השבוע שהיה

שגריר ההיי-טק הטוב ביותר

ביקורו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בעמק הסיליקון וההסכם שחתם בשם הממשלה עם מדינת קליפורניה ממחישים שוב את התדמית המסובכת של ישראל בעיני העולם. מצד אחד אנחנו מותקפים ומאוימים בכל מה שקשור לנושא המדיני-פלסטיני. כלי התקשורת בעולם לא חוסכים מאיתנו ביקורת, מאמרים שליליים ותמונות מביכות (לעתים קרובות מבוימות ושקריות). אלא שבאותה נשימה, ולפעמים באותה מהדורת חדשות, ישודרו גם כתבות וצילומים שמראים את הצד האחר של ישראל: מדינת היי-טק, מובילת סייבר, סטארט-אפ ניישן. בנושא הזה יש קואליציה בעולם מקיר לקיר ואף מדינה לא מעלה על דעתה לשרבב בין הנושא הפוליטי לנושא הטכנולוגי.

זה מה שקרה אתמול (ד'), בעת ביקורו של נתניהו בקליפורניה. יומיים קודם לכן ישב ראש הממשלה אצל נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, ושמע ממנו ביקורת ואזהרות בכל מה שקשור לנושא המדיני. מספר שעות טיסה בין וושינגטון ללוס אנג'לס שינו את התמונה בבת אחת: בביקור בעמק הסיליקון, נתניהו שוב הוכיח כי הוא השגריר הכי טוב של ישראל בכל מה שקשור לנושאי מדע וטכנולוגיה. שם זה המגרש הביתי שלו ושל אלפי ישראלים הפועלים בעמק הסיליקון וחיים שם.

נתניהו דיבר על קו אווירי (דמיוני) בין עמק הסיליקון לסיליקון ואדי, שם הכינוי שניתן לאזורי תעשיית ההיי-טק שפועלים בקריית עתידים ובמקומות אחרים בישראל. אין ספק כי הגברת שיתופי הפעולה בין ישראל לארצות הברית בתחום זה חשובים ותורמים רבות לכלכלת המדינה. המציאות היא שהקו האווירי שקיים בין כביש 101 המפורסם בעמק הסיליקון בקליפורניה להיי-טק הישראלי הוא במידה רבה חד כיווני. ליתר דיוק, התנועה מנתב"ג לשם גדולה יותר מאשר ההיפך.

אולם, התמונה פחות זוהרת בכל מה שקשור להיי-טק הישראלי, שמתמודד עם שורה של אתגרים שמונחים לפתחו של נתניהו עוד מהקדנציה הקודמת שלו. מדובר באתגרים שקשורים קודם כל לתפיסה מעוותת של מקבלי ההחלטות בישראל על משמעות ענף ההיי-טק. רבים מהם מתפתים להיתלות בחלק קטן, חשוב ככל שיהיה, מהסיפור: חברות קטנות של יזמים כמו ווייז, שמצליחים להגיע לפסגת העולם האישית שלהם ועושים אקזיטים. כולם שותפים לחגיגה, כולל המדינה, אבל בפועל, האקזיטים הללו לא מקדמים את התעשייה הישראלית, זו של ייצור, פיתוח ושיווק רכיבי האלקטרוניקה והתוכנה. זוהי התעשייה שמעסיקה את מרבית עובדי הענף, היא זו שאחראית לחצי מהייצוא הישראלי. זו אותה תעשייה שמשוועת לכוח אדם, לשער דולר שפוי ולעוד נושאים שמקורם בתשתיות לאומיות שרק ממשלות יכולות לתקן. נתניהו ויועציו מודעים היטב למציאות הזו. בעבר, כשהיה שר האוצר ולפני כן ראש הממשלה בקדנציה הראשונה שלו, הוא אף היה שותף למהלכים יצירתיים ששיפרו מעט את המצב, עד שנעצר.

החיבור עם עמק הסיליקון של הדוד סם חשוב והוא חלק מהסיפור, אבל רק חלק. יש עוד הרבה דברים שראש הממשלה ושריו יכולים וחייבים לעשות כדי שהקו האווירי בין תל אביב לסן פרנסיסקו לא יהיה חד כיווני, ויספק עוד תחמושת לנהי הקבוע שלנו על בריחת מוחות.

