הטכנולוגיה שיכולה למנוע את החטיפה הבאה

לכשתסתיים פרשת חטיפת שלושת הנערים, בתקווה שזה יהיה על הצד הטוב ביותר, יעמדו על הפרק שורה של נושאים לבדיקה ותחקור, כדי להיערך טוב יותר לפעם הבאה, אם חלילה תקרה. אחד הנושאים שייבדק הוא הטענה כי אחד החטופים צלצל למוקד 100 של המשטרה ולחש שהוא נחטף. על פי מה שידוע כרגע, המוקדן במשטרה לא זיהה את העובדה שמדובר במישהו שנתון בסכנה, וכך גם הממונה עליו בתחנה.

מעבר לשאלות הפרסונליות והארגוניות, שבוודאי ייבדקו על ידי פיקוד המשטרה הבכיר, עולה כאן שאלה הרבה יותר רחבה שאינה ייחודית רק למקרה זה: האם ואילו אמצעים טכנולוגים קיימים או ברי פיתוח, שיכולים למנוע מצבים דומים?

הסיטואציה מוכרת לכל מי שעוסק בניהול או בהטמעת כלים במוקדי מצוקה למיניהם. העובדים שם מטפלים בכל משמרת בעשרות אם לא מאות קריאות ושם המשחק הוא לדעת לזהות בזמן אמת אילו מהן אמיתיות, במה צריך לטפל ועל מה צריך לוותר.

האנלוגיה הכי קרובה היא למוקדי התרעה מפני תקיפות סייבר וחדירה לרשתות ארגוניות. אנשי המוקדים הללו נחשפים מדי יום לאלפי התרעות וחששות לפגיעה, עליהם לקבל החלטה בזמן אמת בתוך שניות האם מדובר בהתרעת שווא או במתקפת סייבר אמיתית. כך הדבר במוקדי סייבר אבל גם בכאלה של ארגונים מצילי חיים דוגמת המשטרה או מגן דוד אדום.

האינטואיציה האישית היא קריטית, אבל לא רק היא. מסתבר שלמוקדי מצוקה יש כבר לא מעט אמצעים, שבהשקעה לא גדולה, ובוודאי לא יקרה ביחס לעובדה שמדובר כאן בהצלת חיים, יכול המוקדן להפעיל אותם בלחיצת כפתור. במקרים של מערכות מתוחכמות יותר, הפונה מאותת למוקד המצוקה על ידי לחיצת כפתור או אפליקציה, ואין אפילו צורך בשיחת טלפון.

לחצני ואפליקציות מצוקה
הנושא הזה הטריד בימים האחרונים את בועז דולב, מנכ"ל חברת Clear Sky, שמבקש להתייחס לכמה היבטים מעניינים. עם זאת, הוא מדגיש שהוא לא מתייחס לפרטי הפרשה הנקודתית, של חטיפת הנערים.

הטכנולוגיה באה במקרים כאלה לעזרה בכמה צורות, מסביר דולב. ראשית, קיימת אפשרות, בתוך זמן קצר, לבצע איכון של הטלפון הסלולרי ולדעת מהיכן בוצעה קריאת המצוקה. זה תהליך שלוקח זמן, כי הוא דורש אישורים ולכן הוא לא תמיד מסייע.

כמו כן, מציין דולב, קיימים לחצני המצוקה. ברגע שהאדם שבביתו מותקן לחצן שכזה לא חש בטוב, הוא שולח את ידו לכפתור המצוקה והקריאה מתקבלת במוקד הטלפוני, שם כבר יודעים לזהות אותה ולטפל בה.

אפשר לתרגם את השירות הזה לאפליקציה שתותקן בטלפונים חכמים. אפליקציה שכזו אמנם מחייבת את בעל הטלפון למסור לה מידע על מקום הימצאו ופרטים נוספים, אולם בניגוד למקרים אחרים, כאן מדובר בדבר הגיוני, שכן עסקינן במצבי חירום. סביר להניח שאילו אפליקציה שכזו הייתה קיימת על הטלפון של אחד החטופים, כמות המידע שהייתה מגיעה לידיעת המוקדן בתחנת המשטרה הייתה רבה, איכותית וברורה יותר. היא הייתה פוטרת אותו מהצורך להחליט האם הדובר מתחזה או שהוא באמת זקוק לעזרה.

למעשה, יש כבר אפליקציות כאלה. אחת מהן היא OPEN I, שפותחה על ידי היזם אילן זמיר. היא מאפשרת להגדיר עד 10 אנשי קשר אליהם יכול המשתמש להפנות פניית המצוקה בשעת חירום, ללא צורך בשימוש בקול. הקריאה הזו ממפה לרואים אותה היכן נמצא החטוף ואם החוטף מנסה לעצור אותה, מצלמה סמויה מצלמת אותו.

זו רק דוגמה אחת. בידי המשטרה וכוחות ההצלה והביטחון האחרים יש את היכולת להתקין מערכות חכמות יותר במוקדים שלהם, לנצל מידע רב שכל טלפון חכם משחרר כיום ולנתב אותו למקום הנכון במקרה של מצוקה. דולב אפילו מציע להכריז על תחרות בין יזמים צעירים ובין בחרות שיפתחו פתרונות שונים. האפליקציה יכולה להיות טובה להורים רבים שילדיהם יוצאים לבלות בסופי שבוע או במשך השבוע בבתי הספר והם יכולים לקנות שקט נפשי וסיכוי טוב יותר לשמור על ילדיהם בעלות לא גדולה.

זאת ועוד, היישובים המרוחקים יכולים להתאגד ולהקים מוקדי ניטור ומצוקה אזוריים, שאליהם יחוברו תושבי הישובים, ילדים ומבוגרים, כדי שיוכלו לנוע בדרכים בבטחה – בעזרת טרמפים, רכב פרטי או תחבורה ציבורית. המניע לחטוף חיילים ואזרחים קיים כבר שנים, וכבר חווינו פיגועים קשים נגד תושבי אזורים אלה ואחרים. כל החוכמה היא להגדיל את טווח הביטחון ולצמצמם את הסיכונים. זה יכול להביא להצלת חיים ומניעת הסתבכות, כמו שקרה במקרה הנוכחי עם הנערים החטופים, שעדיין לא ידוע מה עלה בגורלם.

יש כאן היבט נוסף: הפנמה והכרה מצד הדרגים הבכירים במשטרה ובמערכת הביטחון שהשקעה בטכנולוגיה אינה רק כדי לייעל תהליכים ולהיות יותר מתקדמים. היא יכולה להיות ההבדל הדק בין חזרתם הביתה בשלום של שלושה נערים לבין מרדף יקר, מסוכן ומורכב אחרי חוטפיהם, על התוצאות שעלולות להיות לו.