סיפורו של תריס גלילה

לפני כשלושה שבועות, היא נכנסה לחדר העבודה שלי, הצביעה על הסדקים בקירות ושאלה אם לא הגיע הזמן לדעתי לעשות פרוייקט קטן של תיקונים וצביעה. הפטרתי "בסדר", לא כי באמת חשבתי שצריך, מה אכפת לי מהסדקים, אלא כי תשובה אחרת לא הייתה משנה את ההחלטה, רק מאריכה את השיחה. הפרוייקט התרחב כמובן וכלל שני חדרים נוספים. הקבלן עשה את זה ביומיים, והשאיר אותנו עם עבודת פרך לסידור מחדש של עוד יומיים. אלו היו יומיים מהיותר קשים שלי בחיים. באמצע היום השני היתה לי שיחת ועידה של עבודה וכשהיא נגמרה אחרי שעה, ממש התחננתי בפני שאר המשתתפים שיעלו לדיון עוד נושאים… מיד בסיום היומיים האלו, עם שרירים דואבים, הזמנתי סוף שבוע במלון כרמים.

בעודנו מסדרים, היא הצביעה על תריס גלילה שלא מתפקד שנים, והודיעה לי שעכשיו אנחנו מתקנים. "אבל היה כאן קבלן, למה לא ביקשת ממנו?" רטנתי. "ביקשתי, הוא רצה תוספת תשלום, אנחנו יכולים לתקן את זה לבד". התחרפנתי. בתוך כשעה, הצלחנו ביחד לסדר את הגלילה. "אתה רואה" היא צהלה, "זה רק עניין של רצון".

37 שנה, מאז נישאנו, אני מוביל קו שאני לא יודע לעשות כלום בבית. בצעירותינו נהנינו משירותי תחזוקה של אבא שלה, חמי היקר, ז"ל. היה לו זמן, היו לו שתי ידיים ימניות והוא מאוד אהב זה. לי לא היה זמן, היו לי שתי ידיים שמאליות ושנאתי את זה. אז חוץ מהחלפת מנורה, כל תקלה,  טלפון לאברהם, והוא היה מגיע בשמחה. לימים כשכבר לא יכול היה, הייתי צריך להילחם ממש על כך שאני לא יודע איך לתקן, ושצריך לקרוא לבעל מקצוע. פיתחתי גם עם השנים גישה חברתית, כזו שלא מוכנה לפגוע בפרנסתם של בעלי המקצוע. 37 שנה שאני מבצר את הקו הזה, ועכשיו, בגלל שטות של רגע, הוא קורס לי, "זה לא שאתה לא יודע, אתה לא רוצה, אתה עצלן". אין, אין מצב שאני מתחיל עכשיו להסתובב בבית עם ארגז כלים, אני צריך לחזק את טיעוני הקו החברתי שלי.

פרוייקטים לוקחים זמן, לפעמים חודשים ושנים. באופן פלא, כשחרב מתנופפת מעל ראשינו, אותו פרוייקט יכול להסתיים במספר ימים. כמנתח מערכות צעיר, בפרוץ מלחמת לבנון הראשונה, ישבנו 4 יממות רצופות, ופיתחנו מערכת שהוערכה בשמונה חודשים. בכוננות שהיתה לקראת אפשרות של מלחמת מפרץ שנייה, פיתחנו לפיקוד העורף בשבועיים מערכת שהערכנו במקור שנתיים. גם בבזק במסגרת "הלחימה העסקית" היה כאלו מבצעים. ותמיד, במקרים האלו, עולה השאלה, "נו, הוכחתם שאם אתם רק רוצים, אתם יכולים, אז למה זה לא כך כל הזמן? "אסור ששאלות כאלו ירתיעו אותנו מלספק "Quick Wins". ברור שהתוצאה של מאמץ ממוקד כזה, לא דומה למה שמתקבל בפרוייקט מלא ומסודר, בסיומו צריך עוד לעשות עוד הרבה השלמות וניקיונות. צריך להתנהל גם בקו כזה וגם בקו כזה. גישת האג'ייל מספקת את המתודולוגיה כדי להפוך את זה לשיטה קבועה, של מנות קטנות ועובדות בסבב מהיר. דב קוטלר, מנכ"ל ישראכרט, דיבר בכנס הפסגה החצי שנתי של "אנשים ומחשבים" על החשיבות של TTM מהיר.

אז גם אם 37 שנים אנחנו מסבירים שפרויקטים שלנו לוקחים זמן, יש עכשיו עידן חדש, עידן של סיפוקים מהירים, עידן שבו אנחנו צריכים להפסיק מלהתחמק עם שלל תירוצים ולתת פתרונות מהירים גם אם הם לא מושלמים, כמו שאמר קוטלר, ואומרים מנכ"לים רבים אחרים.
ציון דרך– זהו טור מספר 50. סיבה למסיבה.