביטוי.
אולם על מנת שהתקשורת הזו בין הנבחר לבוחר תהיה יעילה באמת, ועל מנת שהמידע יהיה שקוף לחלוטין ולא גיבובי נאומים ורסיסי סיסמאות של בחירות, צריכים לקרות שני דברים במקביל: כל נבחר ציבור יהיה מחוייב בדין וחשבון פומבי, ישירות או על ידי נציגו, אחת לתקופה – ובצד השני, צריך שהחשיפה הזו תהיה מקסימלית באמצעות פלטפורמה אחת מרכזית, ממלכתית, רשמית. היא תהיה מוכרת לציבור, הציבור יוכל להגיב בה ללא שום צנזורה, והנבחר יתחייב להשיב במסגרות זמן כאלו ואחרות.
זה לא בשמיים. נסיונות דומים כבר מיושמים במסגרת של ממשל שקוף, כמו למשל פתיחת תקציב המדינה לכלל הציבור, העלאת הדיונים סביב דו"ח טרכטנברג לרשת וקבלת מאות הצעות מאזרחים – שחלקם שולבו בדו"ח, ועוד. החסרון הגדול של מיזמים אלו התבטא במעט האחוזים מכלל הציבור שהשתתף ביוזמה. זאת משום שלא ידעו על כך, וכן כי רבים לא האמינו שמישהו בכלל יתייחס אליהם.
השורה התחתונה: המאמרים של לפיד ברשת יכולים להיות מנוף למיזם ממלכתי רשמי, שיאפשר לכל הפוליטיקאים לתקשר עם הציבור ולזכות גם בחשיפה באמצעי התקשורת הקונבנציונליים, אשר ממילא עוקבים אחר הנעשה ברשת ומצטטים לא מעט מאמרים. גם פה, כמו בדברים האחרים, המפתחות אצל יאיר לפיד.
תגובות
(0)