בעצימות גבוהה

השיח הציבורי בעקבות הדרבי התל אביבי בכדורגל דיבר על "שיא חדש של אלימות במגרשים". בעיניי זו גוזמה. מדובר בצירוף אומלל של עבריינים יחידים והחלטה שגויה של שופט.

בואו ננתח את השתלשלות העניינים:

–    ערן זהבי כבש שער וחגג אותו עם ה-"פיו פיו" שלו. שחקן כובש אחד מרים ידיו וממלמל מילות תודה לאלוהיו, אחר מוכר כ-"אווירון", שלישי עושה סלטה לאחור. אוהדי הפועל רואים בזה התרסה? זאת טענה לא רצינית, שהרי הם לא מפסיקים להתריס, להקניט ולקלל אותו.

–    אוהד עבריין של הפועל מתפרץ למגרש ומסתער על השחקן. מדובר באוהד אחד – אחרים מקללים, אבל ביציעים. צריך להעמיד את העבריין לדין ולהחמיר בעונשו.

–    השחקן מגן על עצמו, מניף ידיים ומרים רגליים כדי שלא להיפגע ממכותיו של העבריין. התנהגות טבעית ואנושית.

–    צודקים בהפועל תל אביב כשטוענים שמילאו חובתם בשכירת חברת אבטחה, והיא זו שכשלה בתפקידה.

–    השופט קיבל החלטה מטופשת להוציא כרטיס אדום לזהבי. טעות חמורה. זו החוקה? אז החוקה מטופשת, ועל ההתאחדות ואיגוד השופטים להפיק לקחים ולעדכן אותה. ואיפה שיקול דעת של מנהל?

–    השחקנים, המנהלים והאוהדים של מכבי תל אביב מחו מחאה מובנת. זו תופעה מוכרת וידועה, במסגרת המותר והמקובל. השופט היה צריך להיות החלטי ולפעול במהירות לחידוש המשחק. מדובר בחוסר מנהיגות.

–    אוהדי הפועל משליכים חפצים על זהבי כשהוא יורד מהמגרש. השתוללות של קומץ מופרעים, לא בלתי מוכרת מהמגרשים. מצלמות האבטחה יכולות לאתר, שיעמדו לדין וייענשו בחומרה.

–    כחמישה אוהדי מכבי התפרצו למגרש. גם כאן, שיעמדו לדין וייענשו בחומרה.

–    השופט נגרר לדיונים ממושכים, ובניגוד לחוות הדעת של המשטרה לפיה אפשר להמשיך את המשחק, הוא מחליט להפסיקו. שוב, חוסר מנהיגות.

ההחלטה העלתה את עצימות האירוע לדרגה גבוהה מדי ומאז כולם מלהגים הבלים מיותרים. הייתה כאן עבריינות של יחידים וכמו בכל מקרה של פשיעה, כאמור, יש לחקור, להעמיד לדין ולהעניש בחומרה. ההתלהמות המילולית של פרשנים, עסקנים ופוליטיקאים לא תקדם את מניעת האלימות. צריך טיפול ממוקד באכיפה מתאימה וענישה ראויה.

התופעה הזו, של העלאת עצימות האירוע לרמה לא מתאימה, היא לא חריגה. היא קורית הרבה בארגונים. לכאורה, להגברת העצימות יש מטרה לעורר תשומת לב ולהבטיח תגובה, אבל מנגד, אם עושים זאת באירועים לא מתאימים, פוגעים בסדרי העדיפויות הנכונים, משקיעים משאבים מיותרים ולא מטפלים נכון במקרים שכן נדרשים. לצערי, אני נתקל במקרים רבים בהם לא מבחינים בין מערכות קריטיות יותר וחשובות פחות, הן בעדיפויות לפיתוח והן בהתמודדות עם תקלות. במקרים רבים, אנשים מגיבים במיילים בוטים, מהר מדי ובתפוצה רחבה מדי, במקום לנתח בשיקול דעת ולפעול באופן ממוקד בנקודה הנכונה ובעוצמה הראויה. כשקבוצת עובדים טועה, לא צריך אוטומטית לשנות את כל השיטה. כשספק פועל מול הארגון ברשלנות, נכון לפתח יותר רגישות, אבל לא צריך לגלות מול כולם חוסר סובלנות.

אמר לי פעם מנהל, בהקבלה לרעשים שעושים מכשירי קשר, שהאוזן שלו כל הזמן שומעת רחשים, ואם מישהו רוצה להעלות משהו למודעות שלו, הוא צריך "להגביר את הווליום". כאן הבעיה. ברור שהמוסר צריך לדעת לתעדף ולהגביר ווליום במקרים חשובים יותר, אבל גם המנהל המקבל חייב לזהות בתוך כל הרחשים את אלה החשובים ו/או הדחופים. אי אפשר ולא נכון לפעול כל הזמן לגבי הכול בעצימות גבוהה. ארגונים ומנהלים צריכים לפתח סרגל עצימות ולדעת למקם נכון תהליכים, מערכות, החלטות, ארועים ותגובות.

אגב, בזמן שבו הטור מתפרסם, יום ב' בערב, אני אמור להיות בדרבי התל אביבי בכדורסל. תתפללו לשלומי ונקווה שהצהוב יחזור להיות הצבע השמח.