כך המדינה מונעת התייעלות וחיסכון בנייר
ארגונים רבים רוצים לעבור יותר ויותר להדפסה דיגיטלית, אלא שיש מגזרים בהם דווקא הרגולציה לא מאפשרת זאת
מיום הופעת ה-PC החלו התחזיות ש-"בישרו" על סופו של הנייר. משרדים ללא נייר החלו להיות באזזז כבר בעשורים הקודמים. תעשיות שלמות הצליחו לשכנע מגזרים שונים בכלכלה העולמית לנכס לעצמם את המיצוב של "תעשייה ללא נייר".
בפועל, התחזיות היו שחורות מדי. בכנס PRINT 2015 של אנשים ומחשבים, שנערך היום (ב'), הציגו ארגונים פרויקטים שסייעו להם לצמצם את הוצאות ההדפסה, אבל אף לא אחד מהם ציין שהפרויקטים הללו נועדו על מנת לבטל את הדפסות הנייר אצלם כליל. זה חלום רחוק. הפתרונות בהם אותם ארגונים השתמשו הם חלק משוק חדש יחסית שנפתח בתחום הדפוס הארגוני, שבא דווקא מכיוון יצרני המדפסות וספקי הפתרונות.
לכאורה, החברות הללו ירו לעצמן ברגליים. הן הלוא התפרנסו במשך שנים מהעובדה שאנחנו מדפסים את עצמנו לדעת. אבל גם הן הבינו שאת הטכנולוגיה אי אפשר לעצור, והן הצליחו לייצר מודלים שונים, שהוצגו בכנס, שלכאורה יגרמו לארגון להדפיס פחות, להתייעל אבל עדיין להיות מקור הכנסה לא רע. גם הארגונים נהנים מכך: וחלק מהם ציינו בכנס כי השיגו חיסכון של עד 25% בהוצאות ההדפסה.
הדפסה דיגיטלית? הרגולציה מערימה קשיים
אלא שבפאנל הסיום של הכנס, בו השתתפו נציגי ארגונים כמו אגד, מגדל ורשת השיווק השיקמה (רמי לוי), התגלה עניין אחר, שקשור לפגעי הרגולציה בישראל – זו שלעתים נזקה גדול מתועלתה. בשורה של תחומים, משרדי הממשלה לא רק שלא מקדמים חיסכון בנייר, אלא אף מעודדים בזבוז והגדלת כמויות ההדפסה. זאת, על אף היתרונות במעבר להדפסה דיגיטלית, כמו חסכון כספי ושמירה על איכות הסביבה.
כך, למשל, אמר חן עמרם, המנהל הטכנולוגי של אגד, כי למרות הדיבורים על תחבורה חכמה, שילוב כלל אמצעי התחבורה בכרטיס אחד עבור הלקוח, אינטרנט באוטובוסים ועוד, אגד מחויבת להעמיד בעמדות הנהגים יחידות שמדפיסות נייר. כך גם מפעילות התחבורה הציבורית האחרות. הנוסע חייב לקבל כרטיס מנייר. הסיבות הן מגוונות, חלקן מוצדקות וחלקן לא, אבל העובדה היא שבמאה ה-21 אין צדיק אחד במשרד התחבורה שיכול לחשוב על פתרונות יצירתיים יותר. כל עוד הרגולטור יעצור אותן, אגד והמפעילות האחרות לא יממשו את החזון של אוטובוס ללא נייר.
מציאות דומה קיימת בענף הביטוח, ענף עתיר רגולציה. יוסי קרן, סמנכ"ל בכיר במגדל, תיאר כיצד יישם פתרונות לייעול מערך ההדפסה בתוך הקבוצה עצמה אבל לא אצל סוכני הביטוח שלה. מעבר לעובדה שהם עסקים עצמאיים ולא מחויבים, הסוכנים לא יכולים לשאוף למשרד ללא נייר, כי הרגולטור מחייב אותם להדפיס על נייר בלבד את כל פוליסות הביטוח ומה שמסביב. המפקח על הביטוח לא שמע עדיין על כך שפוליסות יכולות להיות במדיה דיגיטלית ואין לו כל דרך יצירתית שתסייע לסוכנים לחסוך כסף רב – כסף שבסופו של דבר נופל על הלקוחות.
רשת המזון השיקמה של רמי לוי נמצאת במצב דומה. מנמ"ר הרשת, אייל כרמי, אמנם סיפר בכנס על הטמעת פתרון של חברת מפעיל, אבל ציין כי השיקמה יכולה הייתה לחסוך עוד הרבה בהדפסות אילולא הרגולטור, משרד הכלכלה, היה מכריח אותה להציג מחירים על גבי נייר. על שילוט אלקטרוני במרכולים לא שמעו עדיין במשרד הכלכלה, שהשר הנמצא בו בא מענף ההיי-טק.
יש דוגמאות רבות נוספות. חיסכון בעלויות הדפסה מאפשר לארגונים להתייעל ולצמצם הוצאות, ואת החיסכון לגלגל על הלקוח הסופי. במקום שהממשלה תעודד חיסכון בנייר, היא מאלצת את הארגונים להוציא עוד ועוד כסף כדי לקנות אותו. מעניין מה אומר על כך השר להגנת הסביבה… אלא שהתפקיד הזה כרגע לא מאויש.
תגובות
(0)