ההיי-טק והחוסן הלאומי-חברתי

מדי שנה מפורסם במסגרת כנס הרצליה מדד החוסן הלאומי של ישראל, שנערך על ידי המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה. פרופ' גבריאל בן דוד מבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה הציג אתמול (א') במהלך הכנס את הממצאים. הוא הסביר שחוסן לאומי מתאר את היכולת של פרטים בחברה הנתונה בקונפליקט לשמור על היציבות שלה ולבנות ביחד את המרקם החברתי-הקולקטיבי.

המדד כולל תוצאות השוואתיות מאז אוקטובר 2000, אז נעשה המחקר הראשון בנושא. באופן כללי, תמונת המצב שהוצגה היא חיובית: מאז חל שיפור ממשי במדד החוסן החברתי-לאומי של אזרחי ישראל ואנחנו נמצאים במקום טוב באמצע בהשוואה למדינות אירופיות נאורות. גם החוסן הכלכלי של הישראלים השתפר מאוד, וניתן ללמוד כי משברים ביטחוניים ומלחמות לא מערערים אותנו. אם בתחילת שנות ה-2000 היינו קרובים למדינות כמו טורקיה ולפולין, הרי שכיום ישראל ניצבת קרוב מאוד למדינות אירופיות מתקדמות.

יצוין כי עורכי הסקר העירו שהשיפור במצב החוסן הלאומי של ישראל לעומת אירופה נובע לא רק משיפור בכלכלה המקומית אלא גם מהמצב הכלכלי הלא טוב ביבשת.

במסגרת הסקר אף בוצע שילוב בין המדדים: חוסן ביטחוני, חוסן כלכלי וחוסן חברתי. כאן התוצאה פחות ורודה. המצב החברתי בישראל, הפערים והעוני מעוררים יותר סיבות לדאגה.

הפערים בחברה הישראלית עלו גם בפנל הטכנולוגי שנערך במסגרת הכנס ועסק בשאלה האם ישראל תמשיך להיות אומת סטארט-אפ. כל הדוברים, ובמיוחד שי אגסי וינקי מרגלית, הדגישו כי המציאות שבה אנחנו חיים כיום, בה ההיי-טק הישראלי נמצא במעין בועה משלו, לא יכולה להימשך. המסקנה של הדוברים היא לא רק קריאה לממשלה לעשות הכול כדי לצמצם את הפערים, אלא גם קריאה למקבלי ההחלטות בענף לא לשבת בחיבוק ידיים.

אגסי דיבר על שני משולשים: זה עם הבסיס הרחב, שכולל בתוכו את המגזרים היותר מוחלשים בחברה הישראלית, לעומת המשולש הצר, שכולל 350 אלף עובדי היי-טק שכל אחד מהם מייצר 200 אלף דולר. לתפיסתו, מחובתם של עובדי הענף ופרנסיו לעשות הכול כדי שבני השכבות המוחלשות ייקלטו לעבודה בו.

התרומה של אותן אוכלוסיות חשובה לענף, אבל יותר מכל חשובה לחברה הישראלית. רבים מהם נתפסים ככאלה שלא עובדים וחיים על חשבון הקופה הציבורית, אם זה מסיבות של דת או בגלל מצב סוציו-אקונומי נמוך. כדי שאותן אוכלוסיות תצטרפנה לתעשיית ההיי-טק, שמובילה את המשק, צריך לתת להן אפשרות ללימודים מתאימים. כלל הדוברים הפנו קריאה למערכת החינוך להכשיר את הילדים להיות המדענים של העשור הבא.

כפי שקורה בדרך כלל בכנסים אלה, הדיבורים הם ברמה אקדמית. המסקנות הן בגדר המלצות לקובעי המדיניות, שרבים מהם מגיעים לכנס. אלא שאתמול, בין השורות, התחושה הייתה שלמרות האתגרים הביטחוניים-מדיניים שישראל ניצבת בפניהם, האיום האמיתי על החברה הישראלית הוא חוסר השוויוניות והפערים. האיום הזה עלול גם לחסל את חזון אומת הסטארט-אפים, מאחר שלא יהיו דור המשך וסביבה מתאימה לחדשנות, יזמות והשקעות. היי-טק לא צומח בסביבה של עוני ולא כשיש פערים ענקיים בין עשירים לעניים. הגלובליות שלו מאפשרת לחברות לחפש מקומות אחרים, נוחים יותר לפעילות, על גבי הגלובוס, לנייד חלק גדול מעובדי תעשיית ההיי-טק בישראל למחוזות אחרים או להסתייע בכוח עבודה במקום החדש על חשבון זה הישראלי.

עוד מילה לסיום: לא היו בפנלים הללו נציגים של הממשלה, ובוודאי שלא שרים או חברי כנסת. זה לא מקרי. האמון של הציבור בנבחריו עדיין בשפל, וכנראה שלא מהם תבוא הישועה.