ריקי כהן מחדרה נוסעת לחו"ל

איך נכון לנהל את תקציב ה-IT - בניהול מרכזי או מבוזר?

זהו הטיול הראשון בחו"ל של ריקי כהן מחדרה ובעלה עם בנם הקטן. הם משוטטים בעיר. כשעוברים ליד חנות צעצועים, מבקש הבן מאביו שיקנה לו טרקטור צהוב שמוצג בחלון הראווה. האבא רואה את המחיר ומסביר לילד שזה יקר מדי. הבן רוטן: "אבל אבא…" – אך לא עוזרות תחינותיו, והם ממשיכים בדרכם. עוברים ליד חנות בגדי ילדים. הילד פונה לאמו (נולדים עם האבחנה הזו?) ומצביע על חולצה שהוא רוצה. האמא רואה את המחיר, אומרת לא. הבן רוטן: "אבל אמא…" – אך לא עוזרות תחינותיו והם ממשיכים בדרכם. וכך זה נמשך: הבן מבקש, ההורים מסרבים, הבן רוטן.

בחלוף שנה, ריקי, בעלה והבן נוסעים שוב לחו"ל. אמרו לה הרי שכחלק ממעמד הביניים, היא יכולה להרשות לעצמה לנסוע כל שנה. הפעם בוחרת משפחת כהן במדינה זולה יותר. כשעוברים ליד חנות משחקים ורואים את הטרקטור הצהוב במחיר שפוי יותר, האבא מציע לקנות – אבל הבן מוותר. האב תוהה, והבן עונה: "אולי אראה משהו אחר". למחרת, הם רואים כובע מצחייה יפה. האמא מציעה לקנות, אבל והילד משיב ש-"זה יפה, אבל אולי אראה משהו אחר". כך, במשך כל הטיול, ההורים מציעים לבן לקנות עבורו דברים, אך הוא דוחה. יום לפני החזרה לארץ, הילד מפציר בהוריו לרכוש לו כל מיני דברים, גם כאלה שאף פעם לא חשק בהם, והם נעתרים.

מה ההבדל בין שתי הנסיעות? אני מניח שרובכם כבר ניחשתם, וכנראה גם חוויתם. כלקח מהטיול הראשון, החליטו ההורים להקציב לילד מראש סכום כסף, שאיתו יוכל לקנות מה שירצה.

אז מה עדיף – שליטה מרכזית על התקציב או ביזור? אלו הגורסים שביזור היא הדרך הנכונה, מאמצים את סיפור הילד, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, מנמקים זאת בכך, שכשהתקציב מנוהל ריכוזית ב-IT, היחידות העסקיות מעלות דרישות מבלי לעשות את השיקול הכלכלי, כי מבחינתם "הכל בחינם". ואם מקבלים מראש נתח תקציבי, השיקול יהיה אמיתי יותר, כי הוא ייקח בחשבון גם שיקול כלכלי. הגיוני.

האמת היא שבגישה כזו, חייו של המנמ"ר הופכים לקלים יותר. אבל היי, מי מחפש חיים קלים? צריך דווקא להתמודד עם אתגרים. אני מחזיק בדעה נחרצת, שתקציב ה-IT צריך להיות תחת ניהול מרכזי של המנמ"ר, בגיבוי המנכ"ל, ללא הקצאה מראש של משאבים ליחידות העסקיות – למרות הלקח של ריקי כהן מחדרה.

כשהתקציב מבוזר, כל יחידה עושה את השיקול הפנימי שלה ומנהלת בעצמה את סדרי העדיפויות. זהו "אופטימום מקומי". אבל אולי מבחינת החברה דחוף יותר להשקיע במימוש צורך חשוב ביחידה אחרת? בניהול מרכזי, אפשר לראות את כל התמונה ולהתאים כל השקעה לצורך עסקי אמיתי ועכשווי של החברה. זהו "אופטימום גלובלי". יגידו אלו שבביזור תומכים, שההיקפים המוקצים נותנים ביטוי לנושאים המתועדפים. גורי אלפי ("מצב האומה") היה אומר על זה: "כן, אבל…".

במציאות הדינמית ובקצב החיים שלנו, הדברים משתנים ואיתם גם העדיפויות. ייתכן שבתחילת השנה עדיפות ההנהלה היתה אחת, ובמחציתה השנייה של השנה היא כבר היתה אחרת. ייתכן שבתחילת הרבעון דרישה של יחידה עסקית אחת הייתה בעלת עדיפות גבוהה, אבל באמצע הרבעון, אירוע עסקי חדש הוריד את חשיבותה וחייב מימוש דרישה של יחידה אחרת על פניה.

ולגבי העניין שבאופן כזה הגורם הדורש עלול להתפתות שלא לשקול מספיק את הכדאיות הכלכלית, יש דרך אחרת לטפל בכך: Strategic Gating  (רעיון שהזכרתי בטורים קודמים) ושקיפות. מתעדפים על פי ערך עסקי וכדאיות כלכלית, בראיית כלל החברה, תוך שיקוף לכל חברי ההנהלה ויחידות החברה את התמונה כולה. אם לא כולם מסכימים, לפחות כולם מבינים. כך, כל הארגון מאמץ התנהלות נכונה יותר, של סינון ותעדוף, של תיאום מוחלט בין פעילות ה-IT והצרכים העסקיים.

תגובות

(0)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, דיבה, וסגנון החורג מהטעם הטוב

אירועים קרובים