ככה אנחנו נראים

במחצית השנייה של הדיון על המשבר בהיי-טק, שנערך אתמול (ד') בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, התנצל ח"כ מאיר שטרית, יו"ר הוועדה,  כי עליו לצאת באמצע הדיון, מאחר ויש דיונים על התקציב בוועדת הכספים, ו-"זה מאוד חשוב".

בדיון על התקציב בוועדת הכספים, התנהל ויכוח על היטל הבצורת, לאחר ביטול המע"מ על הפירות והירקות. איש מחברי ועדת הכספים לא איים שלא להצביע בעד, אם למשל, תקציב המדען הראשי לא יוגדל, או אם הממשלה לא תצא ביוזמות מיידיות להגדלת התעסוקה בענף, או לא תשחרר פרויקטים בתחום המיחשוב וה-IT בהיקף של 1.5 מיליארד שקלים. אף אחד מחברי הוועדה לא קרא לממשלה שתפסיק לשחק במשחקים מסוכנים עם אינטל וחברות אחרות שרוצות להשקיע כאן, והעיקר שלא תבריח אותם עם הבירוקרטיה הממאירה.

אילו חברי ועדת הכספים היו באים לחדר הדיונים של ועדת המדע והטכנולוגיה, הם היו שומעים שהדיבורים על סיום המיתון, ואווירת "הרע כבר מאחורינו" – הם דיבורים נחמדים, אלא שאינם תואמים את המציאות.

יש בין חברי הכנסת ומקבלי ההחלטות, רבים אשר מסרבים להבין, כי ענף ההיי-טק ושלוחותיו, איננו משק אוטרקי, משמע כזה הפועל אך ורק למען עצמו. הנתונים ידועים וגלויים מזה כמה שנים. בכל פעם שמביאים אותם לשולחנות הדיונים בכנסת או בממשלה, יימצא אותו חבר כנסת תורן שירים גבה ולא יאמין כי אלו הם הנתונים: המיתון כבר שלח הביתה 7,500 עובדים, והוא מאיים על מקור פרנסתם של עוד 8,000 עובדים בענף. תחשיב לפי הנוסחה של ארבעה עובדים על כל מהנדס, מביא לנתון המזעזע לפיו בתוך שנה ילכו הביתה 40 אלף עובדים מהענף ומסביבתו.

אחד ממשתתפי הדיון בוועדת המדע, אמר אתמול, כי בהבדל ממפעל ייצור, הרי שבענף ההיי-טק, השכל הולך הביתה לישון יחד עם העובד, ואינו נשאר במפעל. המשמעות של משפט בדחני זה, היא שההון האנושי הוא הדבר החשוב ביותר שיש לענף. אלא שאין זה "סקסי": מפעלים מקבלים מענקים על ימין ועל שמאל, כדי לרכוש מכונות, ציוד, דברים ברי קיימא. אף אחד לא יודע מה התועלת שיוצאת ממענקים אלה בסופו של דבר. אולם כאשר תעשיית ההיי-טק מבקשת שיאפשרו לה להעסיק את העובדים, הלא הם "קו הייצור" שלה – אף אחד לא קם ונלחם על מימוש בקשה זו. כל פוליטיקאי יגיד לך שזה חשוב. עד כדי כך חשוב, שבכנסת מתפתחת תחרות קשה בין חבריה – מי מביניהם יסייע יותר להיי-טק. פורומים קמים למען הענף, חוקים נחקקים בעדו. בקיצור: מעולם לא היה ההיי-טק על סדר יומה של הכנסת כל כך הרבה, שבמשך זמן כה קצר.

התרומה של ההיי-טק למשק ולכלכלה היא דבר מדיד וממשי. אין המדובר בתיאוריות וגם לא במצגות. אלו נתונים שכבר נמדדו, נחקרו ונלמדו. כולם קראו אותם, התווכחו עליהם ורק שרי הממשלה אינם רואים אותם, או חלילה – אינם מבינים את המשמעות הנגזרת מהם. לדידם, בעל הבסטה בשוק מחנה יהודה, אשר מאיים לשרוף את המועדון אם יהיה מע"מ על ירקות ופירות – הוא מישהו שכדאי להיאבק למענו. אותם חברי ממשלה שאינם נוקפים אצבע למען ענף ההיי-טק, לא מבינים כי בשל אותה הזנחה, הבנים והבנות שלהם, שירצו ללמוד ולהצטרף לתעשיית ההיי-טק – לא ימצאו עבודה בתחום בתום הלימודים.

אחריות מסויימת מוטלת גם על ראשי התעשייה שלנו. הם שקטים מדי, מנומסים מדי, מחייכים מדי, באים לישיבות כשקוראים להם, אומרים את דבריהם, מזדעזעים לפעמים ממה שהם רואים שנעשה בפרלמנט של המדינה, ואז חוזרים הביתה לעיסוקיהם. כולם בטוחים שהם ימשיכו לסחוב את העגלה זו, ימצאו תעסוקה למוחות המוכשרים שמסיימים את לימודיהם ואפילו יביאו כמה אקזיטים יפים שיכניסו דולרים למדינה.

הם, חברי הכנסת והשרים, אינם מעלים כלל על דעתם את האפשרות כי כל זה עלול להיעצר יום אחד. שמאות אלפי עובדים מתעשיות שמבוססות על ההון האנושי המקומי – ימצאו את עצמם בלשכת העבודה. לא יהיה להם כסף לקנות פירות ירקות (עם או בלי מע"מ), והממשלה לא תוכל לגבות את המיסים שהיא רוצה.

אתמול, בוועדת המדע, תסריט האימים הזה נראה קרוב, כל כך קרוב עד שבא לבכות.