חפשו את ההיי-טק במצעי המפלגות

בניסיונות להחזיר את מערכת הבחירות לסדר יום נורמלי, אחרי דרמת הבקבוקים, מתחילות המפלגות לפרסם את המצעים שלהן בתחומי החברה והכלכלה. ראשונה הייתה המחנה הציוני, שפרסמה את התוכנית הכלכלית של הממשלה, במידה שיצחק הרצוג יצליח להקים אותה לאחר הבחירות.

נכון לרגע זה, המחנה הציוני היא המפלגה היחידה שמציעה תוכנית מסודרת. ההיי-טק מופיע בה כחלק מפרק החדשנות. בפרק זה יש תוכנית לעידוד ממשלתי להקמת מרכזי חדשנות ופיתוח ברחבי הארץ, במודל החממות שהוקמו בבאר שבע ובירושלים. החממות החדשות יוקמו על ידי יזמים פרטיים, אולם הרשויות ילוו אותם.

הרעיון המרכזי מאחורי התוכנית הוא שהממשלה מכניסה יד עמוק לכיסה ומסייעת ליזמים להקים מרכזי מצוינות כאלה ברחבי הפריפריה, בדרום ובצפון. במילים אחרות, הממשלה תממן למשך תקופה מסוימת אחוז ניכר מהשכר של המועסקים בחממות הללו, על פי מדדים שייקבעו.

השאלה המתבקשת היא: מאיפה יבוא הכסף? התשובה של כלכלני מפלגתם של הרצוג ולבני מאוד פשוטה: התוכנית הזו תכניס למעגל העבודה אלפי אנשים, הן בחממות עצמן והן בתעשיות שמסביב, והמדינה תקבל מהם מס הכנסה ומסים אחרים, שבתוך זמן קצר יכסו את העלות הכוללת של התוכנית. כמובן שכלולה בתוכנית ציפייה שהיזמים וראשי ההיי-טק ישתתפו במימון ויהיו חלוצים כמו שהם יודעים לעשות.

אפשר להתווכח על התוכנית או להסכים איתה. אבל בעצם העלאתה, היא מאתגרת את יתר המפלגות לתת מענה לסוגיות בוערות אלה.

מערכות בחירות בישראל עוסקות בדרך כלל בנושאי ביטחון, מקרו כלכלה, יוקר המחייה ונושאים פופוליסטיים אחרים שסוחפים את כולם. אבל דומה שהפעם, יש ציפייה מכל הרשימות לגלות קצת יותר רצינות ולהביא בפני הציבור את המצע הכלכלי שלהן, שמדבר במונחים מעשיים: כמה כסף הן מתכוונות להקצות לפיתוח ההיי-טק? לעידוד החדשנות? לחינוך הטכנולוגי? האם ומהו הסכום שישוריין למדען הראשי, מראש, מבלי שיצטרך לחזר אחר הפתחים, שער הדולר, המסים, המים, החשמל ועוד?

סביר להניח שחלק גדול מהציבור לא יחליט למי להצביע על פי המצע הכלכלי וההתייחסות לחדשנות. אולם, מעובדי תעשיית ההיי-טק על שלוחותיה השונות ומראשי התעשיינים מצופה שירימו קול, ידברו על כך ויודיעו במפורש שייתכן שהחלטתם במי לבחור ב-17 במרץ תהיה מבוססת בין היתר על התוכניות של המפלגות בקשר לענף ההיי-טק. זה צריך להיעשות לא רק בקטע המגזרי הספציפי, אלא מתוך הנחת יסוד מוסכמת שההיי-טק הוא מנוע הצמיחה של המשק, ואם הקטר הזה לא ימשיך לדהור, שום תוכנית כלכלית ושום הבטחות סרק לא יוכלו להחזיר את המשק לצמיחה.

המפקד שהניע את ה-IT בצה"ל

אגף התקשוב של צה"ל נפרד השבוע מהרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, שמסיים בקרוב את תפקידו.

הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, בסיור הפרידה מאגף התקשוב. לשמאלו: ראש האגף, האלוף עוזי מוסקוביץ', וקשר"ר, תא"ל אייל זלינגר. צילום: דובר צה"ל

תקופת כהונתו של גנץ תיחשב כאחת התקופות הטובות ביותר לאגף ולתקשוב הצה"לי ככלל. עוד לפני כן, גנץ היה שותף לעבודת המטה שקדמה להקמת אגף התקשוב ב-3.3.2003. חבלי הלידה של אגף זה היו לא קלים והוא עבר שינויים ארגוניים שונים, שנבעו בין היתר עקב המציאות ורמת החשיבות שהעומדים דאז בראש הצבא הקדישו לנושא התקשוב.

כאשר גנץ החל לכהן כרמטכ"ל, הוא תרגם למעשים את התפיסה שלו לפיה התקשוב אינו רק כלי חשוב אלא גם כזה שצריך להיות בארגז הכלים של כל לוחם ומפקד. בתקופתו מומשו פרויקטים רבים, בעיקר בתחום השו"ב – עובדה שבאה לידי ביטוי בצוק איתן, אז הוכח כיצד יכולת בין זרועית מסייעת לייצר הכרעה בשדה הקרב.

במהלך טקס הפרידה ממנו החמיא הרמטכ"ל לאלוף עוזי מוסקוביץ', ראש אגף התקשוב – ובצדק. מוסקוביץ' הצליח לשנות מהקצה אל הקצה את תדמית התקשוב בצה"ל, שהייתה בשפל מאז מלחמת לבנון השנייה.

יכולות התקשוב מוטמעות בכל הזרועות הצה"ליות, כולל גורמי המודיעין, שבין היתר נותנים מענה לאיום הסייבר. בעידוד גנץ, צה"ל עושה כיום מאמצים אדירים לגייס לוחמי סייבר ותקשוב.

מחליפו של גנץ, האלוף גדי אייזנקוט, יצטרך להמשיך את התנופה שבה האגף מצוי ולרתום אותו למשימות הבאות שעומדות בפני צה"ל.