LG G Flex: גמישות שבאה עם מחיר

אין ספק שבעולם בו כמעט בכל חודש מכריזה חברה זו או אחרת על סמארטפון חדש, לפעמים יש צורך בגימיק כדי לתפוס את תשומת לב הלקוחות הפוטנציאליים, ועוד לפני זה, את זו של העיתונאים שמסקרים את התחום.

זו אולי הסיבה העיקרית כנראה שעומדת מאחורי המסך הקעור של ה-LG G Flex, ללא ספק אחד הסמארטפונים המוזרים למראה שקיימים כיום בעולם. למה זה גימיק? ב-LG טוענים אמנם שכך יותר נוח לדבר בטלפון, אבל קשה לנו להתרשם שזו סיבה מספיק טובה לרכוש טלפון, לפחות בפני עצמה. אמנם יש היבטים מסוימים בשימוש שאכן מנצלים היטב את צורת המסך, אבל בסופו של יום עובדה היא שרוב החברות הגדולות בתחום לא הולכות בצעדיה של LG בתחום הזה.

ה-Flex הוא לא רק קעור, הוא גם גדול מאוד. זהו טלפון עם מסך בגודל של לא פחות מ-6 אינץ', מה שכמובן מכניס אותו מיידית לתחום הפאבלטים, וזהו מסך גמיש. אם תניחו את המכשיר על השולחן כשהוא נשען על שתי הקצוות שלו, ותלחצו אותו חזק כלפי מטה, הוא לא יישבר ויחזור מייד לצורתו המקורית כשתעזבו אותו. אם תרצו, זה מוכיח שבצורה הזו כנראה תתקשו לשבור את המסך אם המכשיר ייפול לכם מהיד, וזהו כמובן יתרון שולי נוסף לצורה הקעורה שלו.

עוד יתרון קטן לצורה הזו הוא הרמקול שממוקם מאחורה כמו ברוב המכשירים. רק שבמקרה הזה, הנחתו של המכשיר על השולחן עם גבו מתה, לא תחסום את הרמקול והוא לא יישמע עמום כמו ברוב המקרים.

המסך הקעור הוא לא הגימיק היחיד שמציע ה-Flex. ב-LG בחרו ללכת על גוף מפלסטיק כנראה מכיוון שזהו חומר הגלם הנוח ביותר למימוש מכשיר קעור, אבל לא מדובר בפלסטיק 'רגיל' לחלוטין. אחד המאפיינים שלו הוא שגב הפלסטיק של המכשיר מצופה חומר 'מחלים' המאפשר למכשיר להעלים שריטות ובלאי יום יומי. זה אולי לא יסתיר שריטות עמוקות וסימני נפילות, אבל זה עובד היטב עם סימני שימוש יום יומיים קטנים שנובעים לדוגמה ממפתחות שנשמרים בכיס ביחד עם הטלפון.

המסך עצמו עשוי מ-POLED, (ר"ת Plastic OLED), חומר שמאפשר את כיפוף המסך ללא פגיעה במטריצה של נוריות המסך עצמו. הצבעים עשירים, חדים והמסך בהיר מאוד. השחור נראה כשחור מוחלט ולא אפור כהה מאוד וגם הלבן עושה רושם של לבן נקי ללא הכחלחלות המאפיינת לרוב את הטכנולוגיה זו. בזכות בהירות המסך ניתן לעבוד איתו ללא שום בעיה בחוץ בשמש ישירה, וכנראה שהצורה הקעורה של המסך תורמת במשהו למניעת ההשתקפויות המוכרות מרוב המכשירים.

אבל למרות גודלו של המסך, ב-LG בחרו לספק אותו עם רזולוציה של ,280×720 פיקסלים בלבד, וזה בא לידי ביטוי במיוחד בצפיפות הפיקסלים על המסך. זה גורם לכך שיש תחושה של חוסר חדות, וגם גרעיניות מסוימת שבולטת לעין עבור מי שרגיל כבר למסכי HD.

מעבר למסך, גודלו וצורתו, ה-G Flex מזכיר מאוד את ה-G2, מכשיר הדגל של LG שזכה להצלחה גדולה יחסית גם בשוק. הביטוי הבולט ביותר לכך הוא השוליים המאוד צרים מסביב למסך, אבל בעיקר כפתור ההפעלה/שליטה בעוצמת הקול שממוקם בגב המכשיר, וכן תכונות ומאפיינים שונים כמו הדלקה/כיבוי של המכשיר בביצוע נקישה כפולה על המסך.

כמו ה-G2 הוא מצויד במעבד ה-Snapdragon 800 מבית קוואלקום (Qualcomm) שמבוסס על 4 ליבות עיבוד במהירות של עד 2.2 ג'יגה-הרץ ומעבד גרפי Adreno 330. הוא גם מגיע עם 2 ג'יגה בייט זיכרון עבודה מסוג LPDDR3.

גם המצלמה זהה לזו שמשולבת ב-G2 והיא מוציאה תמונות מצוינות. חיישן ה-13 מגה פיקסלים כולל מייצב אופטי ומערכת עיבוד תמונה ולכן התמונות מלאות בפרטים בתנאי תאורה טובים כגון צילומי חוץ ביום וחדרים מוארים. בתנאי תאורה פחות נוחים ניתן להבחין במעט רעש בתמונה, כשהרעש גדל ככל שכמות התאורה פוחתת. המצלמה עולה במהירות ותמונה ראשונה יוצאת בקרוב לשנייה וחצי. ממשק המצלמה עשיר במגוון אפשרויות ותוכניות צילום ביניהן Beauty שהוא מצב המשפר מראה בצילום פנים, רצף המאפשר צילום מקבץ מהיר של תמונות, פנורמה, לילה וספורט.

הביצועים של המכשיר טובים בבחינות הסינטטיות, מה שכמובן לא היה אמור ממש להפתיע אותנו לאור התצורה הגבוהה שלו, אבל גם בשימושיות היום יומית הוא נוח יחסית לשימוש.

הבעיה היא, למרות שהוא מהנה לשימוש, שה-G Flex עולה בשוק כ-3,299 ש"ח, וזאת לעומת כ-2,499 ש"ח בממוצע עבור ה-LG G2. כך שאם אתם לא ממש מרגישים חייבים מסך כזה גדול, ואם אתם לא חושבים שהגימיקים הללו מצדיקים את פער המחיר, כנראה שתתקשו להצדיק את ההוצאה המיותרת.