כך משחירים את פני החינוך הטכנולוגי
אמנון לוי בחר להציג בתוכניתו אמש (ב') את הילדים ה-"מסכנים", שלומדים, שומו שמיים, פחחות - ולא את העובדים החכמים, פרי יצירתו של החינוך הטכנולוגי-מקצועי
מה המשותף לשרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, אמיר חייק, מנכ"ל ההתאחדות, ד"ר עופר רימון, ראש מינהל טכנולוגיה ומנמ"ר משרד החינוך, שלמה וקס, מנכ"ל איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, דן וילנסקי, ממקימי אפליאד מטיריאלס (Applied Materials) בישראל, ויוסי אקרמן, נשיא אלביט? התשובה: הם ועוד רבים מאוד למדו בבתי הספר המקצועיים – ברשתות אורט, עמל, בסמ"ח ואחרות. הם סיימו את לימודיהם שם וכפי שאפשר לראות, הגיעו רחוק.
עוד משהו משותף לקבוצה זו ולרשימה ארוכה של בכירים: הם מופיעים במודעות שפרסמה הבוקר (ג') התאחדות התעשיינים הן ברשתות החברתיות והן בעיתונות היומית, בתגובה לתוכניתו של אמנון לוי בערוץ 10, פנים אמיתיות, ששודרה אתמול ועסקה בחינוך המקצועי.
אף לא אחד מהאנשים האלה הופיע בתוכנית של לוי, ולא במקרה. לא נשיא התאחדות התעשיינים ואפילו לא נציג של משרד החינוך.
לוי הציג את השערת התחקיר שלו כבר בתחילה: בבתי הספר המקצועיים (ולא הטכנולוגיים) לומדים ילדים "מסכנים" (לשונו הוא), כולם גרים בפריפריה – הגיאוגרפית או החברתית, הם ילדים שלמדו בחטיבות הביניים בשכונות טובות אבל "גורשו" (שוב, לשון המגיש) משם על ידי הצפונים האשכנזים ולהורים שלהם לא הייתה ברירה אלא לשלוח אותם לבתי הספר המקצועיים.
הילדים האלה לומדים מכונאות רכב, פחחות – שומו שמיים, חשמלאות, ספרות (מהמילה מספרה) ועוד שורה של מקצועות נזקקים מאוד. מרבית אלה שעוסקים בהם כיום לא נמצאים מתחת לקו העוני.
התוכנית התמקדה באופן מגמתי באותם בתי ספר שאינם מכשירים תלמידים לבגרות ועל פי דברי צבי פלג, מנכ"ל אורט ובוגר בית ספר מקצועי בעצמו, המסגרת הזו היא התחנה האחרונה שלהם לפני שידרדרו לרחוב. זה שיש ילדים שברירת המחדל שלהם היא הרחוב היא תופעה חמורה ועצובה. אולם, האם החינוך הטכנולוגי הוא הסיבה או אולי אחד הפתרונות? לשאלה זו לא הייתה תשובה בתוכנית.
אמרו מעתה "הסללה"
העוגן שעליו התבסס לוי הוא המילה "הסללה". מילה חדשה יחסית, שהפכה להיות נרדפת לאפליה מכוונת, כמעט הדרה, של ילדים מבתי הספר העיוניים והכוונתם באופן אוטומטי למקצועות שלכאורה פחות "נחשבים". כדי לאשש את השערת התחקיר ולהתאים אותה למציאות צולמו אנשי חינוך, פסיכולוגים ופעילים חברתיים משכונות מצוקה שהסבירו את מימדי האפלייה.
צריך לומר בגלוי: מה שהתוכנית הראתה אינו המצאה. התופעות האלה קיימות. פעולות המיון של הילדים שמתבצעות בסוף חטיבת הביניים, ולא רק לחינוך הטכנולוגי, יכולות להיחשב כהסללה או הכוונה. תלוי מאיזו זווית מסתכלים על כך.
התעשיינים ומנהלי החברות שמשוועים למהנדסים ולעובדי היי-טק נוספים טוענים טענה נוספת: בתי הספר לא עושים מספיק מאמצים כדי לעודד ילדים ללמוד 10 יחידות מתמטיקה. הפוטנציאל הוא עצום, אבל במקרים רבים ההורים הם שקובעים שעדיף לילד ללכת ללמוד מקצועות הומניים או מקצוע "מכובד", כדי להעלות את סיכויי ההצלחה.
צופים רבים שצפו בתוכנית כתבו ברשתות החברתיות שלא כל כך הבינו מה רע ללמוד להיות מנהל מוסך מתקדם של מכוניות (שם צולם חלק מהתוכנית) או ללמוד מקצועות טכניים. התחומים הללו עברו בשנים האחרונות שינויים מהפכניים, אוטומציה ומחשוב מתקדם, שלא מביישים אף מרכז פיתוח טיפוסי של אף אחת מהחברות בישראל. ילדים שלומדים במסגרת מקצועית יכולים להמשיך לחלום, לשפר את ציוניהם וללכת למסגרות האחרות של החינוך הטכנולוגי אחרי הצבא – ויש אינסוף דוגמאות.
