המידע זורם בעורקי הארגון – השאלה מה עושים איתו?

בפתח ועידת BI-Big Data, שנערכה אתמול (ב') במרכז הכנסים אווניו, אמרה פלורה לוין, שותפה ב-B-Pro ומנחת הוועידה, כי "המידע זורם בכל ארגון כמו החשמל והמים, רק שלא תמיד יודעים איך לנצל את כל היתרונות שלו, והם רבים מאוד".

משפט זה הוא התמצית של המסרים שעברו בכנס. תחום ה-BI עבר הרבה מאוד שינויים מאז שנכנס לעולם המושגים שלנו. היו כאלה שכבר קברו אותו, כי הצבת "רמזורים" בלשכת המנכ"ל, כדי שיוכל לעקוב בזמן אמת אחר ביצועי העובדים שלו, הפכה לדבר מובן מאליו.

האינטרנט, הפס הרחב, המובייל והמסחר האלקטרוני – כל אלה היו שותפים ליצירת מושג חדש: Big Data. הכלים הרבים שבאמצעותם קיבלנו מידע ויצרנו איי מידע חדשים יצרו אוקיינוס של נתונים. מידע זה מגיע לארגון במגוון תצורות, ובחלקו הוא בלתי מובנה. עובדה זו יצרה תוהו ובוהו אמיתי במערכי IT בארגונים. נוצר מצב בו הלקוחות של המידע, מנהלים בדרגים שונים, עד למנכ"ל, החלו להבין שהמידע הזה, שאותו הם לא מסוגלים לעכל ולהבין, שווה הרבה כסף. כך, שאלת 64 אלף הדולרים היא: איך עושים זאת בדרך המהירה והלא יקרה?

על הבמה בכנס עמדו נציגים של ספקיות BI וסיפורי לקוח, וכולם היו שותפים לתובנה אחת: כדי להבין את הנתונים דרושים תהליכים ארגוניים לא פשוטים, שכוללים את העברת הארגון לאמת ארגונית אחת, ברורה וידועה מראש, לשפה ארגונית שבה המשמעות של כל נתון מוסכמת על כולם ואינה ניתנת לפרשנות. שפה ארגונית שבה אין יותר אקסלים ואין יותר מצגות מעייפות בדיוני הנהלה.

המציאות הזו הומחשה גם על ידי נציגים של ארגונים בולטים וחשובים במשק הישראלי. דוגמה לכך היא חברת החשמל, שנעזרה ביישום מערכות לטיפול ב-Big Data וניתוח נתונים, לייעול אספקת הגז הטבעי או למעקב הדוק יותר אחרי צרכנים שלא משלמים חשבונות חשמל. או, במילים פחות עדינות, שלא נאמרו מעל הבמה: לקוחות המרמים את חברת החשמל, ובכך יוצרים אי-שיוויוניות בתעריפים ופוגעים בהכנסות של החברה. המניע העיקרי למהפך שעברה החברה הוא כניסת אלי גליקמן כמנכ"ל חדש ב-2011. הוא הבין מיד שהחברה הענקית הזו מדברת ביותר מדי שפות ארגוניות ולמעשה אין לו שליטה של ממש על מה שקורה בה.

המעבר של חברת החשמל לשפה ארגונית אחודה גרם לכך שישיבות ההנהלה התקצרו ואין יותר ויכוחים על המשמעות של הנתונים הסופיים. גם בדלק, לא יאומן, עבדו עד לפני כשנתיים על האקסל הטוב והוותיק. נתונים סופקו באיחור ולא הייתה תמונת עולם אחידה לגבי כלל הפעילות של הקבוצה: תחנות דלק, חנויות נוחות, נכסים שונים, נתונים קריטיים על מחירי הנפט והדלקים בעולם, ועוד. מי שהניע את המהפכה היה הרגולטור, שבעקבות המחאה החברתית הורה על צמצום המרווחים של חברות האנרגיה, כדי להוזיל את מחירי הדלק.

ה-BI מהווה כלי מרכזי גם בפעילות חברות אינטרנטיות. למשל, Uber, שנציגה בישראל סיפר כיצד היא מסוגלת למפות כל מיני נתונים עד לרמת הנוסע הבודד, אילו העדפות יש לו – לא רק בתחום שירותי ההסעה, אלא כמעט בכל תחום אחר בחיים. כך, סניפי Uber מסייעים לרשויות עירוניות בכל העולם לספק שירותי תחבורה יעילים יותר ומצמצמים את מספר כלי הרכב באזורים העירוניים.

המידע זורם גם בממשלה

לא רק המגזר הפרטי נמצא בקלחת הזאת – המידע זורם גם בעורקי הממשלה, אלא ששם הוא רחוק מאוד מלהיות נגיש. לפני כמעט עשור חרטה הממשלה על דגלה את הצורך למצוא דרכים להנגשת המידע שיש במשרדיה לטובת הציבור. הנגשת המידע תשחרר שסתומים רבים, בעיקר כעסים וביקורת על שירותי הממשלה והקשר שלה עם האזרח – דברי ביקורת שמעולם לא היו נעימים וערבים לאוזן. במסגרת הניסיונות הרבים שנעשו עד היום, והיו לא מעט כאלה, הוקמה באחרונה רשות התקשוב הלאומית. אחת הפעילויות שלה היא Open Data, כלומר הנגשת המידע לציבור. אבל לפני שמנגישים את המידע לציבור, צריכה הרשות לטפל בהנגשת המידע בין המשרדים – ואין הדבר טריוויאלי בתוך המערכת הממשלתית.

עוד הוצג סיפור בנציבות שירות המדינה: שם הגיעו למסקנה כי כדי לטייב את ההון האנושי במשרדי הממשלה ולטפל נכון ב-90 אלף עובדים דרושה השקעה בכלים ובטכנולוגיה כמו גם, ובעיקר, שיתוף פעולה מצד משרדי הממשלה.

השורה התחתונה: ה-BI הפך להיות כלי מרכזי בארגונים, שההחלטות החשובות ביותר שלהם מבוססות על מידע אמין וזמין. אנחנו מצויים בעיצומו של עידן שבו מנהלי ארגונים דורשים החזר השקעה מהיר על מערכות המידע שלהם. אותם מנהלים מבינים כי כדי להשיג יעד זה, יהיה עליהם להוביל תהליכים לא פשוטים, שבסופם כולם יבינו אחד את השני ויוכלו לממש את ליבת העסקים של הארגון בצורה טובה יותר.