תובנות IT מתפיסת אוניית הנשק

בסוף השבוע הזה יש לנו לא מעט סיבות לחוש גאווה בלב, בעקבות המבצע המוצלח של צה"ל לתפיסת אוניית הנשק האיראנית שיועדה לרצועת עזה. אין ספק שהפרחים מגיעים קודם כל ללוחמי השייטת, לאנשי הדממה, ואיתם לעוד הרבה מאוד אנשים שייתכן שלעולם לא נדע על מלוא תרומתם למבצע זה ולרבים אחרים. אלה שמטבע הדברים, לא זוכים בדרך כלל לסיקור תקשורתי רחב.

אירוע מסוג זה מאפשר לייצר את הקישוריות הנדרשת, שבאופן טבעי פחות מסוקרת, לתרומתו של התקשוב במבצעים מסוג זה. מורכבותה של פעולה זו מחייבת יישום תפיסה תקשובית-מבצעית שקיימת בצה"ל כבר כמה שנים וכעת היא באה לידי ביטוי. בראש ובראשונה המבצע הזה, כפי שמפקדיו בשטח אמרו בעצמם, הוא תוצאה של פעולה משולבת של כמה זרועות בצה"ל – מבצעיות, מודיעיניות ואחרות. הקשר הזה מבוסס על תשתיות תקשורת חדשניות שאגף התקשוב בצה"ל הטמיע בשנים האחרונות. אלה מערכות תקשורת מדור מתקדם, שהחליפו מערכות קודמות, כולל מערכות חוזי, תקשורת מאובטחת ויכולת שרידות בתנאים קשים.

מרכיב שני ולא פחות חשוב במבצעים מסוג זה הוא השליטה והבקרה, המשלבת בין מספר זרועות, העברת מידע בזמן אמת מהשטח אל חדר הפיקוד, ניהול המבצע ממקום מרכזי אחד, בהשתתפות כל הגורמים. השו"ב מסוג זה הוא דבר חדש יחסית בתפיסה הצה"לית הכוללת. הוא היה קיים קודם לכן, אבל באיים בודדים במערכת הצבאית הגדולה. שילוב בין זרועי מסובך כל כך מחדר פיקוד אחד מרכזי שמקבל מידע איכותי בזמן אמת הוא אחד מהתנאים להצלחת מבצעים כאלה. אלה הם הרגעים שהאנשים האמונים על כך בצה"ל מבינים את הערך המוסף של התקשוב, את העובדה שהשילוב שלו הכרחי בפעילות המבצעית. זוהי הזרוע הווירטואלית המייצרת כלים שימושיים ידידותיים למפקד בשטח – כלים שמאפשרים לו להתמסר כולו למשימה המבצעית הקשה והמסוכנת.

אפשר גם לומר, מבלי להיגרר לקלישאות ומבלי לפגוע בחלקם של אלה שעשו את המלאכה: ה-IT הצבאי הוא מבצעי, מאפשר להגיע להישגים והכי חשוב – כנראה שגם מציל חיים.

לשמור על השידור הציבורי

בדרך כלל, ביטול אגרת הטלוויזיה ומה שעובר על רשות השידור אינם מעניינו של מדור זה, אלא שיש דברים שצריך לומר. שר התקשורת, גלעד ארדן, קיים היום מסיבת עיתונאים די הזויה, שבה הכריז על צעדי רפורמה ברשות השידור. אלא שבדרך להשגת היעד מישהו במשרד התקשורת קצת נסחף וירד מתחת לחגורה. הלוגו שלמעלה חולק על ידי דובר המשרד לעיתונאים שבאו לאירוע. בצורתו הגרפית ובסגנונו הוא משדר שמדובר כאן על חיסול של אויב.

השר ארדן לא צריך לשכנע אף אחד שדרושה רפורמה ברשות השידור, אבל מכאן ועד לחיסול סופי של השידור הציבורי ולהפקרת המסך לשני ערוצים מסחריים – הדרך עוד ארוכה. ביטול האגרה הוא ללא ספק החלטה פופוליסטית שתזכה את המשרד בברכות רבות. בדיוק כמו שביטול כל מס אחר היה מזכה את שר האוצר בזרי פרחים. אבל לחיסול השידור הציבורי הוא לא יקבל מחיאות כפיים, אלא להיפך. חיסול שידור ציבורי הוא בעל משמעות רחבה הרבה יותר מאשר רשות השידור ועובדיה, ויש לקוות כי אחרי מסיבת הניצחון המתוקשרת ישבו כל הצדדים ויירגעו.