אין כל חדש בכך שבמשך שנים המדינה הזניחה את החינוך הטכנולוגי ויצרה לו סטיגמה של פתרון לשכבות נחשלות ולעדות המזרח. אבל המציאות הזו משתנית כבר יותר מעשור, גם אם בקצב איטי. העלייה מרוסיה מילאה את בתי הספר המקצועיים בילדים שאחר כך הפכו למהנדסים והם פזורים כיום בכל חלקי התעשייה בכלל וההיי-טק בפרט. בנוסף, מזה כמה שנים מפעיל משרד החינוך את תוכנית טו"ב שמכשירה טכנאים בעשרות מקצועות ומעניקה להם בגרות לא פחות מכובדת מכל תלמיד אחר.
יש עדיין הרבה מה לעשות. התעשיינים זועקים על כך כבר שנים. המפעלים משוועים לידיים עובדות – לא רק של פחחים ומכונאים, אלא גם של עובדים חכמים, שיודעים להפעיל מערכות מתוחכמות שמטפלות בכלי הרכב, במערכות החשמל והגז, ובכל תחום אחר. אלה הם עובדי הכפיים העתידיים. אפשר לראות אותם בכל מקום, רק חבל שהמצלמות של אמנון לוי דילגו עליהם במודע, כדי לא לקלקל את ההשחרה המכוערת של החינוך הטכנולוגי בישראל.
התגובה שכתבת גובלת בדמגוגייה. אתה מביא אינסוף דוגמאות של כאלה שלמדו בבית ספר מקצועי והפכו למהנדסים וכ"ו כאילו אלה המסלולים שעליהם דיבר אמנון לוי. אינך טורח לציין שהוא הביא את המסלולים המקצועיים שבאחריות משרד הכלכלה שבהם אין אפשרות לעשות בגרות יחד עם לימוד המקצוע כדי שלא לחסום בפני אותם בני נוער את אפשרויות הקידום שלהם בעתיד. אינך מתייחס לאותם מסלולים שמקבעים כבר בגיל 14-15 את בני הנוער למקצוע כמו פחח, ספר וכ"ו וחוסמים למעשה בפניהם כל אפשרות להשתלב בעתיד במקצועות אחרים שדורשים בגרות ומאפשרים בחירה חופשית של מקצוע על פי ראות עיניהם. האמירה של מנכ"ל אורט כי לולא הופנו ילדים אלה למסלולים המקצועיים האלה הם היו מתדרדרים לרחוב ולפשע היא אמירה אומללה ומזעזעת ויש בה עמדות פטרוניות מלאות סטיגמה. ילד עני שבא ממשפחה חלשה שלא באשמתו זקוק לתמיכה ולדחיפה של המערכת כדי להוציא אותו מהעוני והנחשלות אבל כנראה שלתעשיינים ולמדינה מצב זה טוב כי הוא מספק להם פועלים בשכר מינימום שמאפשר להם להמשיך לצבור הון על חשבונם של אותם שכבות נחשלות ולכן הם עושים כל שביכולתם כדי שגם ילדיהם של אותם שכבות אוכלוסיה חלשות ינותבו לאותם מקצועות שבאופן אוטומטי מדרגים אותם בכיוון של העשירונים התחתונים וכך ימשיכו לספק את גדודי הפועלים השחורים לעליתה השלטת.
1. התחקיר הציג רק את קצה הקרחון של התופעה החמורה שמבוססת על אפלייה עדתית ואקוסוציונומית ועל דיכוי חופש הבחירה של צעירים. 2. התופעה קיימת גם בבתי ספר באזורים מבוססים, כאילו הם צריכים לספק מכסה של ידיים עובדות. 3. הכתבה אינה מציגה בצדק את ההצלחות בבתי ספר בהם התלמידים בוחרים מרצונם מגמות טכנולוגיות ויוצאים עם בגרות ותעודות טכנאי או הנדסאי, שם אין בעייה, למעט שזה על חשבון ההורים ולא נכלל בחינוך חינם, והכללתו כיתות י"ג י"ד בחינוך חינם יכולה לתת מענה לדרישות התעשיינים, כי יותר תלמידים יפנו לזה. מניסיוני האישי, כפי שציינתי בסעיף 2, באותו מוסד חינוכי בה קיימות מגמות הטכ"ם קיימת גם כיתת מב"ר שמכשירה להנהלת חשבונות וניהול משרד ללא בגרות וללא תעודות טכנאי. 4. בעידן הישן של התעשיה המשפחתית האבא הכשיר את ילדיו למקצועות הנדרשים לתפעול המפעל, בעידן החדש כאשר התעשייה הפכה לתאגידית שתתכבד ותכשיר את עובדיה. 5. ברור לי שקיימת אוכלוסייה שמערכת החינוך במתכונת הקיימת אינה מסוגלת להכשיר אותה בגלל מגבלות קוגניטיביות והתנהגותיות שאינן קשורות למוצא האתני והמעמד האקוסוציונומי, אך היא בהחלט לא בהיקף שמסתבר בכתבה של לוי, ואתם אנשים מניסיוני גם אם הוכשרו להיות מכונאים וכדומה אינם מצליחים להתמיד בעבודתם.
צודק 100%....מ-בוגר בסמ"ת (אשכנזי....)